בן ימין קעב

וכמ"ש מוהריק"ו ז"ל שורש ק"ג וה"ד ה' חיד"א ז"ל בס' ברכ"י באה"ע סי' ד' ד"ץ ע"א ואם הוא לז' לא היה נולד בריא וחזק ושמן כשאר הילדים הנולדים לט' שלמים וכמו שכן העידו עליו המיילדת והמוהלים ועיין לה' בני דוד אאלקון ז"ל פט"ו מה' א"ב הי"א ועו' דא"כ צריכי' אנו לדחוק ולומר שנתאחר לה האורח [לפי דבריה שכשנבעלה בחה"מ היה בימי לבונה] כמשלש חדשים והוא דוחק גדול כי ע"כ אלו הטעמים נלע"ד המעט הוא לפסול הילד הזה ולהחזיקו לממזר וכבר נימול הילד ביום השמיני ואפי' בשבת בעזרת קק"ש ונקרא שמו בישראל זכרי שם רמז שיהיה לזכרון לבנ"י ואף שכתב מוהרי"ל ז"ל ה"ד הש"ך ז"ל והבאה"ט בסי' רס"ה סק"ו דיש לקרות שמו כידור ע"ש הפסוק כי דור תהפוכות המה. כבר בא חכם הוא ה' המפורסם כמוהרח"פ ז"ל בס' חיים ביד סי' ע' וכ' דאין נראה לכנות שם רשע אפי' שהוא ממזר דממ"נ אינו נכון לעשות כן דאם יהיה רשע וחוטא יהיו חולים כי הסיבה גורמת היתה קריאת שם זה ונהיה אנחנו גרמא בנזיקין שיחטא ויהיה אסור משו' ולפני עור וכו' ואם יהיה צדיק ובפרט אם יהיה ת"ח איך יתכן שישא את שמו כידור שם רשע וחוטא שנמצא שאנחנו מלבנים פניו ברבים בכל עת ובכל זמן כי בשלמא מה שמכריזין עליו שהוא ממזר אין בזה שום קפידא מדינא כי אדרבא כך היא חובותינו להכריז לקיום התורה שלא להתחתן בו וכו' משא"כ בקריאת שם כידור כו' זהו פגם גדול ואינו נכון לעשותו כי כן אין מקום לקרותו בשם כידור וכן ראוי לעשות וכן הוא המנהג שמעולם לא שמענו ולא ראינו כשאירע אחד מעיר שנולד ממזר לקרות שם כידור כו' דש"מ דלא רצו לעשות עיקר לד' מוהרי"ל והש"ך בזה כו' עיש"ב. הצעיר רי"ח ישראל ס"ט שייך ליו"ד סי' ט"ז נשאלתי במי ששמע ש"ק בשבת אם מתחי' למנות ז' מיום השבת או מיום א'. והנה רבי' הטו' ז"ל ביו"ד סי' ת"ב כ' משם סמ"ק ובה"ג ז"ל דהשבת עולה לו ליום א' ושו"כ דהר"ר יחיאל כ' שאין שבת עולה לו בתחי' המנין ומרן ז"ל בס' הקצר פסק כסברא ראשונה. וחזה הוית לה' זל"א אביגאדור ז"ל ביו"ד סי' כ"ט שעמד ע"מ שמקשי' על ס' ר"י ז"ל וכ' שמצא סע"ד לד' ותנא דמסייע ליה ממ"ש פ' א"מ דבמחלוקת תנאי' שנוי שהם ר"י בר אבין ורב אדא בששמע ש"ק בשבת ולמוצאי שבת נעשה רחוקה דלרב אדא אינו נוהג אלא יום א' וראה ר"י לפסוק כר"א המיקל דאין מתחי' האבלות בשבת ולמחר נעשית רחוקה ומשו"ה פסק בשמע ש"ק בשבת שבתוך ל' שמתחי' למנות ביום א' דגם זה הוי קולא דלהתחי' אבלות בש' חומרא הוא ויותר טוב להתחיל ביום א'. אבל אם שמע ש"ק בשבת ערב הרגל שאם נאמר שאינו מתחי' בשבת צרי' הוא לנהוג אבלות שלם והו"ל חומרא אז מתחי' האבלות באותו שבת ואזלינן לקולא והרגל מבטלו באופן דבכל ענין שאנו באין לדון עליו דיינינן ביה לקולא ולפיכך לעיל ברסי' שצ"ט כשכ' הטו' דין השומע ש"ק בשבת ערב הרגל דמפסיק הביאו סתם ולא הביא ס' ר"י דבההיא גם ר"י מודה דמתחי' האבלות באותו שבת דהו"ל קולא את"ד ז"ל ואהמ"ר יש לתמוה עליו איך פשיטא ליה כ"כ דס' ר"י ז"ל היא קולא אחר שכל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' ז"ל פשיט להו להפך שס' ר"י ז"ל היא חומרא ונזכיר קצת מהם מוהריק"ו ומוהראנ"ח והפרישה ודברי מוהרי"ק הביאם הוא ז"ל גופיה ואם דעתו ז"ל לחלוק עליהם הי"ל להביאם ולהק' עליהם ועו' דאעיק' היכי חשיב כשמונה מיום א' קולא כיון שהוא יושב באבלו גם יום השישי. משא"כ כשמונה מיום השבת ועיין לה' שו"ג ז"ל בא"ח סי' תקמ"ח או' ג"ל. עוד כ' ה' ז"ל. וראיתי בס' ד"מ ח"ג ביו"ד סי' ט"ו שהק' על הרי"ף והרמז"ל שהשמיטו האי דינא דאבל שחל ח' שלו בשבת ערב הרגל והניחו בצ"ע ולפי דרכנו אף אנו נאמר דהרי"ף והכ"מ בשיטת ר"י ס"ל דאין אבילות מתחי' בשבת וכו' וא"כ לא משכחת לה ח' בשבת ולפיכך השמיטוהו נמצא דהרי"ף והר"מ ור"י והמרדכי והטו' שהביא ס' ר"י באחרונה ס"ל כוותיה עכ"ל. ואחרי נע"ר לא ידענא מאי קאמר דא"כ לפי"ד ז"ל דהטו' ס"ל כוותיה דר"י איך הביא זה הדין שם בסי' שצ"ט והי"ל להשמיטו כמו שהשמיטוהו הרי"ף והר"מ עו' אני תמיה עליו ז"ל שאחר שעינו ראה תשו' ה' החבי"ב ז"ל בא"ח סי' ע' איך חזר וכ' דמשהביא הטו' ס' ר"י באחרונה משמע דס"ל כןןתיה מאחר שה' ז"ל שם כ' להדייא והכריח מד' הטו' ז"ל גופיה דלא ס"ל כר"י וסיים וכ' וז"ל מ"מ העיק' כמ"ש דס"ל לרב בעהט"ו ז"ל כסמ"ק ודלא כר"י ז"ל עכ"ל. ועיין לה' בית אהרן ז"ל ביו"ד סי' ד' שהק' עמ"ש ה' שו"ג ז"ל בא"ח סי' תקמ"ח או' ג"ל דה' החבי"ב כ' בשיירי דאף בפוסקי' הלכה כד' המיקל באבל ושהוכיח כן מד' מרן ז"ל בכ"מ ול"ן שא' מן המקומות הוא זה כ' וז"ל דנר' דמרן החבי"ב אזיל ומודה בהאי דינא דלקי' להקל ונהפוך הוא וכנ"ל עכ"ל ועמו הס"ר לדידי אין נר' כן מד' ה' שו"ג ז"ל אלא אי ק' על ה' ז"ל הא ק' עמ"ש לתמוה על מרן ז"ל שסתם לן כסמ"ק דלכאו' נר' שדעת הטו' כדעת הר"י מדהביא ד' באחרונה שלא ראה מ"ש ה' החבי"ב ז"ל בתשו' ס"ח הנז"ל. וראיתי לה"ה חיד"א ז"ל בשיו"ב אשר בס' חיים שאל בס' ת' שהסכים לה כס' ר"י ז"ל ויש לתמוה עליו שד' סתראי נינהו למ"ש במ"ב א"ח סי' תקמ"ח דבדבר שידענו דעת מרן ז"ל אין לו' ה' כד' המיקל מאחר דקבלנו הוראותיו ושכ"כ ה' ד"מ ח"א יו"ד סי' ס"ט וכ"ש הכא שפסק מרן ז"ל להקל כהסמ"ק איך הסכים הוא ז"ל לס' ר"י וזה יש להרגיש על ה' בית אהרן ז"ל שם שעמד בזה לתמוה על ה' מ"א ז"ל שפסק כס' ר"י והביא ד' ה' מ"ב ז"ל הנז' ולא נרגש גם על ה' ז"ל מיניה וביה כמ"ש. ומה שסיים וכ' ה' החבי"ב ז"ל שם בתשו' א"ח שבנדון הר"י הוי שב וא"ת שלא יעלה אותו שבת כו' ואעפ"י שאף לשם יש קו"ע לנהוג אבלות בש' הבאה לאו מלתא היא כו' אחרי נע"ר לא זכיתי להבין ד' ז"ל שהרי כשנוהג אבלות הוי שב וא"ת שאינו עושה מלאכה וכן כל הדברי' האסורי' באבלו וכשאינו נוהג אבלות הוי קו"ע. שו"ר לה' עוללות הכרם ז"ל סי' י"א ד' קפ"ב ע"ד שהביא משם ה' גו"ר ז"ל שרצה לו' כמ"ש ה' החבי"ב ז"ל והק' עליו כמ"ש. וראיתי לעט"ר מרן אבא זצוק"ל שכ' בגליון בתשו' מרן החבי"ב ז"ל ביו"ד סי' רל"ט אחר שתמה על ה' ז"ל ע"מ שנגרר אחר פסק מוהראנ"ח ז"ל והניח ס' כל האחרוני' וב"ח והט"ז והלבוש וכיוצא כ' וז"ל. ותו ק' במה שחש להחמיר כס' ר"י דזה הוי חומרא דאתי לידי קולא שהרי אם אינו עולה לו יום השבת ומתחי' למנות מיום א' מתבטל מלהניח תפי' ביום א' דאבל אסור להניח תפי' ביום א' כמבואר בסי' שפ"ח. שוב בא לידי שו"ת ה' המחבר ז"ל חא"ח ושם בסי' ע' האריך והסכים לה כפסק מרן ז"ל וכ' שם דמה שחשש בשו"ת חיו"ד לדעת ר"י ה"ד לחומרא וכו' עי"ש ולפי קוע"ד זה הוי חומרא דאתי לידי קולא כדבר האמור עכ"ל. ואחרי התאבקי בע"ר דבריו לא זכיתי להבינם חדא דמה לו כי יצעק על ה' החבי"ב ז"ל כאלו הוא לבדו הוא שחש לס' ר"י והרי ר"פ ומוהריק"ו ומוהראנ"ח ז"ל חשו לס' ר"י וה' החבי"ב יהיה כא' מהם. ועו' דאעיק' נלע"ד שחייב בתפי' ביום א' שהרי נסתפק ה' החבי"ב ז"ל שם ביו"ד הגהט"ו במי שמת לו מת ברגל או באה לו ש"ק דמתחי' למנות אחר הרגל אי אסיר בתפי' יום א' או לא ועיקר ספקו הוא משו' מ"ש בתשו' משאת בנימן ב' טעמים לאיסו' הנחת תפי' ביום שמועה הא' הוא משו' דנפיש מרירותיה יום שמועה כיום קבורה והב' הוא משו' דתלמודא מדמה תפי' לעטיפת הראש וכפיית המטה. ולפי הטעם הא' יוצא דהקובר מתו ברגל חייב בתפי' אפי' ביום א' דהא לא נפיש מרירותיה באותו יום ולפי הטעם הב' יוצא