בקע לגולגלת )התנ"ך) קנט

העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות ויקרב משה את אהרן ואת בניו וגו' ועשה להם משה כל הענין הכתוב שם עד גמירא ואחר שגמר לעשות כל הענין צוה אותם ואמר להם בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו וצוה להם ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת וגו' וכן עשו אהרן ובניו כמ"ש ויעש אהרן ובניו את כל הדברים וגו'. כך הוא המובן הפשוט בכתובים הללו שכל הענין הנז' היה ביום אחד והוא יום שהוקם המשכן שהוא יום א' לניסן ובאותו היום צוה להם לישב פתח אהל מועד ולא יצאו ממנו וכן עשו ואח"ך אמר ויהי ביום השמיני קרא משה וגו'. על כרחנו יוצא לנו מזה הסדר שיום השמיני הזה שהוא שמיני למלואים הוא יום שמני לחדש ניסן והיא סברת ר' עקיבא שהביא לנו הרא"ם ז"ל בפ' קח את אהרן הנאמר בפ' צו והיא הסברא הישרה בכל יושר שאין לזוז ממנה. ובת"ך אמרו הפך מזה שהמלואים התחילו ביום כ"ג באדר ונשלמו ביום ר"ח ניסן וכן הביא רש"י ז"ל בפירושו ולא ידעתי למה נדחקו ומי לחצם לעקם את הכתובים ולהוציאם ממשמעם ומלבד כל הדוחקים הנראים בפירוש הזה היאך יפרשו צוואות משה לאהרן ובניו שישבו פתח אהל מועד ולא יצאו ממנו והלא לפי סברתם התחילו המלואים קודם הקמת המשכן ולא היה לא אהל מועד ולא פתחו והרא"ם ז"ל נדחק בזה ואמר שלפי זה צ"ל שמ"ש ופתח אהל מועד תשבו וגו' כאלו אמר ובמקום אהל מועד לפי שלא היה פתח וכו' ע"ש. ואני אומר שאף אם נסבול בדוחק גדול (יכול על מגן) שפירוש ופתח אהל מועד תשבו הוא כאלו אמר ובמקום פתח אהל מועד תשבו אבל מה יענו במ"ש ומפתח אהל מועד לא תצאו דלא שייך כניסה ויציאה אלא בפתח פתוח לא במקומו

מצאתי להראב"ע ז"ל בפרשת צו את אהרן שכתב וז"ל, ופעם אחת בא אלי צדוקי אחד ושאלני אם האליה אסורה מן התורה ואען ואומר אמת כי האליה תקרא חלב כי כן כתוב חלבו האליה תמימה רק קדמוננו התירוה ואסרו כל חלב אז ענה הלא כל החלב אסור מן התורה כי כן כתוב כל חלב וכל דם לא תאכלו ובתחלה כתוב חקת עולם לדורותיכם גם אני עניתיו כי זה הפסיק דבק עם זבח השלמים ואין מלת חקת עולם לדורותיכם ראיה גמורה כי הנה כתוב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם ושם כתוב חקת עולם וא"כ לא נאכל לחם בגלות כי לא הקרבנו קרבן העומר וגם הוא השיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו גם אני השיבותי כי גם זה הפסוק דבק עם זבח השלמים והעד כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה להוציא חלב כל בשר שאינו קרב לשלמים והכלל בשר חול על כן הזכיר בפרשה הזאת וחלב נבלה וחלב טרפה ועשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו וידוע כי בשר הנבלה והטרפה אסורות והאסור הוא הבשר ובעבור שאין החלב קרב לגבי המזבח שמא יחשוב אדם שהוא מותר על כן הזכיר ואכל לא תאכלוהו ובעבור זה לא הזכיר הדם ובאה זאת הפרשה לבאר עונש האוכל חלב בשר קדש וכן כל דם הוסיף לעוף על כן כל חלב העוף מותר והראיה הגמורה שאמר בספר אלה הדברים בבשר תאוה שהוא חיל שיאכלנו כלו ולא הוציא רק את דמו לבדו בשלשה מקומות ואין זכר לחלב כלל אז פקח הצדוקי עיניו ופצו שפתיו שבועה שלא לסמוך על דעתו בפירוש המצות רק ישען על העתקת הפירושים. עכ"ל הראב"ע ז"ל מכל דברי הראב"ע ז"ל הללו נראה ברור שסברתו היא שהחלב אינו אסור מן התורה בבשר חול ורק חז"ל אסרוהו ואין אסור מן התירה וחייב כרת על אכילתו אלא דוקא בשר קדש ונפקא לן מניה שכל ספק חלב אזלינן ביה לקולא כמו כל מלי דרבנן. והוא פלא שסברתו זאת היא הפך מן הש"ס ומן הפוס' רו"א

מדי עברי בספר הרא"ם ז"ל מצאתי בפרשת אמור דבר מתמיה ואני כותב אותו לזכרון. שכתב וז"ל מקרא קדש קדשוהו בכסות נקיה ובתפלה ובשאר ימים טובים במאכל ומשתה ובכסות נקיה ובתפלה. עכ"ל רש"י. וכתב ע"ז הרא"ם ז"ל וז"ל שאין פירוש מקרא קדש האמור ביום הכפורים כפירוש מקרא קדש האמור בשאר ימים טובים כי פירוש מקרא קדש האמור ביוה"ך הוא שתקדשהו בכסות נקיה ובתפלה לבד מאחר שאין בו אכילה ושתיה ופירוש מ"ק האמור בשאר י"ט הוא שתקדשהו באכילה ובשתיה ובכסות נקיה ובתפלה וגם בזה לבי נוקפי שהרי בכל הנוסחאות שראיתי בכולן כתוב הפירוש של מקרא קדש אחר הפירוש של והאבדתי ואחר הפירוש של כל מלאכה והיה ראוי ההפך כי הפסוק של מ"ק קודם מהם ואין לומר שהמקרא קדש הזה שפירש בו הוא הכתוב בחג הסוכות דמה נשתנה זה מכל מ"ק הכתובים בחג המצות ובחג השבועות