בן ימין קעז

שפי' הרב ז"ל דכפי פי' אף אם עשאו שליח ל"ק באמת לא ידעתי מה בא לתקן בזה הפי' ואדרבא לחזק עו' קו' רש"י ז"ל וצ"ע. עוד הביא ה' ק"א ז"ל מה שהק' הר"ב בית הלוי ז"ל למוהרשד"ם דמההיא דגיטין לא משמע הכי דהתם בגיטין אף דהיה יודע דהיה חב לאחרים ל"ק ורצה לתרץ הרב הנז' וז"ל ואין נסתר מההיא דגיטן דכבר אמרי' התם וא"ת משנתינו כל האומר תנו כזכו דמי. הרי להדייא דהתם אמרי' דקנה משום תנו כזכו דמי ומה זו תמיהא על מוהרשד"ם ע"כ ולי ההדיוט לא ידעתי מאי מתרץ בזה במאי דאמרי' התם וא"ת משנתנו כל האומר תנו כזכו דמי דכונת הש"ס הוא דטעמא דאמרו במתני' דקנה משום דתן כזכי ואי לא. הוה אמר תן דהוי כזכי ל"ק משום תופס לבע"ח אף דהוי חב לא' דהיינו לאדון לבד וא"כ מאי מתרץ בזה לקו' הר"ב בית הלוי ז"ל במאי דאוקמיה הש"ס למתני' משום דאמר תן דהוי כזכי ולכאורה דבריו נעלמו ממנו ובאו עלי כהר תבור ולא זכיתי להבין מה הבין הרב ז"ל בכונת הש"ס. גם הביא הרב מה שהק' הר"ב גידולי תרומה להרא"ש דסתר אהלו ממ"ש בפ' המביא ד' י"ד למ"ש בפ"ק דמציעא ורצה לתרץ דהרא"ש ז"ל לא פליג עליה דהרי"ף אלא במ"ש הרי"ף ותקנה זו שהתקינו ע"ז כתב דלא הוי תקנה אלא מד מדינא כו' יעו"ש לענ"ד ליתא דכיון דכתב הרא"ש ז"ל בפ"ק דמציעא דבמקום שאינו חב לאחרים מדינא קנה ולא מתקנה והביא סיעתא לדבריו מימרת ר"י משמע להדייא דס"ל דאף בדאיכא ממון הרבה ללוה קנה מדינא כמו שהביא סיעתא ממימרת ר"י וזה הוי הפך ממ"ש הרא"ש ז"ל בפ' המביא ועיין להרב"ח שתי' תי' נכון ע"ז שבודאי הגמור לגבי דידי זהו כונת הרא"ש באמיתות ואין צריך לפנים. תו הקשה הרב הנז' להר"ב עין יהוסף וז"ל וא"כ דכשתפס בבת א' אף דליכא מגו בכולם הא התם בפ"ק דמציעא דאמר ר"ח ב"א אמר ר"י המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וכו' וכתבו הפוסקי' דאליבא דר"י אמרי' מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכו' ל"ל הכי הפך ר"ן לימא לעולם דלא אמרי' מגו דאי בעי זכי והמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו משום דתפס כל המציאה בבת א' ואיכא למימר מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ומתנ' דאמר תנו ולא זכי ולעולם דבהכי קנה מטעם מגו דזכי לנפשיה דהא בבת א' ומדלא תי' הכי מש' דאין חילוק בין תפס בבת א' לתפס א' א' לענ"ד ליתא דהא ר"ן ס"ל דאף דלא אמר' מגו דאי בעי זכי לנפשיה כו' מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ס"ל וכמ"ש רש"י בד"ה אא"ב מעני לעני מחלוקת יעו"ש א"כ אי הוה אמרי' דטעמא דר"י דאמר המגביה מ"ל קנה משום דתפס כל המציאה בבת א' ואיכא למימר מגו דזכי לנפשיה כו' א"כ ר"ן אמאי אמר המגביה מ"ל ל"ק כיון דס"ל האי טעמא דר"י דמגו דזכי לנפשיה וכו' אלא ודאי דטעמא דר"י הוי דוקא דס"ל מגו דאי בעי זכי לנפשיה דאלת"ה היכי פליגי ר"ן ור"י במגביה מ"ל דחד אמר קנה וח"א לא קנה זהו הנלע"ד. גם מה שרצה לפרש בדברי הרב"י הרואה יראה דוחק פי' ואינם סובלים דברי הרב"י ז"ל זה הפי'. גם מה שרצה לתרץ במ"ש הב"י ז"ל דלכ"ע אמרי' מגו דאי בעי ורצה לתרץ דר"ן הדר ביה ממ"ש דטעמא דרבנן דמעני לעני מחלוקת ל"ק הוא משום דלא אמרי' מגו דאי בעי והדר ביה מההיא כו' יעו"ש והמעיין יראה דאי אפשר לו' כן בר"ן דחזר בו כמו שיש להכריע מסוגיין במציעה ואין צריכה לפנים דדבר פשוט הוא ועיין בתו' בד"ה ולימא מר כו'. תו הביא הרב ז"ל מה שרצה לתרץ הר"ב מחנה אפרים ז"ל בעד רש"י ז"ל ואמר דבפ' הכותב לא איירי בתופס ממון אלא בתופס מטלטלין דאפי' תפס המלוה גופיה לא זכה בהם זכייה גמורה דהא אי אתניסו הוי באחריות הלוה ואין לו בהם אלא תפיסה בעלמא למשכון לבטחון מעותיו וכיון דאפי' מלוה גופיה לא זכה שום זכיה גמורה לא מהני ביה שליחות משא"כ בממון ע"כ ודחה דבריו ה' ז"ל דמנ"ל דרש"י ז"ל איירי בתפס מטלטלין כו' אם איתא דרש"י הכי "ל דכי אמרי' התופס לבע"ח במש"ל ל"ק איירי בתפס מטלטלין ול"ק משום דהמלוה גופיה אין לו זכייה בהם דלבטחון מעותיו קיימי אמאי נקטו בלישנייהו במש"ל אפי' אם לא יהיה התופס חב לאחרים מ"מ כיון דמטלטלין נינהו לא מצי משוי שליח וכדקי"ל בעלמא דאין הרשאה נכתבת על המטלטלין כו' יעו"ש. לענ"ד דבריו קשים להולמן במ"ש וכדקי"ל בעלמא דאין הרשאה נכתבת על המטלטלים הרי בהדייא גרסינן בפ' מרובא ד"ע איכא דאמרי אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה טעמא דכפריה דמיחזי כשקרא אבל לא כפריה כתבינן וכן פסקו כל הפוסקי' ואיך כתב הרב ז"ל וכדקי"ל בעלמא דאין הרשאה ככתבת על המטלטלים וצ"ע. סי' כ וזאת תשובתי אליו חוה הוית האי דבדיק לן מר ניהו רבה מה אענה ומה אומר ואני בער ולא אדע כי עני ואביון אנכי ובביתי אין לחם ואין שמלה. מכיר אני את מקומי ומיעוט ערכי עלי פחות שבערכין קטן הכמות והאיכות בריה קלה וא"כ איפוא אנא אני בא באתר די זקוקין דנורא ובעורין דאשא רב גובריה ורב חיליה כל השומע יצחק לי כי יאמרו מה לך פה מי אתה ואנה תלך מקום אשר דבר המלך ודתו אש דת כי תלך במו אש ולא תכוה חיישינן לקלקולא כי ע"כ זחלתי ואירא מחוות דעי זאת תו' העו'לה ומה אעשה ואין אני ן' חורין כדי ליפטר דחוששי לי מחטאת לעבור בלאו דלא תסור כי כן ציותי ומציתו עלי חובה כי ע"כ לבלתי סור מן המצוה שמתי פני כחלמיש ואדון לפניו בקרקע כפי אשר תשיג יד עני וכתב לה ואת אשר יבחר בו מר ניהו רבה ויקירא הוא הקדוש יקריב אליו כי לו משפט הגאולה. כתב מני"ר שיחיה עמ"ש הרב"ח בסו"ד וז"ל. וכל זה דלא כמשמעות מדברי הרב"י דאמרי' מגו אפי' בתופס ביותר ממה שחייב לתופס דליתא אלא כדפי' עיקר עכ"ד. ומני"ר רצה להליץ בעד הרב"י ז"ל שהוציא דין זה דאף שתפס לחבירו יותר מכדי שיעור שחייב לו שיכול לתפוס הוא מדמצינו בש"ס מחלוק' ר"ן ור"י במגביה מציאה לחבירו שר"ן ס"ל דל"ק חבירו דהוי תופס לבע"ח במש"ל ור"י ס"ל דקנה חבירו וכתבו התוס' אע"ג דר"י ס"ל בפ' הכותב ובפ"ק דגיטין דהתופס לבע"ח ל"ק היינו דוקא היכא דלא שייך מגו דזכי לנפשיה אבל במציאה דאיכא מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ור"ן לא ס"ל מגו דאי בעי זכי לנפשיה ולכך קאמר במגביה מציאה דל"ק חבירו ובמגביה מציאה לו ולחבירו ס"ל לר"ן שקנה חבירו דאעפ"י דאי בעי לא ס"ל מגו דזכי לנפשיה ס"ל ולכך כשהגביה לו ולחבירו קנה חבירו מגו דזכי לנפשיה כו' וכמ"ש רש"י ז"ל בפ"ק דמציעא ד"ט ד"ה אא"ב מעני לעני כו' עי"ש ולפי כל האמור נר' דס"ל להרב"י כמו שמצינו לר"ן דאף דס"ל דאי בעי זכי לא אמרי' כשהגביה לו ולחבירו ס"ל דקנה חבירו מגו דזכי לנפשיה וכו' וכ"כ ר"י דס"ל דאמרי' נמי מגו דאי בעי זכי לנפשיה ס"ל נמי כשתפס לו ולחבירו בבת א' אף דהוי כשיעור מה שחייב לו ומה שחייב לחבירו נמי כיון דהוי בבת א' קנה לחבירו כמו שמצינו לר"ן וכו'. ולע"ד אחרי המחי"ר לא כן ידמה דדוקא ר"ן מגו דאי בעי לא ס"ל אבל מגו דזכי ס"ל אבל ר"י דס"ל דאמרי' מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה א"כ דוקא כשתפס לחבירו כשיעור מה שחייב לו קנה חבירו מטעם דאי הוה בעי וכו' אבל כשתפס כשיעור מה שחייב לו ולחבירו ס"ל לר"י דלא קנה חבירו כיון דלא מצי זכי לנפשיה את כל מה שתפס וכמ"ש הרב"ח ז"ל. אלא אי אתמר הכי אתמר דהרב"י ז"ל הוציא דין זה דאף כשתפס כשיעור מה שחייב לו ולחבירו דקנה חבירו והוא כס' ר"ן דר"ן ס"ל דהמגביה מציאה לו ולחבירו קנה חבירו במגו דזכי לנפשיה וכו' וכ"כ כשתפס כשיעור מה שחייב לו ולחבירו קנה חבירו במגו דזכו