בקע לגולגלת )התנ"ך) קנז

עמה אחורנית והוי כאלו כתוב וי"ו במלת פטדה ויהיה ופטדה וכאן ג"כ אית ה שכתובה במלת הראשין מושכת עצמה ואחרת עמה אחרנית והוי כאלו כתובה ה במלת מיום ויהיה מהיום וכן אות ה הכתובה במלת השביעי מושכת עצמה ואחרת עמה אחורנית והוי כאלו כתובה ה במלת עד יום ויהיה היום השביעי. ובבקר אחר תפלת השחר הגדתי לידי"ן אי"ע כה"ר יוסף לעסרי נר"ו שגם לי הראיתי דברי הרחב"ע הללו שיש לו חשק בעניינים כאלו ושמח כשמחת בקציר על הפירוש הוה שגם הוא היה מעיין בו לנסות אם יבא הפירוש לדעתי ולא אסתייעא. וזה היה כחי עשר שנים מ"מ ורשמתי זה בזכרונותי

מעולם הייתי תמה על פירש"י ז"ל בפירוש החומש על פסוק וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים שפירש והוא מדברי חז"ל כיציאת עבדים כנענים שיוצאים בשן ועין אבל זו לא תצא בשן ועין וכו' דמאן דכר שמייהו של עבדים כנענים שיוצאים בשן ועין עד שיאמר שהאמה העבריה לא תצא כמותם בשן ועין שהרי הדין של עבדים כנענים שיוצאים בשן ועין הוא אחרי מופלג מדין זה של אמה העבריה ורב המרחק ביניהם בכמה דינים שמפסיקין ביניהם ועוד אם פשט הכתוב הזה הוא זה שאינה יוצאה בראשי אברים למה נזכר דין זה דוקא באמה ולא בעבד שהוא קודם לה ועל רז"ל אין כ"כ קושייא שכך דרך רז"ל לדרוש דרשותיהם וקבלו הדינים איש מפי איש ואסמיכנהו אקראי אפילו בדרך רחוקה עד מאד כמי בירושת אשתו דאסמיכוה אקרא דונתתם את נחלתו לשארו וגרעו והוסיפו ועשו כאלו כתיב ונתתם את נחלת שארו לו וכאלה רבות אבל עכ"פ פשטי הכתובים לא יופשטו והיה לו לרש"י ז"ל לפרש לנו איזה פשט המתקבל בפסוק זה דכי ימכור לא תצא כצאת העבדים ואח"כ יביא לנו דרשת רז"ל ולא נוכל להכחיש שיש איזה פשט פשוט בכתוב הזה חוץ מדרשת רז"ל והייתי מחפש בשכלי איזה פשט שנניח לכתוב הזה עד שהאיר ה' את עיני ובא לדעתי פשט אמתי והוא כשנדייק בדין היעוד שאמר הכתוב אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה וגו' דמצוה ביעוד דהיכן אמר לנו הכתוב שמצוה יעדה עד שיאמר לנו אם רעה וגו' והי"ל מתחלה לצוות על היעוד שמצוה ליעדה לו או לבנו ואח"ך יאמר לנו אם רעה בעיני אדוניה וגו'. על כן אמרתי שמצות יעוד היא כתובה בפסוק זה וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים והוא שהכתוב חם על בנות ישראל שלא ינהגו בהם כעבדים העברים הזכרים שעובדים שש שנים ויוצאים מבית האדון אבל הנקבות אין כבודם שיעבדו ויצאו מבית אדוניהם והוא שאמר הכתוב לא תצא כצאת העבדים ר"ל שלא תצא כצאת העבדים זכרים שיוצאים אחר שעבדו בבית אדוניהם אבל זאת ל תצא אלא שתשאר בביתו ובאמרך שתשאר בביתו הוא שישאנה הוא או שישיאנה לבנו והרי בכתוב הזה הזהיר עלינו וצונו במצות יעוד והשתא ניחא מ"ש אחריו אם רעה בעיני אדוניה. זהו הפשט האמתי של הכתוב הזה. זה לי כמה שנים שעשיתי הפירוש הזה שוב אחרי מופלג בא לידי בדרך מקרה שהביאו בעל הבית אחד לבהכ"ן חומש אחד שהדפיסו בו פירוש רשב"ם ובחזרת עמידה לקחתי הספר בידי ומצאתי שהפירוש הנז' שעשיתי כך פירש אותו רשב"ם ז"ל בדמותו כצלמו ושמחתי כשמחת בקציר שנתכוונתי לדעת עליון רשב"ם ז"ל

כתב רש"י בפ' משפטים וגנב מבית האיש. לפי דבריו. אם ימצא הגנב ישלם. הגנב שנים לבעלים. אם לא ימצא הגנב. ובא השומר הזה שהוא בעל הבית קרב אל הדיינים לדון עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו. עכ"ל. והרמב"ן הביאו הרא"ם כתב וז"ל, והנכון שיקרב אל האלהים לישבע שנגנב כמו שהוא טוען אם לא שלח הוא יד להשתמש הוא לצרכו במלאכת רעהו כי השולח יד בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין עכ"ל. פשוט לי אנא זעירא יותר מביעתא בכותחא שאין חילוק בין רש"י והרמב"ן בענין השבועה באיזה אופן תהיה דכ"ע מודים שהשבוע היא שנגנבה ממנו ולא גנבה הוא כמו שכתב הרמב"ן וזוהי כוונת רש"י שכתב ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו כלומר לגונבה ממנו אלא נגנבה ממנו כמו שטוען דאל"ה איזה פירוש אחר יש ? הנוכל לומר שהשבועה תהיה שלא נשתמש בה לצרכו קודם שנגנבה ממנו וזהו השליחות יד שכתב רש"י ל דשבועה כזו לא מצינו בשום מקום שהשבועה היא לישבע שכדבריו כן הוא ותו לא וזה לא יטעה בו שום אדם וכ"ש הרמב"ן. והחילוק שבין רש"י והרמב"ן הוא בפשט הכתוב דוקא דרש"י מפרש שהשבועה שלא גנבה הוא היא מפורשת בכתוב במאמר אם לא שלח ידו כלומר שלא שלח ידו לגונבה ממנו והרמב"ן נראה