בקע לגולגלת )התנ"ך) קנג

שמי שיתקע עצמו לזה שילך בלא חמדה וחכמים אמרו אי דייקינן כולי האי לא תנן אבל הדרך הישר שישית לנגד עיניו כי רבותינו ז"ל בני אדם היו ולא אלהים ואם גדלה חכמתם עד לאין קץ לא יצאו מכלל בני אדם גם בני איש לפעמים ידבר בלשון צח לפעמים בל' קצר לפי העת ולפי הזמן לפעמים בלשון מעורבב שלא כסדרו וכ"ש במדרשים שנפלו בהם הטעיות והשגגות והפלא הגדול בעיני שלפעמים ירבו להקשות במא' רז"ל ובבואם לתרץ יתרצו עם הקדמות המקובלים בדרכי הקבלה החתומים באלף עיזקאן ואומרים ובזה ניחא ונכון ומכוון כלומר שבזה יתורצו הקושיות האם יש תימא יותר מזה לומר שחכמים באגדותיהם כוונו לדרכי הקבלה ולדעתי כל המקשה בדברי רז"ל קודם צריך שיתרץ עם הפשט גמור ואח"ך יכתוב ואולם רמזו בזה עוד וכו' עכ"ל. עוד כתב וז"ל גם בדברי שאר המפרשים ראיתי מלתא דתמיהא ואם דרכו בה רבים וגדולים והיא לפרש קצת מהמסרות ג' במסרה ד' במסרה וירצו לחברם ולזווגם שכוונו איזה ענין שבא כבר בדברי חז"ל ולקצ"ד לא ידעתי מבוא לזה ומי גלה להם שכוונו חכמים בחיבורם איזה ענין יותר מהמפורסם שכוונו אליו דהיינו לו' שכו"כ כתובים באו בסגנון זה ואם המצא ימצא חוץ מהם הוא שקר וט"ס כמו שהאריך בזה בהקדמתו לכ"ד עם פי' אבן עזרא ושהיא רבת התועלת ולולי המסרה היתה התורה עיר פרוצה אין חומה והרואה בכל ס' המסרה יר' עין בעין בטול דבר זה שכוונו בעלי המסרה לשום ענין זולתי הענין האמתי המפורסם שכוונו אליו שהוא לסדר הדומים לבל יפול שגגה בתורת א' אלהינו ח"ו וכמו שהביא שם מתוס' על פ' לא אבה יבמי שיש מחלוקת אם קורין ולא אבה ובמסרה ג' לא אבה לא אבה יבמי לא אבה ה' השחיתך וגו' והנה יש מהמסרות שיש בהם מאה או מאתים דומים מאה ואת בראש פסוק מאה את יעמדו נא כל החכמים אם ימצאו להם חבור או ענין לקושרם גם מה ישיבו במסרות הטעמים והנקודות כמו שתאמר י"א נקודות קדמא אחר יתיב ושנים בפ' בנבלת בהמה טמאה אחרי הכותו והשאר בנביאים ובכתובים האם נאמר שכוונו בזה לשום ענין אלא שלא כוונו אלא לשלול אחרים וכבר שגו קצת לקרות פסוק סולת מנחה קומו צאו ביתיב וקדמא (אני המעתיק הייתי מן השוגגים לקרות קומו צאו שבפרשת וירא ושבפרשת בא ביתיב וקדמא עד שראיתי ענין זה בספר המסרה וחזרתי לאחורי) והמסרה האירה עינינו כי לא נמצא בכל התורה יתיב וקדמא זולת בשני פסוקים שזכרנו כיוצא בזה הוא תועלת המסרה וכוונתה לא זולת זה והמתחיל בענין זה הוא רבינו הגדול בעל הטורים ז"ל והוא ז"ל עשאם ע"ד אסמכתה ורמז וצחות כנגן המנגן להמתיק דברי רז"ל והבאים אחריו עשו אותם עיקר כאשר יפרשו מרז"ל. עכ"ל הרב הגדול כמהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בהקדמתו לספרו מי מנוחות הנז'. ואמת יהגה חכו ומעיד אני עלי שמים וארץ שכל מה שדבר הרב וכל מה שכתב בהקדמתו זאת כך היה דעתי מיום שעמדתי על דעתי שמעולם לא ערבו עלי פירושי הדרשנים שעושים בפסוקי התורה איזה הרכבות ע"פ דיני התורה ואם ימצאו איזה תיבה בפסוק או אפילו אות אחת בונים עליה בנוים גדילים ועצומים ואומרים שלזה כיון פרעה ולזה כוון המן וכן עזה"ד וכשהיתה באה תאוה בלבי ליקח איזה ספר מן הדרשונים לראות מה מדבר תכף ומיד הייתי פורש ממנו כמו ספר שמע יעקב ושארית יעקב להרב הגדול כמהר"י אלגאזי ז"ל שכולו עשוי הרכבות ע"פ דיני התורה וספרי הרב הגדול כמהר"ר חיד"א ז"ל וכיוצא ואומרים שהוא משום יגדיל תורה ומה הגדלה היא זאת לומר דברים שלא נתכוונו אליהם הכתובים ושמעתי באומרים לי כי הרב כמהר"י אלגאזי ז"ל עשה ספרו בדרך הנז' שנתכוון לעשות מפתחות וסימנים לדיני התורה כדי שישארו בזכרונו. ובענין המסרות שמפרשים עליהם איזה פירושים מעולם הייתי מתרעם ע"ז מן הטעם בעצמו שנתרעם הרב ז"ל בהקדמקו הנז' והוא ז"ל כתב על רבינו הגדול בעה"ט ז"ל שהוא המתחיל בענין זה לפרש המסרות עשאם ע"ד אסמכתא ורמז וצחות כנגן המנגן להמתיק דברי רז"ל וכו' אבל אנא זעירא גם על רבינו בעה"ט ז"ל היה נכנס כעס בלבי שהאמת יורה דרכו שהמסרות לא נעשו אלא כמ"ש הרב ז"ל שכוונו להודיע לנו שכו"כ פסוקים באו בסגנון זה ואם המצא ימצא חוץ מהם הוא שקר וט"ס לזאת הכוונה נעשו המסרות ולא לכוונה אחרת ולמה נוסיף אנחנו כוונה אחרת ? וכשבא לידי ספר זה של מי מנוחות ולמדתי הקדמה זו היה בעיני לפלא ואמרתי מה זה היה לי שנתכוונתי לדעת רב גדול כמותו ? וכשאני שומע איזה דורש שעושה איזה הרכבה באיזה