בקע לגולגלת )התנ"ך) קנד

פסוק או באיזה מאמר אומר אני עליו על הראשונים אנו מצטערים אלא שהוא בא להוסיף עליהם והלואי ואמר איזה ענין ערב ומתקבל על הלב אלא כשתבקש תמצא שלא אמר אלא דברים של מה בכך. ובענין הנושאים שכל אחד לוקח פסוק אחד ועושה ממנו נושא כאלו חיובא רמייא עלינו לעשות נושא יהיה איך שיהיה ערב או אינו ערב כמו ששמעתי דורש אחד שעשה נושא בפרשת אחרי מות בפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם ודרש תיבת כ"י מלשון כייה כמו כי תחת יופי ורמז על היסורין שמכפרים האין זה דברי הבל ושטות ? זכורני שבילדותי שאלתי לאחד חכם ודרשן גדול מהו פירוש נושא ולמה נקרא שמו נושא ואחר שחשב מעט בדעתו הגביה ידיו כמו שנושא איזה דבר ואמר לי שנקרא שמו נושא מפני שהוא נושא הדרוש אמרתי לו וכי הנישא יש לו כנפי נשרים שישא עליהם הדרוש ולמה הנושא ישא את הדרוש ולא הדרוש ישא אותו ? ואמרתי לו שפירוש נושא הוא לשון סגנון כמו שני הפכים בנושא אחד שהדורש עושה איזה סגנון באיזה פסוק מענין שהוא דורש בו. ואנא זעירא כשהייתי דורש איזה פעם לא הייתי מבקש לעשות נושא שהייתי מתבייש לומר דברים של הבל. טרם אכלה אומר מה שנלע"ד בספר מי מנוחות שיש בידינו היום ממנו ספר בראשית וספר שמות שיש מפירושיו דברים אמתיים עשוים על דרך הפילוסופייא ודברים ערבים ויש ממנו ג"כ איזה פירושים שאינם מוצאים חן ואכתוב הערה אחת על פירושו בספר שמות שהקשה על מדרש רז"ל בענין המילדות מלמד שתבען לדבר עבירה והקשה וז"ל ולכאורה כמו זה נחשב תביעתו לנשים זקנות מילדות לדבר עבירה והוא מלך אדיר לעשות חפצו בכל הנשים גם מה ענין זה לכאן אך נראה שהשנאה של ישראל קלקלה השורה שלהיותו יודע צדקות ישראל ומיראה שלא יעשו המילדות חפצו ראה כי טוב לקרב דעותיהם אליו ע"י שישכב עמהם וממילא כאשר יהיו ביחוד עמו ידבר עמהם על זאת וממילא מאהבתם אותו יעשו חפצו והן סגרו הדלת וכו' עכ"ל. ועל קושייתו אני תמה כי מי הגיד לו שהמילדות שפרה ופועה היו נשים זקנות ולא ילדות וטובות מראה וכי המילדות לא יתכן שיהיו אלא זקנות והלא המילדות כדי שיהיו מילדות צריך שיתלמדו מנערותם כמו שאנו רואים בכל העולם שיש מילדות שעדין רכות בשנים ובפרט למ"ש רז"ל ששפרה ופועה היו יוכבד ומרים שהרי יוכבד היתה בעת ההיא עדין רכה בשנים והיתה מתעברת ויולדת שבעת ההיא ילדה למרע"ה ואף אם נאמת דרשת רז"ל שיוכבד בת ק"ל שנה היתה כשילדה למשה עכ"פ חזרה לימי נעוריה בעדן הבשר וכו' וק"ו למרים שעדין בעת ההיא היתה נערה קטנה שלא היתה גדולה ממשה אלא בשנים מעטות ובעת ההיא נולד משה. וגם על תירוצו הוא קשה ההבנה שאם היו זקנות הטבע לא יניח אותו לשכב עמהם וגם הם לא יקנו אהבה עמו כי מה לאשה זקנה ולאהבת בעל ל ועוד וכ' מלך אדיר כמוהו יצטרך לעשות טצדק' ולקנות אהבת המילדות כדי שיקיימו גזרתו והלא בידו לגזור עליהם ואם לא ירצו יהרוג אותם ויביא מילדות אחרות במקומם. אלא מחוורתא שדרשת רז"ל שתבעם לדבר עבירה היא כפשטה שנתכוון למלאות תאותו ותל"מ ומה"ש עשו להם נם וניצולו. בזו השעה שאני כותב הדברים הללו בא לדעתי רמז אחד לדברי חז"ל שיוכבד ומרים הם היו המילדות אמרתי ויהי מה אכתבנו והוא כי ושפרה ופועה בגימ' זו יוכבד ומרים בתה. ומה שבאה אות וא"ו בראש תיבת ושפרה הוא כאלו אומר הכתוב ואלו שפרה ופועה שאמרתי לך הם יוכבד ומרים בתה על דרך שכתב רש"י ז"ל בפרשת תרומה בפסוק ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארן העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. ורש"י ז"ל היה בספרו במקום א"ת כ"ל אש"ר אצו"ה היה כתוב בספרו וא"ת כ"ל אש"ר אצו"ה ופירש וז"ל הרי וי"ו זו יתירה וטפלה וכמוה הרבה במקרא וכה תפתר ואת אשר אדבר עמך שם את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא עכ"ל והרא"ם ז"ל כתב עליו וז"ל וי"ו זו יתירה חפשתי בכמה ס"ת ולא מצאתי זה עכ"ל. עכ"פ מדברי רש"י ז"ל אנו למדים שאף אם זאת היא טעות יש כמוה הרבה במקרא

כתב הראב"ע ז"ל בפ' לך לך. בארת בארת חמר כל באר שבמקרא נובעת והיא משונה בעבור הסמיכה. פירוש שהוא סמוך לחמר ומפני זה נשתנו הנקודות שנקודות באר הב' בשוא והא' בצירי וכן בארת שהוא מוכרת הב' בשוא והא' בצירי כמו וכל הבארת אשר חפרו. וכאן שהוא סמוך נשתנו הנקודות שהב' נוקדה בסגול והא' בשוא סגול. ואע"פ שמצינו בארת המים שהוא סמוך ולא נשתנו הנקודות התם לא נשתנה