בן ימין קסח

לא היה קלא דלא פסיק כמ"ש מהרש"ך ז"ל. אלא קול ורינון בעלמא ולזה אמר דמשום ב"ק היוצא שהמירה אין לפוטרו אבל אה"ן דאם היה קלא דלא פסיק אף הם ז"ל היו מודים דהו"ל כהמירה בפועל ואף שנאמר שאפי' בקול ורינון בעלמא הדין כך כדמוכח קצת מד' מוהרימ"ט ז"ל מ"מ נראה דלא נאמר כן אלא כשהקול הוא על המשודכת דזינתה וכו' בכה"ג דוקא אמרו דראוי לחוש לקול בעלמא וע"ד כן לא נשבע. ומה שהביאו ראיה מתשו' הרשב"א והרא"ש ז"ל היינו לו' דקול זה שהיא באשה עצמה חשוב כפועל כו' כמ"ש שם מוהרימ"ט ז"ל ולזה אמרי' דאיכא אומדן דעת דמוכח טובא ואנן סהדי דאדעתא דהכי לא נשבע כו' עכ"ל. והשתא אם בקול ורינון בעלמא פסיקא ליה לה' ז"ל דליכא פלוגתא והכל שוים לפטור מהקנס כ"ש וק"ו בנ"ד דאיכא עד א' שראה להם שוכבים במטה א' וב' עדים אחרים ששמעו מפיו שאמר בזאת הלילה עשיתי כו"כ כנז"ל בודאי הגמור דליכא בזה לו' אויבים הוא דאפיקו לקלא ומה גם דאדרבא לפי מה שנתברר אצלי הוא שהקול נשמע מאמה של היתומה עצמה וקרוביה בחושבם דבזה יוכלו לתת אותה לנחשד בע"כ ולאו דינא גמירי דבמפותה אין לכוף אותו לכונסה. כי כן נלע"ד המעט הוא דפטיר ועטיר המשודך מהשבועה והקנס כן נ"ל להלכה ולא למעשה עד יסכים עמי עט"ר רב משרשיא ר' מא"י מג"ן בעדי פחד יצחק נר"ו כ"ד צעיר אני העבד ישראל. רי"ח ישראל ס"ט הודעתי הן כתי' כאן דאחרי כתבי יצא לנו דבר חדש והוא שאמה של היתומה הנז' מרוב צערה ויגונה רח"ל חשדה אותי דמשום כבוד עשרו של אב הנחשד הפכתי בזכותו ח"ו שלא לחייבו ולכופו לכונסה באומרה שנדון כזה כבר עבר פעם ושתים בזמן אדוני"רם הי"ו ונישאת עם החשוד והיא מדמה מלתא למלתא ובכן תבעה להחשוד הנז' לערכאות לתתה לו בע"כ או ישלם לה בושתה ופגמה ושלחו לקרא להיתומה ואמרו לו לרופא לבדוק אותה ובדק אותה ואמר שהיא בעולה מזה זמן והאלהים הוא יודע שהוא מזמן שהיא היתה בבית שמעון כנז"ל בשאלה וא"כ כל מה שכתבנו לא נצככה אלא להתלמד למקום אחר ותל"מ: וזאת תשובתו אכי סי יוד מעלת הרב המובהק אור היר"ה נר"ו אלהי יעקב בעזרו כיר"א קראתי בכל לב כל הכתוב לחיים נ' שיחל"א על הדבר הרע הנעשה במח"ק יע"א במשודכת אחת שיצאה עליה קול מזימה עם בחור אחד המיוחד כי בא לפניו עד א' והעיד שראה אותה במטה אחת ומכוסים בטלית א' והבחור מפחדו כשברח הניח שם הכובע של ראשו וזה היה בלילה ולמחרתו נשתבח ונתפאר הבחור בחנות איש א' במה שעשה והניח אצלה הכובע ונגד החנות הנז' שם נמצא איש אחר ושמע כל מה שדיבר הבחור הנז' בחנות מנגד. וגם זה נתקבל בפני מצי"ר וכשומעו הדבר הזה המשודך עם הנערה הזאת אומר כיון שיצאה עלה ש"ר כזה לא חפצתי לקחתה ואני פטור מהשבועה וחיוב הקנס ע"ד ח"ס דאדעתא דהכי לא נשבעתי ומני"ר בחכמתו הורה להלכה לפטור את החתן המשודך הנז' מן הכל כאשר כתוב בד"ק ולפי רוב הענוה שלח לי לאמר לעיין בהלכה זו ועם כי לא למו'דעי הוא צריך אמרתי ע"ט לכתוב דבר מה כדי להפיק רצון צדיק. הנה מני"ר שיחל"א פסק את הדין עפ"י דברי הרב ב"ד ז"ל אה"ע סי' ל"ד והר"ב ד"מ ח"א ביו"ד סי' מ"ה ודבריו אמו"ץ ואף דהרב עט"ר מ"מ ר' אב"הו זצוק"ל בס' יד ימין חאה"ע סי' ד' חייב את אבי המשודכת לפרוע הקנס אף שהארוס קלקל דרכיו במ"ז שנא ושנא נדון הרב ז"ל מנ"ד ואגב נתעוררתי בדבריו במ"ש דמ"ג ע"ד וז"ל ואין לחלק ולו' דשאני נדון ה' ז"ל דהפגם דנ"ש היה קל במה שקלקל מעשיו במשכב זכור וכגון דא דוקא הוא שכ' ה' ז"ל כיון דאין הפגם תדירי ל"א אדעתא דהכי לא נשבע לא כן בנ"ד דראובן קלקל מעשיו בא"א דהפגם הזה הוא חמור ביותר ולא דמי לפגם דמ"ז וכגון דא איכא למימר דאע"ג דאין הפגם עומד תדיר אמרי' אד"ד לא נשבע הא ליתא כלל וכו' עכ"ל וקשה דמי הגיד לו דפגם מ"ז קל מפגם זנות א"א דאדרבא מצאנו במתני' ריש פ' ד' מיתות דסקילה חמורה משריפה והרג וחנק ואף לר"ש דפליג מודה דסקילה חמורה מחבק וא"כ כיון דבמ"ז חייב סקילה ובא"א חייב חנק משם נלמד דהפגם של המ"ז הוא יותר חמור מפגם א"א ואפשר להליץ בעדו דכונתו הוא לגבי העולם דהם חושבים דהבא על א"א הוא פגם גדול ושונאים אותו היראים את ה' יותר ממי שבא על מ"ז איך שיהיה בנ"ד כבר הביא ג"כ הרב עט"ר ז"ל דברי הב"ד והד"מ ומשם תבין דגם ה' ז"ל יורה יורה ידין ידין דפטיר ועטיר המשודך ובדברי ה' ד"מ ז"ל היה לי לכאורה גמגום בדבריו במה שחילק שלא נעלם מעיני הרבנים שחלקו על הכנה"ג דברי מוהרש"ך ומוהרימ"ט ז"ל דההיא עובדא דהכנה"ג לא היה קלא דלא פסיק כו' יעו"ש דמשטח דברי הכנה"ג הוה משמע לי דאותו נדון היה קלא דלא פסיק ושוב בהתבונני ראיתי דאפשר לו' בדברי הכנה"ג מה שהבין הרב ד"מ וכן נראה האמת אלא דבסוף כתב דהצד השוה בקלא דלא פסיק דפטור החתן והשיג על הרב מוהרי"א דנדונו היה דזינתה וקלא דלא פסיק מ"מ בקול ורינון בעלמא מפלוגתא לא יצא כי הרב ן' יעיש ז"ל וה' שרביט הזהב אמרו לחייבו בקנס ואפשר דגם הכנה"ג חזר בו אם היה. קלא דלא פסיק וא"כ מ"ש מני"ר והשתא אם בקול ורינון בעלמא פסיקא ליה להרב ז"ל דליכא פלוגתא והכל שוים לפטור מהקנס כ"ש וק"ו בנ"ד דאיכא עד אחד שראה להם שוכבים במטה אחת וב' עדים אחרים ששמעו מפיו שאמר בזאת הלילה עשיתי כו"ך בודאי הגמור דליכא בזה לו' אוייבים הוא דאפיקו לקלא ע"כ. זה הלשון אם בקול ורינון בעלמא פסיקא ליה לה' ז"ל דליכא פלוגתא אינו נכון דבקול ורינון בעלמא הדבר מחלוקת כמבואר בכנה"ג דחלקו עליו ב' המאורות ז"ל. וגם דהרב ד"מ ז"ל לא בא לפסק ההלכה לנדון הרב כנה"ג ז"ל כדי לדון בדבריו אף אם פשיטא ליה דליכא מחלוקת דקול ורינון בעלמא דהא חזינן דאיכא מחלוקת ודבריו אינם אלא לומר דאף דנאמר דכן ס"ל למוהרימ"ט מ"מ נדון דידיה שנא ושנא. וכיוצא לזה עיין להר"ב נאמן שמואל ז"ל סי' ס"ד וה' דבר משה ז"ל ח"ג ח"מ סי' י"ח דכל מלתא דמתניא באגב ולא נחית עלה למעשה אין לסמוך עליו עי"ש ואף דלא דמי נדונם להא דהרב ד"מ ז"ל בסי' מ"ה דיצא לחלק מזה וללמוד לנדונו מ"מ לא נחית הרב לנדון הכנה"ג ז"ל. גם מ"ש מני"ר דאדרבא לפי מה שנתברר אצלו דהקול נשמע מאמה של היתומה בחושבם דעל פי זה יוכלו לתת אותה לנחשד בע"כ וכונתו לו' דזה ראיה גדולה לפטור את המשודך מהשבועה והקנס לדידי אם זה היה לבדו אינו כ"ך לומר דאמת הדבר דקלקלה אימור כיון דהנחשד הוא ן' עשיר אפיקו קלא אמה וקרוביה כדי להשיא אותה שתהיה לה מזונות ותכשיטין. אלא דהאמת יורה דרכו דהוא קלא דלא פסיק ובנדון מהרש"ך ח"ב סי' רכ"ז יראה הרואה דהיה המאורסה תפ תפסה ואפי"ה פסק דתחזיר מה שבידה ועיין מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ך' שכתב דאין לך פגם גדול מזה עי"ש ואף דלגבי איסור א"א עד א' לא מהני. וגם מה שהודה בעצמו אמרי' אין אדם משים עצמו רשע מ"מ בהא דנ"ד דאיכא ג"כ רופא דבדק אותה ואמר דהיא בעולה. הגם דמרן ב"י יו"ד סי' קפ"ז הביא דאינו סומך על רופא גוי אף דלא מרע נפשיה כיעש"ב אינו אלא באיסור נדה ברואה דם דאיסורו חמור אבל להא דנ"ד בהצטרפות כל האמור בדברי מני"ר אין ספק דהמשודך פטיר ועטיר מהשבועה והקנס וכדברי מני"ר וזה ברור. נאם הכותב וחותם פה עיה"ק ירוש' בח' טבת יום ח"י מש' תרח"ם ציון