בקע לגולגלת )התנ"ך) קסה

איוב שפירשו המפרשים דהאי ולא אחז הוא לשון ראיה ורש"י הביא ראיה לזה וכתב וז"ל. אחז תרגום של אראה ותדע שהטעם תחת האלף ואם לשון אחזה הוא היה טעמו מלרע תחת החי"ת עכ"ל. ואפילו בלא ראית רש"י סגנון הכתובים מוכיח שפירושו הוא לשון ראיה כמו שכתבנו לעיל. ומעתה בא ואראך שהגאון מלבי"ם נפל ברשת הטעות שכתב וז"ל. הן אבל לא אוכל לא למוצאו ולא לבא עד תכונתו. כי אם קדם אהלך לבקשו מצד מזרח ואיננו וכשאלך אחור לבקשו מצד מערב הגם שהקדמונים ציירו שהשכינה במערב ושצבא השמים כולם ההולכים ממזרח למערב ילכו להשתחוות לפני כסא כבודו שמה בכ"ז הגם שהוא שם לא אבין לו להשיגו. שמאל את צד צפון ציירו הקדמונים שהוא פתוח שבצד הזה לא השלים את הבריאה בשלמותו כאלו הניח את הצד הזה בלא צפוי וכותל וקירות כבונה בית ולא אחזו בעצי ארזים ולא צפהו בעץ ובכותלים סביב. אומר במליצתו שגם שם לא אוכל לראות הגם ששם פתוח כי בעת עשותו צד שמאל ולא אחז אותו לסותמו ולכסותו בעצי ארזים בעת ההיא עטף ימין העטיף וכסה את הכל בצד ימין עד שלא אראה וכ"ז מליצה על שא"א להשיג את ה' בכל צד. (ועל דרך המושכל השגת ה' מצד עצמו נקרא השגת פנים וזאת א"א לשום אדם להשיג ולדעת שמץ דבר וכו' והנה הנהגת העולם בדרך הטבע נקרא בכתבי הקדש בשם הנהגת השמאל וכו' ועז"א שאם יחקור אחר ההנהגה המסודרת מצד הטבע שם לא אחז ונגמר הבנין כי שם ימצא שאין סדר נכון בהנהגה כי יש צדיק ורע לו וכו') עכ"ל. ובביאור המלות כתב וז"ל ולא אחז מענין צפוי כמו ויאחז את הבית (מ"א ו' י') עכ"ל. הראית קורא נעים שהמחבר הזה טעה טעות גדולה בכתוב הזה ופירש ולא אחז מלשון אחיזה וצפוי וכמה לא חש לקמחיה ולא השגיח על סגנון הכתובים שמורה ובא שהוא לשון ראיה בלשון תרגום ולא בטעם המלה שהוא תחת האלף ואפילו אם נאמר שהיה בידו איזה ספר מוטעה שהיה הטעם תחת החי"ת הרי רש"י ז"ל כתב כן בפירושו שהטעם הוא תחת האלף ולא נוכל לפרש לשון אחיזה אלא לשון ראיה ובלי ספק שקודם שיחבר פירושו כבר למד פירושי המפרשים אשר לפניו שרובי פירושיו הם לקוחים מן המפרשים. השתא מיהא שידענו האמת דהאי ולא אחז הוא כאלו אמר ולא אראה בנפול היסוד נפל הבנין שהפירוש שעשה שלא אחזו בעצי ארזים ולא צפהו בעץ ובכותלים וכו' הוא לפי טעותו שהמלה היא מלרע אבל לפי האמת שהיא מלעיל הרי כל מה שכתב לחנם כתבו וכנטול דמי והרי זה כמשל המורגל בפי הבריות וכנה ובנה נפל הדרוש ובלאו הכי נמי הם דברים שאין להם שחר דמהו זה שכתב כי בעת עשותו צד שמאל ולא אחז אותו לסותמו ולכסותו בעצי ארזים בעת ההיא עטף ימין העטיף וכסה את הכל בצד ימין ? מהו הכל ? שהרי מליצת איוב היא שאם יבקש למצא השי"ת באיזה רוח כדי להתווכח עמו לא ימצא אותו בשום רוח ולא דבר על שום ענין אחר א"כ מהו זה שכסה הכל בצד ימין ל

לעיל סי' ט"ז פ"ך'. מליצי ריעי אל אלוה דלפה עיני: ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו: כי שנות מספר יאתיו ואורח לא אשוב אהלך: סי' י"ז פ' א'. רוחי חובלה ימי נזעכו קברים לי: פירוש הכתובים הללו ע"פ פירוש המפרשים ז"ל שהיה איוב מתרעם על רעיו שהיו מוכיחים אותו ואמר להם אתם מליצי רעי המדברים עמדי במליצת הויכוח הלא אל אלוה תדמע עיני והלא לפניו גלוי יושר דרכי והלואי היה מקום לגבר להתווכח עם אלוה כאשר בן אדם יתווכח עם רעהו כי שנות מספר יאתיו כלומר הנה יש עמדי מה להתווכח כי הלא שנות מספר הקצוב לפי זמן העמדת הלחות הלא יבאו לי כי קרבה השלמתכם בעבור רוב המכאוב אשר מהר ליבש את הלחות והמיתה קרובה לבא ואלך א"כ באורח אשר לא אשוב עוד ומתי א"כ אקבל גמול יושר דרכי. ואח"ך בסי' י"ז התחיל ענין אחר ואמר רוחי חובלה וגו' פירוש הלא כבר רוחי נשחתה וימי חיי הלא נקפצו והלכו להם והרבה קברים לי ר"ל בכל מקום מדרך כף רגלי אני קרוב למיתה כאלו בכל מקום מוכן לי קבר: העתקתי פירוש זה מפירוש מצודות. והגאון מלבי"ם ז"ל חבר סוף סימן ט"ז עם תחלת סי' י"ז ועשה מהם עסה אחת שכן הוא רצונו כדי לומר שהוא נצח לכל המפרשים ועל פירושו נגה אור. וכתב וז"ל. כי. לעומת מ"ש אליפז המעט ממך תנחומות אל כי תשוב אל אל רוחך כי הגם שנתייסר ביסורים בעוה"ז הלא ראוי שיתנחם ע"י השארת הנפש אחר המות שהרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ושם יקבל שכרו בנעימות נצח. טוען ע"ז הלא שנות מספר יאתיו