בקע לגולגלת )התנ"ך) קמט

נפיש שהרי בכתובים שלפניו כבר הזהיר על הכבש של בין הערבים ועל מנחתו ונסכו שכן כתוב וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועשרן סולת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רביעת ההין לכבש האחד שר"ל לכל כבש משני כבשים יעשה עשרן סלת ורביעית הין יין הרי שצוה עליו ועל מנחתו ועל נסכו וא"כ מהו זה שחזר וכתב ואת הכבש השני וגו' כמנחת הבקר וגו' כאלו לא הזהיר קודם אלא על הכבש של הבקר ? והרי הזהיר על שניהם: שם ל"ו כ"ט ל'. והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו

תמים אל ראשו אל הטבעת האחת כן עשה לשניהם לשני המקצעת והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף וכו'. איני יודע טעם למה שני הכתובים הללו באו בלשון עתיד והיו תואמם. יהיו תמים והיו שמנה קרשים (שגם והיו הוא לשון עתיד שהוי"ו שבראשו מהפכו להבא כידוע ולשון עבר צריך להיות ויהיו כמו ויהיו הכרבים פורשי כנפים) שהרי בפרשה זו דויקהל מספר לנו הכתוב מה שנעשה כבר וכל הפרשה כולה היא בלשון עבר חוץ משני הכתובים הללו שבאו בלשון עתיד וצריך טעם

ויקרא

ד'. כ' כ"א ועשה לפר כאשר עשה לפר החטת כן יעשה לו וכפר עליהם הכהן נסלח להם. והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא. כוונת הכתובים הללו שהפרשה הזאת מדברת בסנהדרין שטעו והורו באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר ועשו הצבור על פיהם והוא מ"ש בתחלת הפרשה ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ופירש רש"י עדת ישראל אלו סנהדרין ואמרה התורה שיביאו על העון הזה של ההוראה פר בן בקר לחטאת ופירש הכתוב אופן עשייתו והזאותיו וכו' ואמר כאן ועשה לפר כאשר טשה לפר החטאת וגו' ושרף אותו כאשר שרף וגו' פירוש שבפרשה הקודמת לזה אמר הכתוב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן פקר וגו' וביאר הכתוב מה שמקריב ממנו ע"ג המזבח והנותר יוציא אל מחוץ למחנה ושרף אותו על עצים באש וגו' וזהו שכתב כאן בפר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כלומר שיעשה לפר זה כמו שעשה לפר של הכהן המשיח הנזכר למעלה כמו שפירש רש"י והוציא את הפר הזה אל מחוץ למחנה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון של הכהן המשיח הנזכר למעלה זהו כוונת הכתובים הללו. אבל תמיהתי היא איך אמר הכתוב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת ושרף אותו כאשר שרף כאלו הכהן המשיח כבר חטא וכבר הביא את הפר לחטאתו וכבר עשו לו מה שצריך וכבר הוציאו אותו אל מחוץ למחנה ושרפו אותו על עצים ואמר לנו הכתוב שיעשו גם לפר הזה כמו שעשו לפר הראשון והלא מ"ש הכתוב אם הכהן המשיח יחטא הוא על צד הספק שאם יקרה ויחטא צריך לעשות כך וכך ואפשר שמעולם לא קרה זה שמעולם לא חטא ומעולם לא הוצרך להביא קרבן ואיך כתב הכתוב ועשה לפר כאשר עשה ושרף את הפר כאשר שרף כאלו כבר עשה וכבר שרף ולא היה לו לכתוב לומר אלא ועשה לפר כאשר צויתי לעשות לפר החטאת ושרף אותו כאשר צויתי לשרוף את הפר הראשון

שם ט"ז. א'. וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' מה ראה על ככה הכתוב לסתום הדברים ושלא לגלות שמדבר ביוה"ך כי אם עד סוף הפרשה אחר שגמר לצוות על סדר עבודת יוה"ך שעברו כ"ח פסוקים ואז בפסוק כ"ט גלה לנו שכל מה שצוה הוא ביוה"ך והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי וגו' ולמה בתחלת הפרשה לא גלה לנו שעל יוה"ך מדבר ויאמר ואל יבא בכל עת אל הקדש כי אם ביוה"כ ובעבודות הללו ? : שם כ"ג. מ"ב. בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבי בסכת. הכתוב הזה הפשט שלו קשה כברזל שהפשט קרי בחול שהאזרח הוא שחייב לישב בסוכה ולא הגרים ולמה נשתנית מצוה זו מכל המצות שבתורה שחייבים בהם הגרים ורש"י פירש האזרח זה אזרח בישראל לרבות את הגרים וזהו על דרך הדרש אבל הפשט לא יופשט שהגרים פטורים ממצות סוכה דאי לאו הכי למה אמר כלל כל האזרח ומה צורך יש לנו בה ולא הי"ל לומר אלא כל ישראל ישבו בסוכות ואנחנו נדע כי גם הגרים חייבים בכל המצות: