בקע לגולגלת )התנ"ך) קמז

בשם ה' אל עולם. הי"ל לכתוב ויטע אברהם אשל שהרי בכתוב הקודם לו לא נזכר אברהם שכן כתוב ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים הרי שלא נזכר אלא אבימלך ובמקום שהכתוב כתב בפסוק שאחריו ויגר אברהם בארץ פלשתים שהזכיר שם אברהם היה לו להזכירו בפסוק ויטע אשל ולכתוב ויטע אברהם אשל ואף שמסתמא אנו יודעין שהנוטע היה אברהם אבל לתיקון הלשון היה לו להזכירו

שם כ"ג י"ג. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אח"ר נאחז בסבך וגו' מלה זו של אחר היא כבדה כנטל החול וקשה כברזל וטוב טוב היה אם היה נפקד מושבה ולא יכתוב אלא והנה איל נאחז בסבך ועכשיו שנכתבה הלואי שיכתבנה במקומה הצריך ויכתוב וישא אברהם את עיניו אחר והנה איל נאחז כמו שתקן הלשון התרגום וכתב וזקף אברהם ית עינוהי בתר אלין הרי שתקן הסדר והוסיף מלת אלין אבל מלת אחר לבדה אין לה היתוך וכ"ש כשהיא שלא כסדרה. שם כ"ד. כ"ב. ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. הלשון אינו מתוקן כלל שכתב ויקח האיש נזם זהב הרי שלא כתב הכתוב אלא שלקחו אבל לא פירש מה עשה בו והיה לו לכתוב ויקח האיש נזם זהב וישם על אפה ושני צמידים שם על ידיה כמו בספור אליעזר

שם כ"ו ו' וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום וכו'. פן יהרגוהו הי"ל לכתוב או יכתוב כי אמר פן יהרגוני: שם כ"ו. ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו. הי"ל לכתוב לכתוב ואחזת מרעיו בלשון רבים. והנה ראיתי לכתוב ימה שנתקשה לי בפירוש רש"י על הכתוב הזה זה כמה שנים. וז"ל, רש"י. ואחזת מרעהו כתרגומו וסיעת מרחמוהי סיעת מאוהביו ויש פותרין מרעהו מ"ש מיסוד התיבה כמו שלשים מרעים דשמשון כדי שתהיה תיבת ואחזת דבקה אבל אין ד"א לדבר על המלכות כן סיעת אוהביו שא"כ כל סיעת אוהביו הוליך עמו ולא היה לו אלא סיעה אחת של אוהבים לכן יש לפותרו כלשון הראשון ואל תתמה וכו' עכ"ל. והוקשה לי דלמה פשוט לו לרש"י בדברי התרגום שר"ל כלשון הראשון שהמ"ם של מרעהו היא מ"ם השמוש ומה יתרון יש בלשון התרגום מלשון המקרא שגם דברי התרגום נוכל לפרש אותם שמ"ם מרחמוהי היא מיסוד התיבה שלא היתה לו אלא סיעה אחת של אוהבים. גם הוקשה לי בדברי רש"י הללו דמה דחיה היא זו שדחה הפירוש השני משום שאין ד"א לדבר על המלכות כן שא"כ כל סיעת וכו' ולא היה לו אלא סיעה אחת א ואנא זעירא אומר דאדרבא המלך לא תהיה לו אלא סיעה אחת של אוהבים ואנשים בה מעט דמי הוא זה ואיזה הוא שיזכה להתקרב אל המלך ולהיות אוהבו אלא מעט מזער כמו באחשורוש שבעת השרים היושבים ראשונה במלכות. והנה הרא"ם הביא מב"ר שר' יהודה ס"ל שאחזת הוא שם איש ולדעתי הפעוט נ"ל שהפירוש של ר"י הוא יותר אמתי דלדידיה ניחא שכתב מרעהו בלשון יחיד

שם. ל"ה. ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה. זאת המלה מר"ת קשת ההיתוך שנראית לשון יחיד על רבים

שם. כ"ז. ה". ו'. ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי וגו'. לא ידעתי למה בשני הכתובים הללו בא שנוי גדול מכל הכתובים שבתורה שהיה לו לכתוב לכת וב כדרך הלשון בכל מקום ותשמע רבקה בדבר יצחק וגו' ותאמר רבקה אל יעקב בנה וגו' וכעת איני יודע אם המפ' דברו כלום מזה כי לדעתי הוא דקדוק עצום

שם. ל"א. מ"ג. ויען לבן ויאמר אל יעקב וגו' ולבנתי מה אעשה לאלה היום וכו'. תיבת לאלה נראית יתור נפיש שהיל"ל ולבנותי מה אעשה היום ותו לא: שם. מ"א נ"א. ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים וגו' הי"ל לכתוב כי נשהו או כי אמר כי נשני וכן בפסוק שאחריו קרא אפרים כי הפרני וגו'. ואפשר לומר שזה נכלל בקריאת השם וכך אמר יוסף ויקרא שמו מנשה כי נשני אלהים. ויקרא שמו אפרים כי הפרני וגי' ודו"ק

שם נ' ל"ב. מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. הכתוב הזה הוא