בקע לגולגולת (שו"ת) קכו

של בעל ג' דנהי כשתמצא דם על ראש המכחול תהיה אסורה לכ"ע מ"מ כשלא תמצא דם על ראש המכחול תהא מותרת לשמש עוד עם הבעל ג' בלי שום ספק דממ"ן אי אין כל הכחות שוין בלי שום בדיקה זו מותרת לשמש עוד ב"פ עם בעל ג' כדמשני ליה ר"י באמת ואי כל הכחות שוין א"כ בדיקה גמורה היא שהרי הוחזקה לכל האצבעות ואע"ג דלא הוחזקה לכל הכחות הא לס"ד דהשתא דכל הכחות שוין מ"מ כבר שניא ליה אפרכא קמייתא אין כל האצבעות שוין וידע דסברא זו סברא ברורה היא וא"כ לא מהני בדיקת השפופרת מהאי טעמא דאין כל האצבעות שוין דהא בבעל ב' עדין לא הוחזקה לכל אצבעות וכיון שלא תרויח בבדיקה זו דגם לאחר הבדיקה כשלא תמצא דם על המכחול עדין תצטרך לסמוך אסברא דאין כל הכחות שוין ואדרבא ע"י בדיקה גרע דשמא תמצא דם על ראש המכחול ותהיה אסורה ומקולקלת אכ"ע משו"ה עדיף טפי שלא תבדוק וסומכת מיד אסברא דאין כל הכחות שוין לשמש עם הב' עוד ב"פ אבל בבעל הג' שתרויח בבדיקה השפופרת כ"ל (כיון דכבר הוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות דהא אפי' בבעל הא' מהני זאת הבדיקה) פריך שפיר ותבדוק ושניא ליה ר"י דסברא ברורה היא דאין כל הכחות שוין וא"ץ בדיקה ומתורץ קו' התוס' מיהו הניחא לשיטת רש"י דאסורה לבעל הא' והשני לאחר ג"פ אפי' בבדיקה אבל לשי' ר"ת דמותרת לבעל הא' בבדיקה ליכא לתרוצי קו' הב"י כנ"ל כיון דכבר הוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות דהא אפי' בבעל הא' מהני זאת הבדיקה ואז עדין לא הוחזקה לכל האצבעות או כל הכחות וקו' הב"י להיכן אזדא אלא ודאי צ"ל כתירוץ הב"י דלא אמרינן אין כל האצבעות או כל הכחות שוין רק לקולא ולא לחומרא וא"כ הדרא קו' התוס' לדוכתה אמאי לא פריך ותבדוק בביאה א' של בעל ב' ואי משום דבבעל ב' אפי' נימא דכל הכחות שוין מ"מ לא מהני הבדיקה משום דאין כל האצבעות שוין הא לחומרא לא אמרי' סברא זו ומהני הבדיקה ומשו"ה לשיטת ר"ת מקשה שפיר אבל לשיטת רש"י ורמב"ם מתורץ קו' התוס' היטב כנ"ל ודו"ק. עכ"ל הרב מה"ש ז"ל. הוראת לדעת כמה כרכורים כרכר הרב ז"ל להביא ממרחק מקו' הב"י ומתירוצו וכו' והניח דרך סלולה הפירוש שפירשתי אני. ואתה תבחר ולא אני ידע שבדברי הרב מה"ש הללו יש לי מקים עיון שבתוך דבריו כתב וז"ל דכיון שכבר הוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות גם ע"י השפופרת הו"ל לראות דם אלא ודאי שכבר נתרפאה עכ"ל. שוב אח"ך כתב וז"ל ולפי זה מתורץ קושיית הרא"ש ג"כ וכו' דכבר הוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות ואפי"ה לא ראתה ע"י השפופרת ודאי כבר נתרפאה עכ"ל. הרי ב"פ שהזכיר רפואה בדבריו ותמיה לי דרפואה זו מאן דכר שמה שהרי בדיקת השפופרת היא לידע אם הדם בא מן המקור או מן הצדדים כמ"ש בש"ס ובפוסקים שכשימצא על ראשו של מכחול ודאי שבא מן המקור ואם לא נמצא ודאי שהוא מן הצדדים וא"כ מאן דכר שמה דרפואה שהרי בדיקת השפופרת הוא נסיון בעלמא והאשה הזאת נשארה כמו שהיתה מתחלה לא נגרע דבר. והנה קושייא זו נתקשית לי בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מה' א"ב הלכה כ"א כ"ב וז"ל מי שראתה דם בשעת תשמיש פעם א' ב' וג' וכו' נשאת לשלישי וכו' ואסורה להנשא עד שתבריא מחולי זה כיצד בודקת עצמה לידע אם נרפאת או לא נרפאת מביאה שפופרת וכו' ומוציאה המוך אם אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שהדם שהיא רואה בש"ת מן המקור ואם לא נמצא על המוך כלום בידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדים וטהורה היא ומותרת לינשא לאחרים כמו שביארנו בהלכות אישות עכ"ל. ודבריו קשים להולמם דלאו רישיה סיפיה דמתחלה כתב כיצד בודקת עצמה לידע אם נרפאת או לא נרפאת מביאה שפופרת וכו' הרי דבדיקת השפופרת משום רפואה נגעו בה ואח"כ כתב אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שהדם שהיא רואה בש"ת מן המקור וכו' הרי דבדיקת השפופרת הוא נסיון בעלמא לידע אם הוא מן המקור או לא כמו שהוא האמת בש"ס וא"כ רפואה זו מה טיבה. וישבתי בדוחק קושייא זו שמ"ש הרמב"ם כיצד בודקת עצמה לראות אם נרפאת לא רפואה ממש קאמר אלא לשון מושאל הוא זה כאלו אמר שבבדיקת השפופרת יודע לנו שהיא בריאה מחולי זה ומעולם לא ראתה מחמת תשמיש אלא מן הצדדים הוה בא. שוב ראיתי להרב כו"ב שנכנס בקושייא זו על הרמב"ם ואיני זוכר כעת איה מקום תחנותה

כתב רבינו יעקב בעה"ט ז"ל בחו"מ סי' ת"ך וז"ל ביישו כשהוא ישן ומת מתוך שנתו שלא הרגיש בבשת כתב הרמב"ם אין גובין אותו בושת מהמתבייש ואם תפשו יורשיו אין מוציאין מידם וא"א ז"ל כתב