בקע לגולגלת )התנ"ך) קסג

תכשיטים או איזה ענין אחר ומה שהביא לה חבר מבעד לצמתך הנה רש"י פירש שהוא דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת וזו היא השבכה והקשורים הרי דלשון לצמתך אינו לשון קשרים אלא לשון צמצום שהיא השבכה והקשורים שמצמצמים השער כדי שלא יצא ותמהני עליו שכותב פירושיו בפשיטות גדול כאלו הוא פירוש מקובל שאין מי שיחלוק עליו כמו שראיתי לו ז"ל בפרשת שלח לך שפירש על וכן היינו בעיניהם שהוא לשון כנים והביא לה חבר מכמו כן ימותון הכתוב בישעיה כאלו הוא דברי פשוט דכמו כן ימותון הוא לשון כנים וחפשתי במפרשי הכ"ד המצוים בידינו ולא מצאתי בהם פירוש זה אלא לשון כן ממש כמו כל כן שבמקרא

שם פסוק כ"ו. תבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו. הנה רש"י כתב וז"ל תבא בכלח אלי קבר. שתנצל מן הדבר בכלח. אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא לשון גמר בשול התבואה כזו שבשלה כל צרכה עכ"ל. הנה רש"י לא מצא לו חבר אלא לפי עניינו פירש אותו לשון זקנה וזהו תבא בכלח אלי קבר כלומר שינצל מן הדבר ומן החולאים שנקרים ובאים לעולם ולא ימות בהם אלא שישאר חי עד שיזקין כמו הגדיש של התבואה שבשלה כל צרכה ולא לקתה בשדפון או בירקון וכן פירש בפירוש מצודות. וכמה רב גובריה של הגאון מלבי"ם ז"ל שפירש אותו מלשון לחות והביא לו חבר מן ולא נס לחה וכתב וז"ל כעלות גדיש. היו מציירים הקבר בגדיש לרמז שנדמה לתבואה שאחרי נקצרה מגבבים גדיש ליבשה ואז יכניסוה לגורן לדוש כן שם יתיבשו ויתפרדו חלקים הלחים ואז היה ליקוט עצמות וז"ש תבא בכלח היינו עם הלחות ועז"א והוא לקברות יוכל ועל גדיש ישקוד עכ"ל. ומה שחסר כאן השלימו בסי' ל' פ' ב' גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח. וגם שם פירשו המפרשים לשון זקנה וכוונת עלימו אבד כלח שהזקנה שלהם היא אבודה כי מה תועלת היתה בהזדקנם הואיל והיו פחותי המעלה וחלושי הכח והרב מלבי"ם שם כתב וז"ל כלח לחלוחית הבשר וכחו כמו ולא נס ליחה. ופירש הכתוב לפי פירושו שהוא דבק עם הכתוב שאחריו בחסר ובכפן גלמוד שע"י שהיה להם חוסר וכפן וישבו תמיד גלמוד נפרדים מבני אדם אבד כלחם וכחם. ועתה אמרו לי קוראים נכבדים איזה פירוש תבחרו מהפירושים הללו בכתובים הללו אם פירוש המפרשים או פירוש הגאון מלבי"ם ז"ל ולמה מאס הרב ז"ל בפירוש המפרשים וקרא עליהם חשך סתרם וערפל חתולתם ? ומה ענין שמטה אצל הר סני ומה ענין כלח לליחה שזה שרשו כל"ח וזה שרשו לח"ה והמפרשים ז"ל לא מצאו שום חבר למלה הזאת אלא פירשוה לפי עניינה והוא מצא לה ואיהו ? ומה שפירש כאן שהתדמות הקבורה לגדיש הוא שכמו שהתבואה שאחרי נקצרה מגבבים גדיש ליבשה ואז יכניסוה לגדיש לדוש כן שם בקבר יתיבשו ויתפרדו חלקים הלחים וז"ש תבא בכלח היינו עם הלחות ואח"כ בקבר בא היובש דברים הללו הם משוללי הבנה כי זה כל האדם שדבר זה הוא נוהג בכל אדם והכתובים הללו הם ענייני ברכות ומתחילים הברכות מפסוק י"ט בשש צרות יצילך וגו' ברעב פדך ממות וגו' בשוט לשון תחבא וגו' לשוד ולכפן תשחק וגו' כי עם אבע השדה וגו' וידעת כי של"ם אהלך וגו' וידעת כי רב זרעך וגו' כל הכתובים הללו הם ענייני ברכות וכוונת אליפז לומר לאיוב שישוב ממחשבתו הרעה אשר חשב שהמקום מסר העולם ביד מערכת הרשעים ואז גם השי"ת ישיב את שבותו ויהיה בריא אולם וכו' וא"כ גם הכתוב הזה האחרון תבא בכלח אלי קבר הוא ענין ברכה ולפירוש המפרשים שפירשו כלח היא הזקנה ניחא שאחר כל השל"ם והמנוחה שיהיו לו בחייו לא יתקצרו ימיו אלא ישאר חי עד שיהיה זקן ואז ימות ויהיה כעלות גדיש בעתו כמו שמחלקין את הגדיש מן השדה בעת שנתייבש כל צורכו כן הוא יסולק מן העולם בעת ימלאו ימיו ולא ימות בקוצר שנים. אבל לפירושו של הגאון שהכוונה היא של בכלח היא הלחות שמדמו המות לגדיש שבקבר יפרדו החלקים הלחים וישארו העצמות היבשות מה ענין זה לכאן שזה הוא טבע העולם ולמה הזכירוהו לאיוב ואם היינו מוצאים איזה חבר טוב למלת בכלח שהיא לשון לחות היתה הברכה מתהפכת לקללה ויפורש שיבא בלחותו והשיבותו אלי קבר שהוא במבחר ימיו שעדין גופו לח ורטוב

סי' ס' פ' ב'. אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל אם יחפוץ לריב עמו וגו' כתב שם הרב מלבי"ם ז"ל וז"ל ומה יצדק אנוש נגד האל. כי שיצטדק האדם נגד בעל ריבו יהיה באחד מארבעה אופנים א] בדרך וכוח אם ינצחהו בו כוחו וזה לא יצוייר נגד ה' כי אם יחפוץ לריב עמו לא יעננו