בן ימין קסט

לפ"ג מתפלל בעד כל קהל ועדה מישראל. הצעיר רפאל יצחק ישראל ס"ט שייך לאה"ע סי' יא עוד זה מדבר בראובן בחור שהיה משודך עם בת שמעון בשבועה להמשודך ואב המשודכת ונתחייבו גם שניהם בקנס כנהוג ואחר עבור זמן מה קלקל המשודך מעשיו בכמה עבירות חדא ששתה זיג'ארו בש"ק ומי שראה אותו גער בו באמור לו מה אתה עושה והשיב לו מה איכפת לך אני רוצה להמיר הדת שנית משחק בקובייא וט"וב מיגיד שהיה לו בידו מכל עמלו איבד אותם בשחוק שלישית שנמצא גנב ארבעה וחמשה פעמים ויותר מהמה ועל הכל באו עדים לפני וגם הוא עצמו לא כיחש בכל זה וע"ז בא לפני אב המשודכת ובא טע'ון שאף אם הוא יעלים עיניו מכל זה בתו אינה מתרצה להנשא לו ואומרת מאיס עלי חדא שנגלה קלונו בכל העיר ע"כ מעשיו הרעים והיא אינה פוגמת משפחתה ועוד שהוא מעותד אחר הנישואין לאבד ולהשמיד כל מה שתכניס בנדוניתה כיון שהורגל בשחוק ועוד אינה רוצה להזדווג באיש כזה שאין יראת ה' על פניו והיא לא תצלח. וע"כ אומר אביה שהן אמת שנתחייבתי בשבועה ובקנס אם לא תתפייס בתי אמנם כיון שיש לה טענה מספקת לעכב בדבר בכגון דא לא נתחייבתי בשבועה ובקנס. תשובה לדעתי המעט הוא דפטיר ועטיר אב המשודכת מהשבו' והקנס באומדנא דמוכח הוא שאם היה יודע שיקלקל מעשיו באיסו' כאלו ובפרט בחילול שבת שראוי לנדותו לא היה מתחייב והרי זה דומה לתשו' הרשב"א ז"ל והביאה מרן ב"י ז"ל באה"ע סי' ן' ופסקה בש"ע שם וביו"ד סי' רכ"ח דבשקלקל המשודך מעשיו ונתפרסם במשחק גם עשה עבירות שבגללם נתנדה דהדין עם אבי הבת דאזלינן כן בתר אומדנא וכדאמרי' לא נתכוונה זו אלא להגון לה ע"כ ואף שה' דב"מ ז"ל בח"א ביו"ד סי' מ"ה אחר שהביא תשו' הרשב"א ז"ל הנז' כ' דשאני התם דהיא אומדנא גדולה משא"כ בנדון דידיה הכא בנ"ד בהצטרפות כל העבירות ובפרט החילול שבת שראוי לנדות עליה נראה לע"ד דאין אומדנא גדולה מזו ואי משו' דלא נתנדה כיון שראוי לנדותו חשיב כנתנדה וכמו שכן משמע מד' ה' דב"מ ז"ל אחר שהביא תשו' הרא"ם ז"ל עי"ש. ועיין עו' שם שכ' בסו', ע"ד וז"ל אבל כשהקול יוצא על המשודך כו' אפשר דיודו כל הני רבוותא דעדין ארייא דשבועתא רביע עליה כיון דלא ידעינן בודאי דהמשודך קלקל מעשיו כו' ע"כ והיינו משו' דבנ"ד לא היה עדות בדבר עבירה אלא היה דוקא על פיו של המשודך ואין אדם מע"ר משא"כ בנ"ד דאיכא עדים בדבר ולאו מפיו אנו חיים והגם שראיתי מ"ש ה' ב"ד ז"ל באה"ע סי' ל"ד על נדון שלו שהשחית סארוס במ"ז שאחר שהביא מ"ש ה' בית שמואל בשם ה' ט"ז כ' הרי דאפי' על עבירה א' אמרי' הכי כו' כ"ש הכא שהוא במשודך עצמו אלא שלבי נקפי דעדיין יש לחלק ולו' דשאני כל אלו שהפגם והבושת עומד תמיד כגון כו' והוא פגם תדירי משא"כ הכא הפגם לא היה רק באותה שעה ושוב אינו עומד ואינו נראה לעין ע"כ אנכי הרואה שם בגליון כתוב בכיה"ק הרמ"ז ז"ל בעל המחבר קול אליאו וז"ל לקמן סי' ל"ז כ' ה' ז"ל דכיון שנתקבל העדות בב"ד יהיו כל העולם מחרפים ומגדפים אותה בדבר זה וה"ה בנ"ד שנתקבל העדות בב"ד וצ"ע עכ"ל. וגם ע"מ שכ' עו' ה' וז"ל וראיה לחילוק זה מן הגמ' פ"ק דחגיגה איזהו מעוות שאינו יכול להתקן כו'. גם ע"ז כתו' בגליון וז"ל עו"ק דמה ראיה מההיא דרוצח דדוקא לענין מעוות אינו נקרא הרוצח כיון שאין עדיו לפניו. אך כי מטינן לטעם אומדנא אין לך אמדנא גדולה מזו דלא נתכוונה אלא להגון לה. מה גם לפי מ"ש ת' פ"מ ח"ב סי' ד"ן בתשו' הרא"ש דהוי כמפרש אם לא יקלקל א' מבני המשפחה וה"ה בנ"ד עכ"ל ולרווחא דמלתא עשיתי לו התרה על השבועה הנלע"ד כתבתי הצעיר רי"ח ישראל ס"ט שייך לח"מ סי' יב דודי לי ועט"ר מע' הרב המג"ן פחד יצחק נר"ו לא יכבה כיר"א. אחת שאלתי מאת אדוניר"ם להודיעני על מ"ש בהסכמה הידוע' מש' התפ"ח המובאה בס' משה ידבר וז"ל כי מהיום הזה והלאה טודו שטר או כתיבת יד קי סאליירי סוברי איל נפטר קי טינגה דין קדימה אה קובראר מעזבונו של מת כו' בתנאי אשר ישבע עליו כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים כו' ובש' התקי"ב הוסיפו עליה להזקק גם לנכסי יתומים ככתוב שם. אם נהגו כן גם על מ"ש בפנקס המת לחושבו ככ"י היוצא מתח"י המלוה משום דבפנקס יש לצדד ולו' שכבר פרע ומה"מ אנסיה ולא מחקו ולא נעלם מעיניה דמני"ר מ"ש ה' המאסף ז"ל בסי' צ"א הגהב"י או' ט' ובסי' ס"ט או' מ"ד. עוד נסתפקתי אם יש לנו לנהוג כהסכמה הנז' גם במלוה מעיר אחרת הבא לגבות מנכסי יתומים שבעירנו. או להפוך בזכות היתו' ולו' שלא הסכימו כן אלא כששניהם בני עירנו אבל כשהתובע מעיר אחרת חזר הדין לסיני ואין נזקקים לנכסי יתו' משו' דאין כ"כ נעילת דלת. ומה גם דבזמן ההסכמה לא היו רגילים כ"כ ליקח בהקפה מעיר אחרת כמו עכשיו. ולכן יש לצדד ולו' שלא עשו ההסכמה אלא בענין שהמלוה והלוה הם תושבי עירנו ועו' יש לו' שמאחר שעבר זמן וזמנים מגבול הכתוב בהסכמה דיינו לנהוג כן לתושבי עירנו דוקא על הכל יודיעני ארח חיים לדעת מה יעשה ישראל ויבא שכמ"ה. נא"ה העבד ישראל. רי"ח ישראל ס"ט וזאת תשובתו אלי סי' יג מה ששאל מר על פנקס המת אם נדון ככ"י לזה אשיב דאין כאן ספיקא דהדבר ידוע לי שלא נתנו להפנקס דין כ"י ולא היו גובין אלא אם תפס המלוה היה נשבע ונוטל יען הוא מוחזק וכן נהגו הרבנים אשר קדמונו וכן אני נהגתי אחריהם. על הס' הב' שהמלוה הוא מעיר אחרת לדידי אין ספק יען נתקן מפני תקנת הלווים שבעירנו מה לי מועט מ"ל מרובה. ומה גם שע"י הכתובה בכל זמן וזמן מחייבים עצמם לנהוג ככל הכתוב בכתובה בש"ח ובקגו"ש כתחז"ל. ובזמן הזה כל העסק או הרוב הוא ע"י אנשים אשר בעירות אחרות. ודאי שנזקקין לי"ק ולגבות גם בכ"י. ותנאי זה להתנהג עפ"י ההסכמות הכתובות בכתו' לא נכנס בסוג שופרא דשטרי ליכנס בדבר זה אם מועיל או לא כ"ש דלס' מרן ז"ל סי' ס"א ס"ה דס"ל דאי"ץ לאמלוכי בשו"ד וע"ד מה שנהנו לכתוב נכנס כ"ן לי להלכה ולמעשה ואף שעבר זמן הקצוב בהסכמה לא נפ"מ מידי כיון דמאז ומקדם כותבים דיתנהגו לפי ההסכמות הנז' בכל כתובה וכתיבה עד עת הלוה דזה מורה דחרם ההסכמה קבילו עלייהו וזה ברור לע"ד. נאם המתפלל בעדו לאל. הצעיר רפאל יצחק ישראל ס"ט