בן ימין קסו

כסף נפשותם לסך גדול גמרו בדעתם קצת מהם להעריך גם את ב' ת"ח מעירנו שיש לאל ידם שיפרעו ככל אנשי העיר איש לפי ערכו וכן עשו מעשה והעריכום. אמנם הגבאי [מוח"טאר] לא עשה עמם כשאר כל אדם לכופם ליתן יען לא היו כל ראשי העדה בעצה אחת כי אם קצתם היתה הרש'ת לגבות מהם וקצתם לא ויהי בשנה השנית חזרו להעריך אותם ועל דרך זה הלכו ועשו עד עתה עד שנתגדל הסך שחייבים הב' ת"ח ליתן ויען שעד עתה לא באו לפני לשאול ולידע מה הדין נותן. גם אני לא נדרשתי ללא שאלו אמנם הן כהיום באה פקודה נמרצת מאת הממשלה אל יחידי העירה כי ימהרו לשלם חובותם שחייבין עדין משנה שעברה ומשנה זו סך גדול וכמו אותם פקידי הממשלה להביא לפניהם הפנקס והם יגבו מאת כל איש שלא פרע עדין חובתו. ויהי כראותם שהב' ת"ח חייבין עדין משנים שעברו שאלו עליהם מהמו'חטאר והוא השיבם שטענת הת"ח הן היתה כי הם פטורים ויהי כשומעם כן הודיעו הדבר להבאלי פאשה. והוא כתב אלי שאלה מחיים להודיעהו ע"ד אמת אם הם מהפטורי' עפ"י הנ'יזאם אם לאו ואם הם פטורים מי יפרע בעדם ויהי כשומעם כן ראשי העדה באו כולם לפני בעצה אחת וקמו נד אחד להכריחני שאכתוב להצאלי עאשה שחייבים הם והיתה טענתם שכיון שיש לאל ידם להשתתף בצרת הצבור ובפרט צרה בשעתה כזאת דהממשלה דוחקת אותם בכח ואל למה יפרשו מן הצבור שלא לפרוע כפי ערכם ויכולתם מאחר שיש להם אומנות ואין תורתם אומנותם אלא אומנותם קבע ותורתם עראי לעת הפנאי. תשובה כשאני לעצמי לא הייתי חפץ להטפל בזה ולקיים ד' רז"ל החושך עצמו מה"ד פורק ממנו איבה וגזל. אמנם מה אעשה כי עליה דידי רמייא להשיב להבאלי פאשה ע"ד פתגם ואין אני ן' חורין להסתלק בזה. ואומר דלפי מה שראיתי בספרי הפוסקי' ראשונים ואחרונים הוא שהמס הקצוב ע"כ נפש ונפש ומטילין אותו על הקהל בכללות והמלך גובה מכללות הקהל במחלוקת הוא שנוי וכמ"ש מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' נ"ט ה"ד ה' המאסף ז"ל בח"מ סי' קס"ג הגהב"י או' קמ"ה והת"ח הוא המוחזק לו' קי"ל וכמ"ש שם ה' המאסף או' קמ"ב. גם בסוג תורתו אומנותו אם חלוקים הם בזה הקהל עם הת"ח כ' ה' משפט צדק ז"ל ח"ב סי' ל"ג וה"ד ה' המאסף ז"ל שם או' קמ"ג דהת"ח הוא המוחזק ועיין לבתראה שלים כמוהר"א חזן ז"ל בתשו' כי באה בס' ויען אברהם הנ"מ לכמוהר"א פלאגי נר"ו סי' ו' בסעיף ו' וי"א שהרחיב הדבור בענין זה והביא רבים הסוברים כן. אמנם בעבור מכסת נפשות בניהם נלע"ד שאינם חייבים הקהל לפרוע בעבורם. דאפי' על הת"ח עצמם עיין בתשו' הנז"ל מ"ש משם מוהר"ש הלוי ז"ל דעצ"ט קמל"ן דכיון דהבעלי בתים עיניהם צרה בת"ח טוב הוא לת"ח לסייע כדי שלא יתנו עיניהם בו ושכעין זה כ' ג"כ המבי"ט ז"ל עי"ש כ"ש בעבור בניהם שכעת איני מוצא בהם מקום פטור ובפרט בעת צרה כזאת כי ה'ן צבור עני וכשל כחם לפרוע חובותם ויש לאל ידם לת"ח הנז' אף ג"ז לסייע בעד עניי העירה שודאי חייבים הם לשלם לפחות בעד בניהם ואין פוטר אותם ואין להם לטעון ולו' שכיון שמה"ד אנחנו פטורים לפרוע על עצמינו ועל בנינו כפי הניז"אם אם פטורים הם כיון שהם קטנים פחות מבן ט"ו שנים א"כ מה לכם ולנו שהקהל משיבים ע"ז שהן אמת שאתם פטורים על עצמיכם מה"ד. אבל כיון שהמלך שואל מאתנו גם על בניכם הקטנים שהם בכלל המנין וגובה מאיתנו עליהם דיינו לפרוע על נפשיכם אבל על בניכם לא מן השם הוא שנפרע אנחנו עליהם ולא אתם אביהם אשר כח בידכם לפרוע עליהם שדי והותר מה שאנחנו פורעים על העניים ובניהם כי רבים המה הנלע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכים עמי הרב הגדול ראב"ד מקודש אלף המג"ן פחד יצחק נר"ו ועל פיו יקום דבר הכ"ד הצב"י. רי"ה ישראל ס"ט וזאת תשובתו אלי סי' ו' לש' אין קץ קבלתי כתבו הב'היר ואור תורה סמוך לה על אודות הבדילאט ששואל הכולל מהב' ת"ח אשר השיגה ידם לפרוע דהם יפרעו מממונם ולזה הביא מר תחילה מחלוקת הפוסקי' במס הקצוב ע"כ איש ואיש והת"ח הוא המוחזק אנא דאמרי דלעירנו יע"א דפסקינן כמרן אין צריך לו' מכח מוחזק דמרן פסק כדעת הרמז"ל דאפי' קצוב ע"כ איש ואיש חייבים בני העיר לפרוע בעד החכם. גם בסוג ת"ח כ' מרן שם דאם מתעסק בשביל כדי חייו ואח"כ חוזר ללימודו ואינו עוסק להתעשר נקרא תורתו אומנותו עיין סי' רמ"ג ביו"ד אלא דמוהר"ם אלשקר ז"ל הוסיף לזון את בניו ובנותיו ולפרנסם וללובשם ולכל הדברים הצריכים לאדם ואעפ"י שהוא עשיר פטור מכל עיין באה"ט סי' רמ"ג סק"ד וגם בלימודו באיזה לימוד הוא שנקרא ת"ח גם לזה כתוב בס' ויען אברהם כמ"ש מני"ר ועל הבנים אם הם גדולים כבר כתו' בתשב"ץ ח"ד סי' קי"א דאינם חייבים הכולל בשבילם דהם יפרעו ואין ספק אלא בקטנים ולזה איכא צדדים לו' כיון דהמלך פוטר לקטנים ואינם חייבים אלא מט"ו שנים ולמעלה יכולים לו' מה לכם ולנו אנחנו הולכים לבית ועד המלכות ובידינו להצילנו באמור להם דמצד המלכות פטורים אלא דכיון דמצד היושר ליראי ה' בעת צרה כזאת דרובם עניים היה ראוי שהם עצמם יסייעו להצבור וכמו שהיה עושה ה' כמוהרא"ח ז"ל ככתו' בס' ויען אברהם דיינו שיהיו המה פטורים מצד עצמם אבל יפרעו בשביל בניהם וכדעתיה דמר וכן דעת הרבנים העי"א פה עיה"ק ת"ו ששאלתי ולמדתי עמהם וענו ואמרו שכן הוא היושר והאמת דאעיקרא אם נקראים ת"ח במחלוקת שנוי ודי לפוטרם להם לבדם ולא לבניהם אחריהם והם יפרעו בשביל הבנים וזהו להלכה ולמעשה. הצעיר רפאל יצחק ישראל ס"ט שייך לאה"ע סי' ז שאלה ראובן שהיה נשוי עם בת אחיו הבכור ונלב"ע אשת ראובן הנז' והשאירה בן קטן כמשלש חדשים ולא עברו ימים מועטים נלב"ע ג"כ ראובן הנז' ונפלו הנכסים קמי היתום הנזכר והוא היה אמור בנכסים ולראובן הנז' ג' אחים שהם הגדול והוא הבכור שהיה חמיו וב' אחרים ונשאר היתום בבית אחיו הגדול זקנו של היתו' הנז' ובת אחיו וחמיו הנז' מניקה להיתום והן עתה לשא'ול הגיעו אי אריך למעבד הכי להניחו להיתו' בבית זקנו וזקנתה דאיכא למיחש לרציחה ח"ו ובמ"ש ר"ש הנושא דאין מניחין אותו אצל הראוי ליורשו מעשה היה ושחטוהו ע"כ. וכשאני לעצמי נלע"ד דניתן לישאל ויש להם על מה שיסמוכו כיון דרוב הפוסקי' קים להו דיש לחוש לרציחה אף באלו הזמנים וכמו שאסף וקבץ ה' המאסף ז"ל באה"ע סי' פ"ב וה' י"א ז"ל וכבר כתב שם ה' המאסף דאף דיש פוסקי' סוברים דאין לחוש לרציחה אין האחים יכולים לומר קי"ל הכי משו' דהוי מילתא דאיסו' וה"ד ה' י"א שם וגם תמה על ה' פמ"א ז"ל דאיך תפס סברא של מוהר"י ב"ר ז"ל שאין חוששין לרציחה דהוא מילתא דלא שכיח בזמנים אלו לעיקר ולא השגיח בכמה פוסקי' אחרונים ז"ל דסברי דיש לחוש כיון דהוי מלתא דאיסור וסיים וכתב ועיין בס' סם חיי כ' שם גדול א' [והוא המגיה] דכדברי ה' החבי"ב ז"ל נקיטינן ומה גם דרבים הם החולקים עם מוהר"י ב"ר ז"ל ואזלינן בתר רובא ע"כ. גם הביא ה' י"א ז"ל מ"ש ה' ב"ד ז"ל באה"ע סי' מ"ד בנדון שלו דאם אחי זקנו רוצה אותו אצלו אליבא דכ"ע יהיה אצל אחי זקנו