בן ימין קע

שייך לאה"ע סי' יד נשאלתי בראובן שהיה לו בן יחיד והשיאו אשה והיה סמוך ע"ש ותמיד הי"ל לבנו קטטות עם אביו ע"מ שלא היה נותן לו מעות בשופי לעשות בהם כל צורכו אשר תאוה נפשו בהיותו זולל וסובא. עד שהלך לערי אנא'דול והמיר דתו וכשמוע אביו את הדבר הרע הזה שלח לחמיו של בנו לבקש אופן להצילו מיד גוים והוציא הוצאות רבות והוא לא היה רוצה לחזור בשום אופן משו' שכבר נכנס בשער הן' שע"ט ונשא גויים והוליד ממנה רח"ל עד שעשו בערמה ששלחו לו לו' שכבר מת אביו והוא היה אמיד בנכסים ויבא ליקח ירושתו. ואז אזר כגבר חלציו וברח מאת אשתו הגויה ובא לבית אביו ומצאו חי ונהפכו פניו כשולי קדרה ועשה עצמו כאלו חזר מדעתו ורצונו לשו' בתשו' כי ציד בפיו ואשתו היהודית לא היתה רוצה להיות עמו אחר שטימא את עצמו ומה גם בחושבה אחרית דבר דאחרי מות אביו כי בא בימים יאבד ויכלה כל עזבונו [כאשר כן היה וכמו שיבא קמן] ויברח לחזור ולהמיר דתו דקשורה בו ככלב ומה תעשה אז כדי לגבות כתובתה ותשאר ערומה ונודדת ללחם ובאלף צרות היא נתרצית בהבטחות ופייוסים שפייס לה חמיה ולא עברו ימים מועטים כאשר דמתה כן היה שבקש עוד הפעם לברוח כדי לחזור עם אשתו הגוייה והודיעו הדבר לשר העיר והוא השליטו למוה"ר נר"ו ליטפל בדבר ואז בא אביו לפני מי שגדול מוה"ר נר"ו ה' המג"ן פחד יצחק ונתחייב בשט"ח בעדים וא' מהם הוא ה' הנז' נר"ו דאם ח"ו יברח בנו עו' הפעם ולא יחזור לביתו לפרוע לכלתו כל סכי כתובתה עם התוס' ומתנה עסופ"א בלי שום עכוב כלל ולחוזק בידה שעבד לה הבתים התחתונות שעבוד גו"ש כתחז"ל והשטר הנהו הוא תחת ידה ואז אביו הוציא לו קרן והושיבו בחנות וכיון שמזגו רע כליא קרנא והוכרח להוציא לו עוד קרן וגם את זה איבדו ואכלו להיותו הולך אחר הזונות ובפרט עם אשת איש עד שבא לפני מוה"ר נר"ו הודה ולא בוש וקבל עליו את הדין ומאז ועד עתה הוא רועה זונות עד שמת אביו מיתה ודאית באנחתו ואחרי מות אביו הקרן הנשאר שירש גם את זה כילתו ואיבדו וכיון שנשאר בידים ריקניות התחיל למכור מטלטלי הבית ולשרוף בגדי רקמה והוא יושב בבית כל היום נע ונד ומתקוטט עם אשתו בקללות נמרצות ואומר לה שהוא עתיד להמיתה ואף שאמרו ח"זל גזים איניש ולא עביד לאו כולי עלמא ידעי לה ונכנס פחד גדול בלבה מראות ברע מעשיו הרעים וגם מכה אותה עד שבליל ש"ק עמדו כל שכיניה לקולה והוציאוה מידו והוליכוה לבית אביה ואין ס' מוציא מידי ודאי דעוד ימים מועטים ימכור את הבתים מדלית איסר וילך ויעשה ברי'חים לחזור לטומאתו ויש ידים מוכיחות שזה דעתו שהן עתה מחמת שהניח חמיו מתווכים שיכתוב לאשתו לפחות חצי הבתים לשמה בפנקס המוטיבילי עמד ועשה קנונייא ומכר הבתים לקרובו בפני עדים כדי להניח לאשתו מבחוץ ולא תוכל לגבות דבר ולא חצי דבר וא"כ לאיש אשר אלה לו שאלה היא האשה העלובה ממני לר"שת אותה ללכת לערכאות לתבוע כתובתה שהכניסה מבית אביה יותר מט' אלפים אריוח באומרה שאין לה עו' שום אופן ואבדה תקותה ממנה לשוב לבית בעלה ובאו לה מים עד נפש ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ושמא אדאתייא ואזלא איזדבן הבתים אשר לו ולא ישאר לה עוד ע"מ לסמוך משען ומשענה. וכשאני לעצמי נלע"ד דיש זכות תולה לה ובדיקה ממני העניה הצוע'רה הזאת ממ"ש מוהר"י הלוי בתשו' סי' ט"ז והביאה ה' המאסף ז"ל בסי' צ"ג הגהב"י או' ב' שכ' דבנדון דידיה לא שייך הך דינא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דהדברים מוכיחים שהם רואים כונתו הרעה לאכול לה כל הממון ואח"כ לקום וללכת חוץ מהעיר כדי שיצטרכו ע"כ להתרצות ממנו בגט בלבד וא"כ לא שייך הכא אין כתובה נגבית מחיים דהו"ל כבע"ח שרואים בו שהוא מבזבז ממונו וכשיגיע הזמן לא ימצא המלוה לגבות חובו שכתבו הרי"ף והר"א ז"ל דיכולין לעכב הממון קודם זמנו וכ' מוהרי"ק ז"ל בח"מ סי' ע"ג דמסתבר טעמייהו והכי נקטינן וכו' ואין לו' דשאני בע"ח וכו' משו' דבנ"ד כל הקטטות אינם רק בעבור שגילה דעתו שרוצה להניחה וכדי שלא יפרע לה נדונייתה חשב לקום ולברוח כדי שע"כ תתפייס בגט בלבד וא"כ הו"ל כאלו הגיע זמן הפרעון דהרי לגירושין עומדת לפי הנראה ממעשיו וכו' וא"כ בנ"ד הו"ל כאלו הגיע זמן הגבייה כיון שגילה דעתו ומעשיו מוכיחין שזהו כונתו לגרשה וראיה גדולה לדברינו ממ"ש פ' מי שמת וכו' וגדולה מזאת כ' הרא"ש ז"ל וכו' הרי לך שכתב שבמה שרואין בו שהוא מכלה הממון בלבד שכופין להחזיר לה נדוניתה שהכניסה והיינו משו' דדמהו לבע"ח שרואין בו שהוא מכלה הממון וכו' וא"כ ה"ה וכ"ש בנ"ד דמיקרי נמי שהגיע זמנו וכמ"ש ורואים בו שהוא מכלה הממון דבודאי דמוציאין מידו הנדונייא ומה שרצה ההוא צו"מ לדחות האי ראיה דהרמז"ל לא היה מצוה להחזיר הנדונייא עם מה שהיה מכלה הממון בלבד כי אם בהצטרף הטענה האחרת שהיה שם אמתלא למה אינו מקובל עליה בדותא היא ואין לה ע"מ שיסמוך שהרי בפי' אמר או שרואין בו וכו' דמשמע דבחד בלבד או שנותנת אמתלא למה אינו מקובל עליה או במה שרואין בו שהוא מכלה הממון מוציאין מידו נדונייתה וכו' ולא הייתי נזקק לכתוב בדברי' פשוטים כאלו כי אם להוציא מלבו של זה שחשב לדחות הראיה שהבאתי מהר"מ דתרתי בעינן דאפילו תינוק ב"י לא יטעה בלשון או דמשמע או זה או זה. באופן דבנ"ד נלע"ד ששורת הדין הוא כך שהב"ד אשר בפיר'ארה להם משפט הגאולה לחקור ולדעת מאיזה טעם נכנסו הקטטות ביניהן ולהיכן הדברים מגיעים ואם יראו שיש שם הסיבות אשר זכרנו שאז יוציאו מיד הבעל נדונייתה ולא יחרוך רמייה צידו ולא שייך כלל בנ"ד ענין דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים וכמ"ש את"ד ז"ל והרואה יראה דנ"ד עולה במכ"ש מנדון ה' ז"ל ואף לס' ההוא צו"מ שרצה לומר דתרתי בעינן הכא בנ"ד תרתי איתנהו ביה כמבואר בשאלה וההפרש שיש בנ"ד מנדון ה' ז"ל אינו אלא שבנדון ה' ז"ל קא חשיב לה שהגיע זמן הפרעון כיון דלגירושין עומדת כיון שגילה דעתו ומעשיו מוכיחין שזה הוא כונתו לגרשה ואילו בנ"ד חשיב שהגיע זמן הפרעון מצידה שאף שנאמר שאין דעתו לגרשה מ"מ היא האשה ממאנת לשו' לביתו מהסיבות האמורות ואין דעתה אלא להתגרש ממנו ואף שכעת אין בידינו לכוף אותו לגרשה היא מתרצית להיות אלמנות חיות עד ישקיף וירא ה' משמים. גם הגאון הרמ"ז ז"ל בס' מ"מ ח"מ סי' ס"ז הביא הך תשו' ממוהר"י הלוי ז"ל הא למגמר לנדונו במי שברח מחמת מרדין ונשא אשה על אשתו והנושה בא לגבות הלואתו אשר הוא נושה בו מנכסים ם שישנם תחת יד אשתו ראשונה וכ' וז"ל. ועד השלשה אמינה דבכגון נ"ד כי נמי נימא בעלמא דלכ"ע לא ניתנה כתו' לגבות מחיים הכא שניא היא בנ"ט אשר הלך חשכים בעלה של זאת ונשא אחרת עליה וכו' והואיל והדבר כן דמייא הא לההיא דכתב מוהר"י תלוי ז"ל וכו' וסיים וכ' אף אנו נאמר דכוותה בנ"ד ובזה יפה כח נ"ד מנדון ה' דאלו התם פניו מועדות לעשו' עמה רע ואפשר שלא יעשה. ברם בנ"ד כבר עבר חק הפר ברית השבועה ונשתקע בבל יבא ואם באנו לו' שיקדים ב"ח של בעלה לזו למחר הוא מת ולא תשיג ידה לגבות את שלה כי ברע הוא ואם נפשך לו' דילמא איהי מייתא ברישא ולא ננעול דלת בפני הב"ח מספק כבר הרגיש ה' ז"ל וכ' שכיון שדעתו ללכת שלא לפרוע (כתובתה הו"ל כאלו הגיע זמן לגבות שהרי זו לגירושין עומדת הכי נמי בנ"ד כיון דעבריינא הוא ואינו רוצה לקיימה נמצאת מדינא לגירושין קיימה וקרי כאן מטא זמן חייובה אלא דאיהו יתיב ומעגנה שתמחול לו כתובתה ומעתה דברי' ק"ו אם באותו נדון דהבעל מוחזק בשלו קאמר