בקע לגולגלת )התנ"ך) קנב

הנד"מ וז"ל ואחרן בדורות האלו יהיה הדרוש עיקרי בחידושי תורה ובמו"מ במאמרי רז"ל שעה א' ושתים וכו' ומתוך הדחק זה הלחץ יוצאים קצת מן הפשט ואין לחוש לזה לפי היסוד שיש בידינו ע' פנים לתורה ואם הוא גוזמא או אינו גוזמא איך שיהיה עכ"פ פנים רבים לתורה ועם כי לקוצ"ד דבר גלוי הוא שרבוי הפנים לא יקובלו כולם שיוכל לומר שכולם אמת אלא בשלא יכחישו זא"ז כענין פירושים רבים שאז"ל בפ' לא תאכלו על הדם וכיוצא בחלק מצות התורה אבל בסיפורי התורה והנביאים אם מכח הדקדוקים יפרש המפרש שכך היה המעשה אם יאמר שנים ושלשה דרכים לערך הדקדוקים כמו שעשה מהר"ם אלשיך ז"ל וזולתו עכ"פ אין אמת מהם אלא א' והאחרים שקר שאם המעשה כך היה לא יתכן שיהיה באופן אחר כי מעשה אחד הוא ולא על כיוצא בזה אמרו ע' פנים לתורה. עכ"ל הצ"ל ועוד האריך הרחיב. כך אני אומר במעשה זה של הבל שמעשה אחד היה ולא שנים ולא עשרה וכותב התורה סתם ולא פירש לנו מה קרה להבל ומה אירע לו עד שיצאו הדברים הללו החתומים באלף עזקאן מפיו וחז"ל לא רוו צמאוננו כדי לבא עד תכונתו אלא כ"א אומר מה ששמע ואנחנו נשארנו כסומים בארובה עד יערה עלינו רוח ממרום ויגלה רוח אפנו משיח ה' והוא יגלה כל סתום. ובדרך אגב אכתוב מה שראיתי להרב ז"ל הנז' בהקדמת ספרו הנז' שצווח ככרוכיא על החכמים שמפרשים פסוקי התורה ונביאים וכתובים ועושים בהם הרכבות ע"פ דיני התורה וכתב הרב ז"ל הנז' וז"ל. כת ג' לעשות חורפות על דברי חז"ל ולספק חבל בחבל ונימא בנימא עניינים בנוים זע"ז ובארצות אשכנז נתפשט זה בהפרזה נוראה ואם אמור יאמר להם מה זה והיכן רמיזה החורפא הזאת בדברי המאמר יאמר ע' פנים לתורה ולדוגמא אביא מ"ש רש ועצום אחד מעמודי ההוראה הרב בעל ט"ז ז"ל בה' סוכה ס"ס תרכ"ט במעשה דר"א ששבת בגליל וכו' כתב דברים זרים יעו"ש הנה עם היותו חכם גדול בדיני התורה ובפסקי ההלכות לא נצול מזה כי ההרגל שלט עליו וכזה וכזה ראיתי לרבנים עצומים בפסקי ההלכות ובדרשות ידברו דברים שאין בהם אלא החורפא וכאשר תראה עוד בס' באר היטב בר"פ הבאתי בדרוש ג' במאמר א' בח"ב יעו"ש ויה שאומרים ע"ז כי קב"ה חדי בפלפולא דאורייתא אמרתי ח"ו שישמח הקב"ה בזה אלא אדרבא אין שמחת הקב"ה אלא באמת ובפלפול אמתי כפלפול רבותינו בעלי התוס' והנמשך אחריהם בכל רבותינו האחרונים בשאלותיהם ותשובותיהם ופירושיהם וכבר קדמוני בערעור זה רבנים עצומים מהם עצמם מהרש"א ז"ל על אומרם בגמרא ע"פ במחשכים הושיבני זה ש"ס בבלי פי' שמא קצתם היו עושין כמו שעושים בדורות האלו וכו' יעו"ש בפ' הפועלים במציעא והרב בעל תי"ט במשנת והעמידו תלמידים הרבה כתב דהיינו להעמידם על האמת לא כלימוד זמן זה והרב בעל ס' זרע ברך צווח בכרוכיא ע"ז בהקדמתו לחלק ב' והביא לשון הזהר שע"י חידושים כאלו נבראים רקיעים של שוא ושטים בהם הקליפות להחריב שונאיהם של ישראל וכתב שזהו שגרם חרבן לכמה ארצות וכמה שמדות רח"ל והאריך מאד בזה וכתב ז"ל שגם הוא חבר מזה המין מן הדרשא ואבדו בידים עם היות שגם הוא ז"ל לא נמלט בכמה מקומות מספרו זר"ב וכו' ונמשך אחר טבע ארצו כי ההרגל שלט עליו ועיין בשו"ת חוות יאיר ז"ל סי' קכ"ג האריך בגנות זה והביא כמה וכמה חכמים גדוליהם בחיבוריהם שמגנים ומרחיקין זה הלימוד עד למאד יעו"ש ולא די לנו זה אלא גם על ארצנו ועל נחלת אבותינו ארץ ממנה יצא לחם לחמה של תורה כי מציון תצא וגו' והן עתה גם המה נמשכו אחר זה ואשתרבובי אשתרבוב מנהג ארצות אשכנז לשם אך הוא בסגנון אחר להרכיב פסוקי התורה ומרז"ל על דיני ממונות ודינו נזיקין וחובל ומבעיר ואונאה ומצרנות ומבריח ארי יתקדש ותרומה יקראו יצה"ר מזיק והאדם לוה וכיוצא מאי דלא שייך כל זה בענין שרוצים לפרש וכמו שרמזתי וכו' ומנהג אבותינו ורבותינו הא' לא כך הוא כי כל דבריהם מיוסדים על אדני הצדק והאמת שוטטו נא וראו בכל חיבורי הא' אשר המה לנו לעינים וגם לאחרונים שאחריהם כמו מהר"ם אלשיך והרב בעל העקידה וס' דון יצחק אברבנאל זלה"ה אם יש בכל אורך דבריהם מזה וכיוצא בו רק כלם דברים בנוים על אדני השכל וכו' עכ"ל. עוד כתב וז"ל גם ראיתי רבת מהמפרשים ידקדקו עשרה דקדוקים או יותר במאמרי רז"ל ומכח הדקדוקים יעמיסו במארז"ל דרכים רחוקים כדי ליישב הדקדוקים מה שלא כוונו חז"ל כלל ותמה אני עליהם שאם באנו לידי מדה זו במ"ר ושאר המדרשים ירבו הספרים לאין קץ ותכלית וברור הוא