בקע לגולגלת )התנ"ך) קמח

כולו יחר ואיני יודע מה בא ללמדנו מה שלא למדונו הכתובים שלפניו. וכה תארם. ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבותי אל המערה אשר בשדה עפרן החתי במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת קבר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה. הרי הכל מבואר באר היטב שהקנין היה מאת עפרן החתי וא"כ למה חזר לומר מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת ?: שמות

א' כ"א ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים. הכתוב הזה הוא חתום באלף עזקאן והפשט שלו אינו מובן. ורש"י פירש ויעש להם בתים בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים ויבן את בית ה' ואת בית המלך כהונה ולויה מיוכבד ומלכות ממרים כדאיתא במס' סוטה. ואין זה אלא דרש בעלמא והתינח אם דרשת רז"ל ששפרה ופועה הם יוכבד ומרים אין מי שיחלוק עליה בהם אם נמצא מי שיחלוק ויאמר ששפרה ופועה הם נשים דעלמא ולא היו יוכבד ומרים, א"כ בנפול היסוד נפל הבנין ועכ"פ היא תמהה גדולה על כותב התורה שסתם הדברים כ"כ. ויש מי שפירש ויעש להם בתים שפרעה עשה למילדות בתי כלאים שאסר אותם בבית הסוהר מפני שלא קיימו גזרתו נקוט בידך שהמפרש הזה לא ניחא ליה בפירוש רז"ל דויעש להם בתים בתי כהונה ולויה ואנחנו אחר מי נלך האין זאת תמהה רבתי על כותב התורה?

שם י"ב. ח'. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו משמעות הכתוב הזה שיאכלו הבשר צלי אש ויאכלוהו מצות והתנח שיאכלהו צלי אש אבל שיאכלוהו מצות אין לו מובן והי"ל לכתוב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש על מצות ומרורים יאכלוהו כמו שכתוב במקום אחר: ש שם כ"א. ל"א. או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו. והכוונה קטן או קטנה כמו שפירש"י אין מי שיכחיש זה. אבל התמהה על הכתוב דלמה תאר הקטנים בתואר בן ובת ולא בתואר קטן וקטנה או לפחות בתואר ילד וילדה שתואר בן ובת צריך לשתפו עם האב וגם הגדולים נקראים בנים לאבותיהם כמו יצחק בן אברהם יוכבד בת לוי וכיוצא שם כ"ג ב'. לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות הכתוב הזה הוא קשה ההבנה הרבה. ורש"י כתב במקרא זה מדרשי חכמי ישראל אבל אין לשין המקרא מיושב בהם על אופניו. והביא רש"י כמה דרשות חז"ל ולבסוף כתב רש"י ואני אומר לישבו על אופניו כפשוטו כך פתרונו לא תהיה אחרי רבים לרעות אם ראית רשעים מטים משפט לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם ולא תענה על רב לנטות וכו' ואם ישאלך הנדון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא והקולר יהא תלוי בצואר הרבים עכ"ל. יראה המעין כמה כרכורים בדבר רש"י כדי לישב הכתוב הזה על אופניו וגם מה שישב הוא על צד הדוחק כדי שלא לפוטרו בלא כלום ואם נחפש במפרשים אחרים אפשר שנמצא פירושים אחרים והמפרשים יפרשו מה שירצו אבל עכ"פ תמהה על הכתוב שהזקיקנו לכל זה שלא פירש דבריו באר היטב כדי שיבין אותם כל אדם בנקל ואנחנו מה שמבינים הוא דברי המפרשים והלואי יסמכו על דעת אחת ונקבל דבריהם באהבה ונאמר שזה הוא מה שנתן לנו ה' ואין עוד זולתו אלא שהמפרשים כל אחד לדרכו פונה ומה שאומר אחד יבא האחר ויסתור אותו ואף שאמרו שבעים פנים לתורה עכ"פ כוונה אחת ראשית יש לכותב התורה ואחריה כל נגררים כוונות אחרות והכוונה ההיא הראשית נעלמה ממני ולא נדע אחר מי נלך. והנה אחת מן הדרשות שדרשו רז"ל במקרא זה כתב רש"י ואמצע המקרא דרשו לא תענה על ריב על רב שאין חולקין על המופלא שבב"ד לפיכך מתחילין וכו' ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן עכ"ל ואין הדעת נוחה בזה דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ואם בלשונם קורים אותו רב הכתוב אינו קורא אותו אלא שופט: שם כ"ט מ"א ואת הכבש השני תעשה בין הערבים

כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה לריח ניחח אשה לה' הכתוב הזה נראה כולו יתור