בקע לגולגלת )התנ"ך) קסז

סי' ל'. א'. ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני. הנה הפשט הוא שהיו רעיו צעירים ממנו בימים שהיו לאיוב ימים יותר מהם וגם היו מבוזי משפחות אשר מאס אבותם אפילו לשות אותם שומרים עם הכלבים שומרי הצאן

וכמו לקמן ל"ב ו'. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים ואין מי שיכחיש פירוש זה זולת הגאון מלבי"ם ז"ל שכתב וז"ל, ועתה נהפך הכל מהפך אל הפך ומתחיל מן הכבוד שהיה לו שעתה נהפך לקלון שתחת שתחלה ישישים קמו עמדו עתה שחקו עלי צעירים ממני הם שוחקים עלי על הימים אשר מאסתי את אבותם אף לשיהיו שומרי צאני עם הכלבים עכ"ל. הרי שחבר לימים עם מ"ש אח"ך אשר מאסתי ששחקו עליו על הימים אשר מאס וכו' ולא ידעתי מה היה לו לפרש פירוש זה כזה בלי שום הכרח שיכריח אותו ? והפירוש בעצמו הם דברים שאין להם שחר דמה היא הכוונה שישחקו על הימים אשר מאם את אבותם שהרי השחוק הוא עליו שראו אותו מדוכא ביסורין לא על הימים שכן כתוב שחקו עלי

סי' ל"ג. כ"ז. וישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. דרשת רז"ל ידועה והביאה רש"י יעשה שורות של אנשים כשניצול מחלייו ויתודה ליוצרו. ולא שוה לי לא נהיה לי שכר בדבריו. ופשט הכתוב הוא קרוב לדרשת רז"ל שפירשו המפרשים דהאי ישר על אנשים הוא מלשון אשורי דהיינו שיצעד וילך אל מרבית אנשים ויתודה ברבים ויאמר הנה חטאתי ועויתי את דרך הישר ולא אחזתי בדרך השוה והישר ובעבור זה בא עלי המכאוב ולא על חנם. (מועתק מפי' מצודות) והגאון מלבי"ם רחק מן הדרשה ומן הפשט. וכתב וז"ל בבאור המלות. ישור על אנשים היו"ד מן ישור שרשית. מקור משרש ישר. ועל מענין עולה ועולתה תקפץ פיה וכן פירשתי (תהלות ד') על משכבכם כמו רע רוע. בבקר יאכל עד. חבלי רשעים עודוני. שיישר העול שעשה אל אנשים עכ"ל בביאור המלות. ובבאור הענין כתב וז"ל ישור אם חטא בדברים שבין אדם לחברו שבזה אין מועיל תפלה וכו' בזה יש לו תקנה אם ישיב את הגזלה וכו' וז"ש ישור על אנשים שצריך ליישר את העולה והעוות שעוות נגד אנשים שנגד העולה יעשה נגדו את הישר וכו' עכ"ל. דברים חדשים השמיענו הגאון ז"ל אשר לא שערום אבותינו ואבות אבותינו מיום היות אדם על הארץ לפרש ישור שהוא מקור של יושר ועל מלשון עולה וכותב הענין בפשיטות גמור כאלו אומר למפרשים אשר לפניו לא איבה ולא נשמע אליכם בפירושיכם כמ"ש בהקדמתו שפירושי המפרשים חשך סתרם וערפל חתולתם ההי"ב ועתה נראה מהו הפירוש אשר חשך ישופנו אם שלו או של המפרשים כי מי שמע כזאת שעל יתפרש לשון עול וקורא אני עליו מ"ש אליהו לאיוב (סי' ל"ד. ל"ג) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני. ופירשו המפרשים שאומר אליהו לאיוב וכי מעמך בלבד יושלם החקירה בדבר הנהגת משפט ה'? וכי אתה לבדך תכריע כי מאסת אמרי הזולת ? וכי אתה תבחר אמתת הדבר ולא אני ? הלא גם לי לבב כמוך. ככה יאמרו המפרשים לגאון ז"ל וכי מעמך בלבד יתפרשו דברי הנביאים ? וכי אתה לבדך תכריע? ל וכי אתה תבחר אמתה הפירושים ולא אנחנו והנה כאן כתב שכן פירש על משכבכם מלשון עול ואני אומר לו שהוא ולא אחר יפרש כן ומי יאבה לו ומי ישמע אליוא

סי' ל"ט ד'. וחרמו ביניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו. הנה המפרשים פירשו יחלמו מלשון חיזק כמו בריר חלמות ור"ל שמספר מהשגחת ה' על הבירואים שהילדים של יעלי סלע יתחזקו מעצמן ויהיו בריאים והמה גדלים בחוץ לחורב ביום ורק בלילה ואעכד"ן מתחזקים והולכים. הרי שהמפרשים הסירו מלב הטועה שלא יפרש יחלמו מלשון חלום מפני שאין לו מובן דמה חלום שייך בבעלי חיים. שאינם מדברים א אבל לא הועילו כלום המפרשים שבא אחריהם הגאון מלבי"ם ועשה עצמו כאלו לא ידע מפירושי המפרשים ופירש הוא מעצמו בפשיטות גדול דהאי יחלמו מלשון חלום וכתב וז"ל ונדמה כאלו יחלום להם בחלום בכח דמיונם שבניהם ירבו בבר וכו'. ולמה היתה כזאת ומה דוחק לו בפירוש המפרשים עד שרחק ממנו ופירש פירוש זה כזה ? ועוד שפסוק הטממים מורה ובא כפירוש המפרשים דיחלמו הוא נקשר עם בניהם שהבנים יחלמו ומוכרחים אנו לומר שהוא מלשון חוזק שהבנים יתחזקו ולפי פירשו צריכים אנו להפריד בין יחלמו ובין בניהם הפך מפסוק הטעמים

הן אלה קצות דרכי הגאון מלבי"ם ז"ל בספר זה של