בקע לגולגולת (שו"ת) קכה

ג"פ מטעם זה דבתלתא הוייא חזקה מטעם זה מעצמו מותר לבעל הב' עד ג"פ אבל בבעל הג' שבעל בעילה א' והוציא הקשה למה תהיה מותרת לו בבעילה השניה הרי נתחזקה בג' אצבעות של ג' אנשים ותירץ לפי שאין כל הכחות שוות כלומר דעדין לא נתחזקה בג' אצבעות של ג' אנשים שנוכל לסמוך ולומר שמה שהוציא דם הבעל הג' בבעילה א' הוא מפני שעשה בעילתו שלא כטבע בני אדם שעשה אותה בכח מרובה ומפני זה הוציא דם ואלו היה עושה בעילתו כדרך כל הארץ לא היה אצבעי מוציא דם ולפיכך מותר לו לבעול גם השניה והשלישית ואז יודע בבירור שאצבעו של זה גם הוא מוציא דם כמו השנים הראשונים והרי נתחזקה בג' אצבעות של ג' אנשים ולפיכך אסורה לו ולכל העולם עד שתבדוק. אבל לפי' התוס' הקושייא במקומה עומדת מכיון דחזינן דהקשה הש"ס על ביאה א' של בעל ב' למה תהיה מותרת א"כ ליכא למימר דבעינן נתחזקה בג' אצבעות של ג' אנשים אלא כיון שראתה ג"פ עם הבעל הא' אסורה לכל העולם ולא התרנו לבעל הב' אלא משום דאין כל האצבעות שוות ואפשר שאצבע לא יוציא דם אבל מכיון דחזינן דאצבעו ג"כ הוציא דם למה תהיה מותרת לו בבעילה ב' אחר שכבר ראתה ג"פ עם הבעל הא'. ודו"ק ונתבארו דברי הרש"כ ז"ל לפי ענ"ד וקרוב אני להיות בטוח שאם היה ספרו בידי הייתי מוצא כדברי

ואמת אגיד כי דברי הרש"ך הללו באו לידי בדרך מקרה זה כמה שנים בשנת תרכ"ט או תר"ל לפ"ק וטרחתי ועשיתי פירושי הנז'. ובשנת תרל"א לפ"ק נדפס ספר אחד קטן הכמות ורב האיכות ושמו מחצית השקל על הלכות נדה לבדם והוא מהרב המחבר מחצית השקל שעל מג"א ובבית המדרש של מתא דנא שלחו אחר איזה ספרים מעיר ויינה ובכלל הספרים שהביאו הביאו גם ספר מחצית השקל הנז' וכשראיתי אותו וזכרתי מדברי הרש"ך הללו ומפירושי שפירשתי בו ופתחתי הספר לראות מה פירש בו הרב ומצאתי שנדחק לפרש דברי הרש"ך הנז' ובודאי שגם הוא לא היה ספרו של הרש"ך ז"ל בידו ולפי שאין הספר הנז' מצוי אעתיק דבריו והבוחר יבחר. כתב הרב מה"ש ז"ל וז"ל. ולכאורה אין לקושייא זו ענין להך מחלוקת דרש"י ור"ת אם מהני בדיקת שפופרת להתירה ע"י לבעל הא' או לא ודעת אמ"ו נראה דכן הוא כוונת הש"כ דהנה גם הרא"ש הקשה על רש"י ומשמע מפירושו שאסרו לראשון מתשמיש ג' ואילך אפילו בבדיקה שלא תהיה בשגגת כרת וק' דא"כ דיש חשש בבדיקה זו ואסרינן לא' ע"י בדיקה זו א"כ למה נתיר אותה לבעל שלישי בפעם רביעית ע"י בדיקה ופרכא קמייתא היא לחומרא דומייא דאידך פרכא עכ"ל. והנה לכאורה יש ליישב קושיית הרא"ש על רש"י דהנה הב"י הק' וז"ל ואיכא למידק כשלא נמצא דם על ראש המכחול אמאי אמרינן דמותרת הא איכא למיחש שמא לא נמצא דם על ראשו של מכחול מפני שלא היה עב כמו השמש שאין כל אצבעות שוות או מפני שלא הכניסתו בכח שאין כל הכחות שוין וי"ל דבא אמרינן אין כל אצבעות שוין או אין כל הכחות שוין וכו' (עיין ב"י) עכ"ל. והנה קו' הב"י לכאורה לק"מ דטעמא מאי מתירין אותה לשני אע"פ שכבר הוחזקה לראשון וכן לשלישי אע"פ שהוחזקה לראשון ולשני משום דאין כל אצבעות שוין ולהכי אסרינן אותה לאחר ביאה ג' של בעל ג' לפי שכבר הוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות וא"כ מהאי טעמא גופא מהני בדיקת שפופרת דכיון דכבר הוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות גם ע"י השפופרת הו"ל לראות דם אלא ודאי שכבר נתרפאה ומתורץ קו' ב"י. ולפ"ז מתורץ קו' הרא"ש ג"כ דודאי אין חשש איסור בבדיקה ואין לומר דגם לראשון תהיה מותרת ע"י בדיקה די"ל דוקא לאחר ביאה ג' של בעל ג' דכבר הוחזקה לכל האצבעות ולכל הכחות ואפי"ה לא ראתה ע"י השפופרת ודאי כבר נתרפאה ובדיקה גמורה היא משא"ך לאחר ביאה ג' של בטל א' ל"מ בדיקת שפופרת כקושיית ב"י דמה שלא נמצא דם על ראש המכחול י"ל מפני שאין כל אצבעות שוות ואין כל הכחות שוות דהא או אכתי לא הוחזקה לכל האצבעות לכל הכחות ויש לכוון דבר זה בשנויא דר"י אפרכא קמייתא לפי שאין כל אצבעות שוין כלומר דמאי קושייא למה תתגרש תשמש ע"י בדיקה עם הבעל הא' דל"מ בדיקה עם הבעל הא' לפי שאין כל אצבעות שוין כלומר בקו' הב"י הנ"ל ולפ"ז יש לתרץ קו' התוס' די"ל דגם לר"ל אסקא אדעתיה הא סברא דאין כל הכחות שוין אלא שלא היתה סברא זו ברורה לו לא היה נראה להתירה מהאי טעמא אחר ביאה א' של בעל ג' ולהכניס בספק כרת כיון שיש תקנה בבדיקה ומשו"ה פריך שפיר ותבדוק בביאה א'