בקע לגולגולת (שו"ת) קכא

לקורא! בשעת מלאכת הדפוס דלגנו שלא במתכוון נוסח הדף הזה. על כן נצרכנו להדפיסו לבדו ומקומו הוא בדף נ"ב ע"ב אחר המלות "ענין מותר וצ"ע" שבשורה ל"ג: והנה מה שכתב הרב הלח"מ ז"ל שנ"ל שהראב"ד בא להשיג על הרמב"ם שנראה מלשונו וכו'. דבריו שגבו ממני דמה ראה הרב ז"ל לומר שכוונת הראב"ד הוא להשיג על הרמב"ם והלא פשט דבריו אינו אלא שמחדש לנו דין זה שלא כתבו הרמב"ם וגם הרמב"ם יודה בו וכן הבינו כל המפרשים וגם הרב מגדל עז ז"ל כתב ע"ז ותמהני אם השגה זו יצאה מפי הראב"ד ומי לא יודה וכו' יעו"ש. וגם על הרב מ"ע ז"ל תלונתנו כי מי הגיד לו שהראב"ד ז"ל בא להשיג עד שיכתוב עליו ותמהני וכו' ולא בא אלא לחדש לנו דין חדש שלא הזכירו הרמב"ם וכי הראב"ד לא נולד אלא להשיג על הרמב"ם והלא בכמה מקומות מצינו לו ז"ל שמסייע להרמב"ם ועושה חילוקים באיזה דין שגם הרמב"ם יודה בהם. ומה שכתב הלח"מ ז"ל שמלשון הרמב"ם נראה שמכחיש לו דין זה מדכתב ולבשל כל מה שהוא צריך לבשל דמשמע בין לשבת בין ליו"ט לא ידענא היכא רמיזא בדברי הרמב"ם שמכחיש דין זה שהרי הרמב"ם לא הזכיר דין זה כלל ולא קאמר אלא עיקר הדין שהעירוב צריך שיהיה קיים עד שיאפה מה שצריך לאפות ולבשל כל מה שצריך לבשל לשבת ובדין זה אם מותר להניח מה שהכין ליו"ט לשבת ולעשות מחדש ליו"ט לא עסיק כלל. ומה שכתב הלח"מ ז"ל ואפשר ליישב דברי רבינו ז"ל דר"ל דלא אפה כלל דצריך שיהיה עירובו קיים עד שיעשה מה שצריך לשבת אע"פ שעשאו לצורך יו"ט וכן הבין דבריו הה"מ ז"ל עכ"ל. דברים אלו קשים להבינם וצע"ג כאשר יראה המעיין ומ"ש וכן הבין דבריו הה"מ ז"ל לא מצאתי להה"מ ז"ל שכתב מזה כלל ומ"ש בענין זה הוא מה שהבאתי למעלה ותל"מ באופן שדברי הלח"מ ז"ל שגבו ממני

ומצאתי להרב ט"ז ז"ל בענין זה דברים תמוהים מאד מאד שכתב בס"ק ט"ו וז"ל. אפה ולא בשל זה לשון הראב"ד בב"י ול"נ דעתו דאמר אביי נקיטינן התחיל בעסתו גומר וכתב הרא"ש שיש להסתפק אי גומר עיסה זו שהתחיל בה ושוב לא יבשל ולא יטמין או שמא כיון שהתחיל להתעסק בא' מצרכי שבת בהיתר גומר כל צרכי שבת והדבר שקול עד יבא מורה צדק אבל הראב"ד ז"ל ס"ל גומר היינו אפילו מדי אחרינא מאותו מין כגון שאפה בהיתר יכול לאפות גם אחר שנאבד אבל לא מהני ליה לבשל אח"כ בשום צד שיהיה לצורך שבת ג"כ וכן אם בישל בהיתר מהני לבשול דוקא אלא דקשה ע"ז אם אפה תחלה לצורך שבת פשיטא דיכול אח"כ לאפות וגם לבשל ליו"ט ע"כ פירש דהאפיה הראשונה היתה לצורך יו"ט ולשבת לא הכין עדיין כלום ואח"כ נאכל העירוב נוטל מה שאפה ליו"ט ומניחו לשבת ואופה פעם אחרת ליו"ט דה"א דאסור דהוה כאופה לשבת קמ"ל דשרקי כיון דמ"מ האפיה היתה בהיתר וכן לענין בישול אם בישל תחלה בהיתר ליו"ט מהני אח"כ לבשל לשבת אבל לא לאפות לצורך שבת כלל. ובלבוש כתב בזה גומר אותה העיסה שהתחיל ולא יותר וה"ה אם התחיל לבשל גומר ואם אפה או בשל ליו"ט ונאכל העירוב הרי האפיה או הבשול נעשה בהיתר ויכול להניחה לצורך שבת ויכול לאפות ולבשל אח"כ ליו"ט דבריו סותרים זא"ז דברישא לא התיר אלא לאותה עסה ובסיפה התיר לאפות מחדש של יו"ט וא"כ