בקע לגולגלת )התנ"ך) קסא

פירושיו שהם הנחמדים ועל פירושי המפרשים אשר לפניו שהם חשך ולא אור. ופירושו הוא שהוא חשך ולא אור כי מי יאבה לו ומי ישמע אליו לפרש עורר מלשון ערירים ולויתן מלשון לויה וחיבור שאף המלות של הכתוב לא יתיישיבו על מתכונתם ולמה נברח מן הפירוש הפשוט כאשר פירשוהו המפרשים שר"ל הספדנים המאררים בהספדם את יום מיתת המת אשר יספדוהו ומוכנים המה לעורר אבלות ולמדו לשונם לאורר ולקלל המה יקבוהו את הלילה ההוא שפירוש עורר מלשון התעוררות ופירוש לויתן לשון אבלות וכן הוא בירושלמי במ"ק לא תעורר אשה לויתה במועד. והירושלמי הזה הביאו בפירוש מצודות דמי לנו גדול מהירושלמי ובודאי לשון זה "לא תעורר אשה לויתה במועד" לקחי מהכתוב הזה "העתודים עורר לויתן" וא"כ הירושלמי קים ליה הפירוש הכתוב הזה הוא כן דעורר לשון התעוררות ולויתן לשון אבלות שהם היו בקיאים בלשון העברי או התרגום יותר ממני ולמה נחלוק עליו ונעשה פירוש אחר ?

שם י"ב. מדוע קדמוני ברכים וגו'. פירש הגאון הנז' מדוע קדמוני ברכי האב שעל ברכיו נולדתי. למה ברח הגאון מן הפשט שהיא ברכי המילדת והוא הנהוג שבעולם שנולד הילד על ברכי המילדת והכתובים מלאים מזה ולמה אמר שהוא ברכי האב ומעולם לא שמענו שהאב יעשה מילדת לילד את אשתו. שם

שם כ"א. המחכים למות ואיננו ויחפרוהו ממטמינים הפירוש הפשוט וכמו שפירשוהו המפרשים שהכתוב דבר בדרך משל שהמחכים למות הם תרים ומחפשים אחריו וחופרים בקרקע למצא אותו ותאבים למות יותר מאשר תאבים למצא מעמוני זהב וכסף. והגאון ז"ל הנז' פירש וז"ל. המחכים למות ולמה ואיננו ל הלא ימצאו ביניהם שהם מואסים בחיים המרים ומצפים על המות ולמה ואיננו ? והוסיף בתלונתיו להראות בגידת הזמן ורעתו שכבר יקרה שאיש אחד מרוב עניו וצערו חכה כל ימיו אל המות ומאס בחייו ובכ"ז לא סר המות אליו. ובאחרית ימיו חפר באדמה ומצה מטמונים של סגולת מלכים והון רב. ומדי חפר להוציא את המטמון נפל עליו גל אבנים וימות. ובזה נראה בעליל רעת הזמן ותהפוכותיו שכ"ז שהיה דל ואביון וחכה למות לא מת. ובעת שהצליח ורצה בחיים אז סר אליו מר המות. וז"ש בעת אשר המה מחכים למות אז ואינני. ואיך אח"ך יחפרו את המות מן המטמונים שבחפרם לקחת את המטמונים הוציאו את המות תחתיהם. וזה רעה גדולה מופלגת. שכל זמן שהתאוה למות חיה ובעת התאוה לשמוח בחייו השיג את המות. עכ"ל הגאון. ראי קוראים נכבדים כמה כרכורים כרכר כדי לפרש הכתוב הזה ולחלוק על פשוטו שהוא דרך משל וכל מגמתו כדי לומר שהוא חכם יותר מכל המפרשים אשר היו לפניו והפירוש הזה שעשה הוא אין ספק שחשך סתרו וערפל חתולתו שלמה ידבר הכתוב במקרא פרטי כזה א וממאי דהכי הוי שאפשר שלא יקרה כזה אפילו פעם אחת עוד כל ימי הארץ והלא כמה מקרים רעים יש בעולם שהם מצוים יותר בעולם ומהם נראת בגידת הזמן ורעתו

סי' ד'. פ' כ"ב מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו. הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה. המפרשים פירשו שהכתובים הללו נמשכים לכתובים שלפניהם שמדברים בשפלות האדם נגד הבורא יתעלה וזוהי הכוונה מבקר לערב יוכתו כל היום המה כתותים ומדוכאים מבלי משים בו הכתיתה כי אם אולת אדם תסלף דרכו וחובל בעצמו לנצח יאבדו וכן בכל יום המה כתותים ואבודים ואיה א"כ שלימות האדם אם אין בו דעת אף לשמור עצמו? הלא נסע יתרם בם. יתרון החכמה אשר ניתן בהם יותר משאר ב"ח הלא נסע והלך מהם כי המקרים המתהוים מזולתם ומעצמם המה יסבבו להשליך החכמה מנגד ולזה ימותו ולא ימצאו חכמה ר"ל יהיה לבם צפון מחכמה עד כי ימותו ובהיות כן איה א"כ שלמות האדם לחשוב אשר יצדק מאליה. הפירוש הזה העתקתי אותו מספר מצודות וכלומר שהוא נמשך למ"ש קודם האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר הן בעבדיו וגו' אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם וגו' ונמצא שכל הכתובים עד כאן מדברים בסגנון אחד שהוא שפלות ופחיתות האדם נגד בוראו שהיה אליפז מתרעם על איוב שהיה חושב שהמקום ב"ה מסר הכל ביד הנהגת מערכת השמים שהיא סתומת העין ולא תבחין בין צדיק לרשע עד כי יהיה מקרה אחד לצדיק ולרשע. ולזה ענהו אליפז האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר כלומר החם אפשר שיהיה האדם מוצדק בסדר ההנהגה יותר מן המקום ב"ה ואם הגבר יהיה