בן ימין קעד

אף שהוא תוך זמנו שהוא א' מהג' תנאים צריך שיתקבל העדות בחיי אביהן שהוא ת"ז כמ"ש בסי' ק"ח. אמנם כיון שהוא בשטר הא קי"ל שמקיימין את השטר שלא בפני בעל דין כמ"ש בסי' מ"ו וכל שנתקיים השטר הרי הוא כאלו נתקיימה חתימתן בב"ד מזמן חתימתן של עדים כמ"ש הרשב"א הביאו הבאר הגולה. ועיין בסי' מ"ו בבאר הטב אות יו"ד בפני כו'. ועיין בסי' ע"ח דת"ז אפי' יתומים קטנים ם נפרעין מהם בלא שבועה אם היה מלוה בשטר או אפי' מלוה ע"פ אלא דאז צריך דנתקבל העדות בפניו. ועיין בבאר היטב דכן הסכמת כל הפוסקי' דנזקקין וכי בשטר אין צריך קבלת עדות מחיים וא"כ בדין גבי מי"ק ועם כי ראינו בזכור לאברהם ח"ג אות ג' דכתב די"א דעם דחזקה אין אדם פורע ת"ז מ"מ עביד א איניש דמתפיס צררי תוך הזמן ואפי' בשעת הלואה אמנם המ"ץ ז"ל כתב דהתפסת צררי דחיישינן אינו אלא בשעת המיתה. וכן כ' הב"י אה"ע סי' צ"ו וכה"ג דבשעת מיתה היה דנתלה לא הוה שהות דסמוך לעלות השחר נתלה בביתו ב"נ ומת ודומה למה פתאום. ומה גם באיש כזה דגלוי וידוע דלא נתלה ומת כי. אם בסיבת כי דחיקא ליה שעתא טובא ועל הכל כי היה איש נאמן בדבורו ופורע בזמנו ובסיבת דלא הי"ל לפרוע לא היה יכול לסבול צערו עד שהרג את עצמו ומפיו אנו חיים שכן גילה דעתו מעיקרא א"כ ליכא למיחש גם לצררי. וכן ראיתי בא"ה סי' צ"ו בבאר הטב דאם נשבע הבעל שמעות אין לו לא חיישינן שהתפיס לה צררי עי"ש. וגם נ"ל דהכא לכ"ע ליכא למיחש לא לפרעון ולא לצררי ואף אם היה מלוה ע"פ לא אצטריך לקבלת עדות בחיים דמלוה זו היא דרבים דזה הקונפ'אנייאה הוא של חמשים אנשים ועשויה כהוגן דשבעה אנשים המה הנושאים ונותנים ועומדים על המשמר ומנהגם דכשנותנים איזה ממון לעסקא צריך שידעו כל השבעה וע"פ הסכמתם נותנים. וגם בזמן הפריעה צריך שידעו והסופר והקחשיבו המה יכתבו תכף בלי ספק ואף אם יתן הלוה איזה משכון צריך שידעו והכל בכתב ואם לא יכתבו תכף הכל יענשו בקנס ממון רב וגם מוציאים אותם ממינוים ואבדו שכרם. וגם זה הפנקס נעשה טאסיטיק כלו' רשום באיקימ'אט כדי דליהוי אמתא דמלכותא הן על הסופר והקאשירו וגם על כל הלוים לו' כי הפנקס יהיה נאמן ע"כ אשר ימצא כתוב והמה נאמנים ע"כ אשר יאמרו א"כ אמדנא דמוכח דנאמנים הם על הכל ופנקס אמת ידבר ומכ"ש דהא איכא שטרא והויא ת"ז דכך מנהגם דכותבים שטר משום התירא דרבית וגם בו"נו העשו' כהלכת הסוחרים ואביהם לא היה יכול להפטר כפי מנהג הסוחרים דבבו'נו לא יוכל לומר שום טענה. ובפרט בפנקס כזה דאם היה שובר או איזה טענה היה הכל בכתב דלא יש דבר קטן וגדול שלא הם כותבים ואי לזאת גמרנו בדעתינו ליתן רשות שיגבו מעותיהם בלי שום סירוב. אך עדיין הדבר תלוי עד דלעיין מר בהאי דינא ויאר עינינו בתורתו תורת חיים הכל מפורש למען דעת אמיתה של תורה ומאי דדעתו נוטה כי חסר לנו ספרי פוסקים ואנן לאו בתר מרן גרידא אזלינן: עוד אנחנו שואלים ממעלתו כי יש חוב אחר שחייב לזה הקונפ'אנייאה של מינפ'אט בכת"י וחתימתו לבד וזה נוסחו מודה אני הח"מ קומו ריסיבי מיד פ' ופ' סך פ' והם ממעות של מינפ'אט בתו"ע ושו"ת עפ"י תקון הסדר הר' גינת ורדים ז"ל כו' באחריות ושעבוד וכו' וחו"ח וכו' ומעתה האמנתי עלי ועל ב"ך נאמנות גמורה ומפורשת כבע"כ כו' ואפי' נגד עדים כו' ומבלי לחייבם כו' ואפי' ח"ס כו' דלא כו' ודלא כו' בביטול כו' ובפי' כו' לדעת הרשב"א זלה"ה ומודה אני הח"מ איך קנו אחרים מידי קגו"ש במדל"ב בלמ"ע ובש"ת ע"ד המב"ה וע"ד הנ"ב וע"ד הבעל המעות הנז' לאשר ולקיים כל הנז"ל אי דיקלארו קי מי אובליגי אני הח"מ אה קי סיאה באלאבלי כתב ידי זה קומו סי פואירה איגו די קואל סיאה טריבונאל די טובאריט ולא משום שופרא דשטרי כתבתי הכי אלא כי זה חפצי ורצוני ליפות כח כתב ידי זה והכל כו' ע"כ יורנו המורה אי כת"י זה בלתי חתימת עדים נחשב כשטר ושיועיל הנאמנות על היתומים קטנים בלי שבועה או לפחות בשבועה. ואת"ל דלא מהני להוציא מן היתומים כיון דליכא מהני תנאי הצריכים כדי להוציא מן היתומים ילמדנו רבינו אם הוא ת"ז אי יועיל כת"י זה כיון שאנו מכירים חתימתו ומקיימין שלא בפניו ונעשה כמי שנתקבלה עדות בחיי אביהם דלא יהא אלא מלוה ע"פ בעדים כיון דהוא ה"ז גבי אף מיתומים קטנים דכת"י זה אלימא. ובפרט שחוב זה הוא לעמיכ'פאט דליכא למיחש למידי כי נאמנים הם על פנקסם בלי שבועה אף להוציא מ"ק. ועיין בסי' ס"ט הוציא כתב יד הלוה על יורשיו כו' ואם הוא תוך הזמן כו' הואיל שנתקיים כתב יד אביהם גובה מהם הרי דקיום אחר מיתה מהני להוציא מהם. ואנן מה נענה כי אין אומן בלא כלים לא יש לנו לא כנסת לא מטה ש' לא חוקי חיים וכמה ספרים דמציינים איזה פוסקים ולא ידענא מאי אידון ביה. גם יש חוב שחייב לאלמנה אחת בכת"י כזה והוא אחר זמנו ומה נעשה לאלמנה כי צועקת ואינה לענה כי כן נא גבור יעשה עמנו חסד להשיב תשו' שלימה יפש"אק ועמו הסליחה על מאריך טרחא ושכמ"ה. נא"ה אליעזר יאודה ישראל ס"ט וזאת תשובתי אליו סי' יח אות זה מדבר מקבלה ואילך זה כ"י ותוכו רצוף אהבה שואל ומשיב ע"ד הכסף שחייב המנוח המע"ל לקונפא"ניאה מינפ"אט אט שבמח"ק בשט"ע ועו' אחת בנ"י לבד אם יש להם זכות לגבות מיתי"ק הן מטעם שהוא תוך זמנו והן מטעם שהחוב הוא לרבים וז' אנשים הם הנושאים ונותנים בממון ואינם יכולים ליתן ולהפרע כי אם מדעת כולם כמבואר כל משפטי התנאי' שביניהם באורך בשאלה. וזאת ליאודה ואומר דיען שאני טרוד מכמה צדדים אלך אחרי הקוצרים לחוות דעתי הקלושה כי לעשות רצונו חפצתי והוא שהן אמת דלכאו' מטעם שהוא ת"ז אינו כ"כ ברור לזכות להם ולגבות מיתו"ק יען ראה ראיתי למוהראנ"ח ז"ל ה"ד הרב הכנסת ז"ל בח"מ סי' ע"ח הגהב"י אות ד' שנסתפק במקבל עליו מעות לתת ריוח קצוב בכל שנה אם מעט ואם הרבה לזמן קצוב אי אמרי' בזה חזקה אין אדם פורע ת"ז וכ' ע"ז ה' המאסף ז"ל וז"ל ומד' מוה"ר בח"מ סי' קכ"ד נר' דפשיטא ליה דלא אמרינן חזקה עכ"ל וטעמיה דה' מוהרימ"ט ז"ל הוא שלא נאמרה חזקה זו אלא דוקא בהלואת חו"ח משא"כ במלוה שעליה הש'לם ריוח אפי' דבר מועט עביד איניש דפרע גו זמניה לפי שהריוח שנותן הוא קבוע ובריא הזיקא וה' מוהראנ"ח לא היה מהבהב באותו הנדון אלא מפני וכו' אבל אדם הוצרך ליקח בריוח אפי' דבר מועט איכא למימר דמשלא הוצרך להם החזירם כו' דאדם עשוי להחזיר בתוך הזמן כדי להרויח הריבית אעפ"י שהוא. דבר מועט את"ד ז"ל וכ"ש בנ"ד דלפי הנראה הריוח אינו דבר מועט אלא שראיתי למוהר"ר יהונתן ז"ל באורים סי' ע"ח או' ח' שאחר שהביא ד' מוהרימ"ט ז"ל כ' וז"ל וא"כ צ"ע בשט"ע שלנו אי לא דמייא לנדון של מוהרי"ט הנ"ל עכ"ל וא"כ אין בידינו להכריע ולהוציא ובפרט מיתו"ק ועו"כ ה' מוהרימ"ט ז"ל וז"ל מ"מ היכא שכותב בפנקסו כו"כ לויתי כו' ע עי"ש. וכאן לא פורש בשאלה אם הי"ל להמנוח הנז' פנקס לכתוב חובותיו. אמנם מטעם הב' שהחוב הוא לרבים ובמשפטי התנאי' וכל החזוקים הנז' בשאלה נלע"ד המעט הוא לזכות לקומפאניאה הנז' לגבות מהיתומים משו' דחששא רחוקה היא לו' שכבר נפרעו וחוזרי' לתבוע וחוטאי' ומחטיאים לאכול דלאו דידהו ואומדנא דמוכח היא כך עלה במחשבה תחי' אלא דאחר ההתבוננות היטב ראיתי דגם בזה לא יגהה מזור