בקע לגולגולת (שו"ת) קכז

שהוא פטור עכ"ל. וראיתי להרב"ח ז"ל שכתב וז"ל ביישו כשהוא ישן ומת וכו' שם בעי ר' אבא בר ממל ביישו ישן ומת מהו ופי' רב זביד דמבעיא ליה משום כסופא פי' חפיית פנים הוא והא מית ליה ולית כסופא א"ד משום זילותא דמזלזל בי בפני רבים ואעפ"י שלא שם על לבו והא אוזליה ופשטה דמשום זילותא הוא דאי משום כסופא הוא קשיא הא דתני רבי חרש וקטן יש להם בושת וכי קטן בר כסופא ודחי לה תלמודא קטן ה"ט כדאמר רב פפא דמיכלמו ליה ומיכלם ר"פ אמר הכי קמבעיא ליה משום כסופא דידיה הוא והא מיית ליה א"ד משום בושת משפחה ופשטא מהך ברייתא דר' דמשום בושת משפחה הוא דאי משום כסופא קטן בר כסופא הוא אר"פ אין דמכלמו ליה ומכלם וכדתניא וכו' משמע דר"פ דחי לה דלא אפשיטא בעיין ואע"ג דתניא קטן דמכלמו ליה ולא נכלם אין לו בושת איכא למימר דהיינו לומר דלא מחייב משום בושת דידיה אבל משום בושת דבני משפחה דמכלמו מחייב דאלו בקטן דמכלמו ליה ומכלם מחייב תרתי משום בושת דידיה ומשום בושת דבני משפחה ותמיה לי טובא דבתוס' משמע לשם דמברייתא מוכח דבעיין נפשטה דלא מכלם אין לו בושת כלל אפי' דבני משפחה וכ"כ הרא"ש והא ליתא כדפי' ונראה דס"ל דמדלא שקאמר תלמודא דבקטן יש לו בושת אלא במכלמו ליה ומכלם מכלל דבלא מיכלם ליכא בושת כל עיקר אפי' דבני משפחה מיהו פשט הסוגיא לא משמע הכי וכ"כ הרמב"ם בפ"ג דחובל דבעיין לא איפשיטא והכי משמע מדקאמר תלמודא אאוקמתא דרב זביד דלא מצינן למפשט בעיין דאיכא למימר כדרב פפא וכיון דאדרב פפא מייתי סייעתא מברייתא ואפ"ה קאמר דלא מצינן למפשט מדי אלמא דמברייתא ליכא למיפשט בעיין וכן עיקר נ"ל עכ"ל הרב"ח ז"ל. וכדי לעמוד על דברי הרב"ח ז"ל הללו נביא הסוגיא ומה שנאמר עליה והיא במס' ב"ק דף פ"ו ע"ב. בעי ר' אבא בר ממל ביישו יישן ומת מהו מאי קמבעיא ליה א"ר זביד הכי קמבעיא ליה משום כסופא הוא והא מית ליה ולית ליה כסופא א"ד משום זילותא הוא והא אית ליה ת"ש ר' אומר חרש וקטן יש להם בושת שוטה אין לו בושת אא"כ משום זילותא היינו דקתני קטן אא"א משום כסופא קטן בר בושת הוא וכו' כדאמר ר"פ דמיכלמו ליה ומיכלם ה"נ וכו' ר"פ אמר הכי קמבע"ל משום כסופא דידיה הוא והא מיית ליה א"ד משום בושת משפחה ת"ש חרש וקטן וכו' אא"כ משו' בושת משפחה היינו דקתני קטן אא"א משום כסופא דידיה קטן בר בושת הוא וכו' אר"פ אין דמכלמו ליה ומכלם והתניא רבי אומר חרש יש לו בושת שוטה אין לו בושת קטן פעמי' י"ל פעמים אין לו הא דמיכלם ליא ומיכלם הא דמכלמו ליה ולא מכלם עכ"ל הש"ס. והנה פשט הסוגיא שהבעיא של ר' אבא בר ממל בישן שביישוהו ומת מתוך שנתו פשט אותה רב פפא דפטור מהברייתא דרבי דקאמר קטן פעמים י"ל בושת פעמים אין לו ופירש ר"פ הא דמכלמו ליה ומכלם יש לו בושת והא דמכלמו ליה ולא מכלם אין לו בושה ומדחזינן דקטן דמכלמו ליה ולא מכלם פטור על בושתו ש"מ דהבושת הוא משום כסופא דידיה ולא משום זילותא ולא משום בושת משפחה וכיון דקטן זה לא קבל שום כסופא פטור על בושתו ויצא לנו הדין בישן שביישוהו ומת מתוך שנתו ולא הרגיש בשום בושת פטור על בושתו דדין קטן דמכלמו ליה ולא מכלם וישן שמת מתוך שנתו שוה וחזינן דהש"ס קבל פירוש זה שעשה רב פפא בברייתא דרבי ולא דחה אותו בשום דחייה ש"מ דהכי ס"ל לש"ס. והוצרכתי לומר דרב פפא הוא דמפרש לברייתא הכי לפי שראיתי כתוב באיזה הגהות על הש"ס על הא דקאמר הש"ס הא דמכלם וכו' כתוב בהגהות הנז' וז"ל אין זה מדברי הברייתא אלא רב פפא הוא דמפרש הכי העתק מחילופי גרסאות עכ"ל ההגהות הנז'. ולולא דברי ההגהות היינו מפרשים דהאי והתניא רבי אומר וכו' סתמא דתלמודא הוא דקאמר לה להביא סייעתא לדחייתו של ר"פ אין דמכלמו ליה ומכלם וקאמר הש"ס דכן הוא האמת מברייתא דרבי ואין עוד פירוש אחר בדברי רבי אלא זה. ואולי יש איזה הכרח לדברי ההגהות שכל זה הוא מדברי ר"פ. איך שיהיה פשט הסוגיא הוא דבעיית ר' אבא בר ממל נפשטא מברייתא דרבי שפטורים על בושתו וכ"כ התוספות בפירוש בסוף ד"ה ביישו ישן שכתבו וז"ל אך קשה דבמסקנא דהכא משמע דביישו ישן ומת פטור דמסיק דמשום כסופא דידיה הוא עכ"ל הצריך לעניינינו. הרי דהתוספות ס"ל דהבעיא נפשטה דפטור. וכ"כ הרא"ש ז"ל וז"ל ומסקינן מהאי ברייתא דתניא רבי אומר חרש וכו' קטן פעמים י"ל וכו' הא דמכלמו ליה ומכלם וכו' ואפשיטא מנה הך בעיא לתרי לישני מכיון דחזינן דקטן דמכלמו ליה ולא מכלם לית ליה