בקע לגולגלת )התנ"ך) קסח

איוב ובלי ספק שאם נבקש עוד נמצא בפירושיו שגגות כמו אלו או יותר מהם ואחת מצאתי בפירושו על דניאל שאחר מחילת כבודו כראוי כתב איזה דברים שלא בהשגחה וזה תואר הפסוקים בדניאל סי' ב'. ובשנת שתים וגו' ויאמר המלך לקרא לחרטומים וגו' ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא עני מלכא ואמר לכשדאי מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני וגו' ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרא נהחוה עני מלכא ואמר מן יציב וגו'. והנה פשט הכתובים כאשר פירשו המפרשים שכוונת הכשדים שאמרו מלכא לעלמין חיי הוא דרך המוסר לברך אח המלכים בראשית המאמרים ומ"ש אמור חלמא לעבדך הוא ג"ך מדרך המוסר לקרות עצמם עבדים למלך ולפיכך לא אמרו אמור חלמא לנו ומה שאמרו שנית מלכא חלמא יאמר לעבדוהי אע"פ שכבר אמר להם שהחלום נשכח ממנו הוא כאלו אמרו בהא סלקינן ובהא נחתינן שאם תאמר לנו מהו החלום נוכל לדעת את הפתרון אבל לומר החלום זה אי אפשר וזהו ששלשו דבריהם ואמרו לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא וגו' ומלתא די מלכא שאיל יקירא ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון וגו'. זהו פשט הכתובים לכל המודה על האמת. והגאון מלבי"ם מפני איזה דקדוקים קלושים הוציא הכתובים מפשטם וכתב וז"ל מלכא לעלמין חיי. באשר לא יכלו לסתור דברי המלך לגמרי שכבר החליט שלא יאמר להם את החלום ובכ"ז מבקש לדעת פתרונו וחשבו שהמלך יודע את החלום רק שאינו רוצה להזכירו מפני שהוא חלום רע מבשר מיתת המלך וירא להגידו בפיו דלא ליתרע מזליה. ועל צד זה אמרו מלכא לעלמין חיי ואל תירא מות. או שעושה זה מפני שרוצה לנסותם אם יודעים תעלומות לב עז"א חלמא אמר לעבדך ופשרא נחוא אמרו שא"א להם לדעת דבר אשר במחשבה רק יוכלו לדעת את הפתרון גם בלא החלום כי באצטגננות או ע"י כשוף יוכלו לדעת איזה גזירה נגזרה עליו טוב או רע רק שא"א להם לדעת באיזה דמיון נתלבשה ההודעה בחלום שהמדמה ירכיב דמיונות רבות בכמה אופנים למשל שהוראת מיתת המלך יוכל המדמה לצייר ע"י קציצת אילן גדול או נפילת הר או הריגת חיה נוראה וא"א שידעו באיזה אופן נחקקה גזירה זו בכח הדמיון ולכן בזאת יאותו שהמלך יאמר החלום לעבדיו האחרים העומדים לפניו והם יגידו הפשר הגם שלא ישמעו החלום כי הם יודעים פתרון החלום ר"ל הגזרה שהודיעו אותו בחלום רק אין יודעים את החלום ר"ל באיזה צורה ודמיון הלבישו זאת להמדמה בחלום ואם הוא יאמר החלום בסוד לעבדיו והם יאמרו הפתרון בלי שמיעת החלום יתברר שהפתרון יסכים עם החלום וזה יובן כי בקל יעשו זה בתחבולה וזיוף שיאמרו שפתרונם מסכים עם החלום והגם שיהיה ריחוק ביניהם יחתרו להשוות הדברים בדברים בדוים ומרמה עכ"ל. ובפסוק ז' כתב וז"ל ענו שנית ואמרו המלך יאמר החלום לעבדיו ונגיד הפתרון אחר שראו כי נעלם ממנו החלום בהחלט וא"א שיתעקשו עוד שיאמר החלום עתה השיבו שימתין ויתן זמן ובתוך כך יזכור את החלום ועז"א מלכא חלמא יאמר ר"ל שיאמר בעתיד אחר שיזכור אז יאמר לעבדיו בלחש ואנחנו נגיד הפתרון ויראה שיסכים עם החלום עכ"ל. הראיתם קוראים נעימים כמה מתחכם הגאון ז"ל לעשות פירושים חדשים בכתובים אשר לא שערום המפרשים וכל מגמתו הוא לומר שהוא היה חכם מכל המפרשים אשר לפניו והוציא הכתוב ממשמעותו שהכשדים דברו עם המלך בדרך ענוה וקראו עצמם עבדים לו וקודם דבריהם התפללו על חייו ואמרו מלכא לעלמין חיי כיאות למדבר עם המלך וכמו שמצינו בדוד מלך ישראל כשדברו עמו נתן הנביא ובת שבע התפללו על חייו ואמרו יחי אדוננו דוד לעולם והוא פירש דכוונת מלכא לעלמין חיי הוא שאמרו לו שלא יפחד מלהגיד החלום שהיו חושדים אותו שלא נשכח ממנו החלום רק שלא היה רוצה להזכירו מפני שהוא חלום רע מבשר מיתת המלך ונתיירא להזכירו בפיו דלא ליתרע מזליה ועל זה אמרו לו מלכא לעלמין חיי ולא יתיירא המות. או שהיו חושדים אותו שלא נשכח ממנו החלום ומה שאמר להם שנשכח ממנו הוא מפני שרצה לנסותם אם יודעים תעלומות לב לזה אמרו לו שא"א להם לדעת דבד אשר במחשבה רק יוכלו לדעת הפתרון גם בלא החלום באצטגנינות וכו' לזאת אמרו לו שהוא יאמר החלום לעבדיו האחרים העומדים לפניו בסוד נכמס והם יאמרו הפתרון בלא שמיעת החלום וכו'. וכל זה הם דברים משובשים בתכלית השבוש חדא שהוציא הכתוב מפשטן דכוונת הכשדים היתה שיאמר להם בעצמם