בן ימין קסז

ולא עם אמו כיון שיש חשש רציחה אצל אמו בשביל השלשים גרוש ואם תמחול האם התנאי של ל' גרוש ודאי הבן אצל אמו ע"כ. והשתא אם בסכום קל כזה חייש לה הרב ז"ל לרציחה ואף שיש לו' דלאותו זמן הוא היה דבר חשוב כ"ש וק"ו בנ"ד שיש לו להיתו' יותר ממאה אלפים דיש ויש לחוש ולא רחוקה היא ואף דיש לצדד ולו' דלא הוא לבדו הוא הראוי ליורשו כיון דיש לו עוד ב' אחים עמו כנז"ל מ"מ עדיין איכא למיחש מיהא וחזה הוית לה' סם חיי ז"ל בדברי ה' המגיה שכ' וז"ל אם ראה תראה להמבי"ט ז"ל שכ' בשם מוהר"י ב"ר ז"ל דמעשים בכל יום שאין חוששין לרציחה שחששה רחוקה היא וכ"כ ה' פמ"א ז"ל דבזמנינו זה אין לחוש לרציחה וכ"כ מהר"ם מפדאוה ז"ל סי' ג"ן יעו"ש כו' עכ"ל. ואנכי הרואה תמהני ע"ד דאיך עריב ותני למהר"ם מפדאוה ז"ל עם ס' מוהר"י ב"ר וה' פמ"א ז"ל דבזמנינו אין לחוש לרציחה דהרואה יראה דלאו הכי הוא אלא אף הוא מן הכת הסוברים דיש לחוש לרציחה אף בזמנינו ואיך העלים עינא דשפיר חזי לס' המאסף שכתב כן וכ"כ ה' י"א ז"ל וכל האחרונים. ומאי דס"ל למהר"ם מפדאוה ז"ל דאין לחוש לרציחה אינו אלא דוקא בבת אצל האחין משו' עישור נכסי ולא עו' אלא דאף בבת כ' שם ה' המאסף ז"ל ההט"ו או' ט' משם ה' משפטי שמואל ז"ל דאף לדברי מהר"ם מפדאוה בת שירשה חצי הנדונייא אין מניחין אותה אצל האב דדמי לנחלה ויש לחוש לרציחה ולפ"ז הי"א שכ' הטו' שנר' מדבריהם שגם בבת איכא למיחש לרציחה ל"פ עם הר"ם מפדאוה ז"ל דאינהו ז"ל מיירי בבת יורשת חצי הנדוניא עכ"ל וכעת צ"לי. ובכן אחת שאלתי מאה אדוני יודיעני נא דעתו הרחבה בזה ושכמ"ה. הצעיר רי"ח ישראל ס"ט וזאת תשובתו אלי סי' ח מעלת הרב המובהק ה"ק עולם וחי לעולם כיר"א מכתבו היקר הגיעני ושו"ש כעל כל הון. מ"ש מר על דין אי חיישינן בזה"ז לרציחה או לא והביא דברי הי"א ז"ל ודברי הב"ד והקשה על הרב סם חיי ז"ל האמת דהוא תימה דהשוה דעת מהר"ם מפדאוה עם מהר"י ב"ר ז"ל ועיין להרב משחא דרבותא ז"ל סי' פ"ב דעמ"ש הכנה"ג ועפ"ז כתב דט"ס נפל וצ"ל ועכ"ז ולא עיין בכנה"ג ח"מ סי' כ"ה כללי הקי"ל שכתב ואפי"ה כו' ופשוט. ועיין להרב ברכות מים ז"ל סי' פ"ב מה שהקשה על ה' ב"ד ז"ל שרצה לומר דחזר בו הר"מ מפי' המשנה לחיבורו ואין לי פנאי להאריך בזה אלא יהיו דברי אלה לענין הלכה ואומר כי הרב פמ"א ז"ל סי' ק"י כתב דלא חיישינן דמלתא דלא שכיחא היא כנודע וכ"ש דהרב המבי"ט ז"ל סי' קס"ה הביא ממהר"י ב"ר ז"ל דלא חיישינן לרציחה והביא מרוב הפוסקי' ע"כ נמצא דמהר"י ב"ר ז"ל העיד על רוב הפוסקים דס"ל דלא חיישינן והרב ב"ד ז"ל לא עלה ע"ד שפתיו תשו' ה' פמ"א ז"ל וגם כתוב בכנה"ג דאם הוא ירא שמים לא חיישינן ועוד דכבר כ' מהר"ם מפדאוה ז"ל ובשאר פוסקי' דהכל תלוי בדיין לתועלת היתום מה שיראה בעיניו. וראיתי כתב א' ששלח זקן היתום לאמו היושבת פה ירוש' ת"ו דשבוע שעברה היה לי ולאשתי צער גדול ודאגה גדולה על היתום שחלה מחולי הנקרא חל'קה בו"אה ולא עבר שינה על עינינו ולא אכילה בפינו מרוב צערינו ועשינו לו מצלאין כו' ושלי"ת עתה הוא מעט בטוב ויה"ר שיחיה מאה שנה ולא ימחה שמו מישראל ע"כ דבר המוכיח כי חפץ חיים ולא במות הילד ב"מ. גם הירושה לא לבדו היא כמו שחילק מר ואהניא לסניף בעלמא כי ע"כ לדידי נראה דכל כי האי לא חיישינן ח"ו ואם נאמר איפכא יש לחוש לצער הזקן וזקנתו דיפלא הדבר בעיניהם לו' איך יתכן דלנכדו ן' בתו הנפטרת בק"ש ימית אותו בשביל ירושת ממונו ולא לבדו. וגם דהילד הזה הוא במקום ב' אחים שמתו ב"מ ויהיה להם צערא דגופא לפי שע"ה לאו דינא גמירי ויהיה הוראה זו תמוהא בעיניהם וכבר העיד בנו האיש מע' הרב המופלא ביצחק יקרא נר"ו [הרב יצחק שיריזלי] שכן עשה מעשה הרב הגדול ח"ד בדרא זלה"ה פה ירוש' תו' כשמת אחיו של ח"ר משה טאגי נר"ו והניחו להיתום אצל קרובו הראוי ליורשו והא ודאי משום דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות בענין כזה. זה נראה לע"ד וה' יצילנו משגיאות נא"ה מצפה חסד אל רפאל יצחק ישראל ס"ט שייך לאה"ע סי' ט הוה עובדא בראובן בחור שהיה משודך עם יתומה אחת בש"ח ובקנס כנהוג והיא היתה משרתת בבית שמעון ושכיני של שמעון ראו לבנו של שמעון כמה פעמים שהיה עושה מעשה כיעור עם היתומה הס' ולפעמים היו מתייחדים שניהם בבית אחר ימים יצתה היתומה הנז' מביתו של שמעון ונכנסה לשרת בבית לוי קרובה ובלילה אחת בהיותו לוי הנז' שוכב על מטתו בחדרו והיתומה הנז' שוכבת היא לבדה בחדר אחר ובאלו החדרים יש בכל א' מהם פתח פתוח לשוק שמע לוי ונדמה לו שפתחה פתחה וקם והלך לחדרה ואמר לה למה יצאת לשוק והיא אמרה לו יצאתי לדבר עם נערה פ' שכנתי לעבור השעה שנדדה שנתי ואמר לה לוי תשכב על מטתך והלך לוי ושכב על מטתו ועבר מזה כמו רביע שעה חזר ושמע לוי שהיה שם בחדרה איש אחר הם המדברי' ותו"מ קם לוי והלך לחדרה וראה שהיו שוכבים שניהם היתומה ובנו של שמעון הנז"ל במטה א' ומכוסים בכסוי אחד ובעוד שהלך לוי לקרא לאמו ברח החשוד הנז' ומרוב פחדו ופחזותו הניח שם הכובע שעל ראשו. למחרתו הלך החשוד הנז' לחנות א' ונא אמר לו לבעל החנות. בזאת הלילה עשיתי פאליק'ארייא [ר"ל גבורה] והנחתי שם הכובע ואיש אחר הנמצא שם מנגד היה שומע הדברי' האלה ובא לפני והעיד כן. וכשומעו המשודך כל זה בא לפני וההוא אמר לא חפצתי לקחתה למשודכתי שע"ד כן לא נשבעתי ונתחייבתי בקנס. והוא שואל הסבלונות ששלח לה למשודכתו וכשאני לעצמי לפי מה שבינותי בספרי' ספרי דב"ר נראה לי לפוטרו מהקנס והוא דחזה הוית להר"ב ב"ד ז"ל באה"ע סי' ל"ד שהביא מ"ש הר"ב ביה שמואל בשם הט"ז ז"ל שאם אירע באחות אבי המשודך שנשתמדה אינו יכול לחזור דאין לנו אלא מה שמצינו מפו' דכתבו הפוסקים דין זה באחות המשודכת ואח"כ הביא תשו' מוהרימ"ט יו"ד סי' מ"ט דנראה דפליג על הט"ז והוא ז"ל חי' וכתב וז"ל ובהכי ניחא דלא פליג מוהרימ"ט על הט"ז דהתם לא שייך שם רע על בניו דהמזנה היא אחות המשודכת אבל אם המשודכת עצמה יצא עליה ש"ר שזינתה יודה הט"ז שהוא פטור מן השבועה ע"כ והגם שהרב המאסף ז"ל באה"ע סי' ן' במעשה שבא לידו דנפק קלא ורינון שהנערה המירה ופסק לפטור להמשודך מהשבועה והקנס כ' שחלקו על הוראתו מוהרי"ט ן' יעיש ומוהר"א שרביט הזהב ז"ל דמשום קול ורינון אין לפוטרו מהשבועה והקנס וגם הביא מה שפסק ה' כמוהר"י איסקאפה ז"ל במשודכת שיצא עליה קלא דלא פסיק שזינתה עם בחור א' וחייבו להמשודך לפרוע הקנס. וא"כ יאמר האומר בני"ד דהמשודכת היא תפוסה בסבלונות אשר בידה מהארוס יכולה היא לו' קי"ל כהרבנים הנז"ל המחייבים להמשודך לפרוע הקנס וכמו שכן שמעתי מערערים לו' כן אף אתה אמור לו שכבר בא חכם הוא הרב דב"מ ז"ל ח"א ביו"ד סי' מ"ה ד' ע"ו ע"ד שהביא ד' ה' המאסף והחולקים עליו וכתב וז"ל ונראה דלא נעלם מהרבנים הנז' דברי מוהרש"ך ומוהרימ"ט ז"ל ואפי"ה חלקו עליו משום דעובדא ההיא דה' כנה"ג ז"ל