בקע לגולגולת (שו"ת) קכ

הראב"ד מדוקדק כלל דהו ל"ל בשלא אשה ולא בשל לצורך שבת שמה שעשה לצורך יו"ט בעוד העירוב קיים מהני ולמה נקט שא פה ולא בשל או שבשל ולא אפה אין לדבר זה טעם וגם ונראה שהוא השיג על רבינו ז"ל מפני שמלשונו נראה שמכחיש לו בין זה שכתב ולבשל כל שהוא צריך לבשל דמשמע מה שצריך לבשל בין לשבת בין ליו"ט ואפשר ליישב דברי רבינו ז"ל דר"ל דלא אפה כלל דצריך שיהיה עירובו קיים עד שיעשה כל מה שצריך לשבת אע"פ שעשאו לצורך יו"ט וכן הבין דבריו ה"ה ז"ל. עכ"ל הרב לח"מ ז"ל. ואני הפעוט מצאתי בספר הרמב"ם דפוס חדש שאינה כתובה נוסחא זאת בדברי הראב"ד אלא כך כתוב נ"ל שאם אפה ונאכל העירוב או אבד מה שעשה בעוד שהעירוב קיים מותר לו לשבת. ותל"מ. ומהתימא על מר"ן ז"ל שלא נתעורר בזה והעתיק בשלחנו הטהור הנוסחא כמות שהיא בספרים ישנים דלכאורה אין לה מובן והיה לו לתקן אותה הן אמת שעל צד הדוחק יכולים אנו לפרש דכוונת הראב"ד היא דדוקא אם עשה אחד מצרכי יו"ט או האפיה או הבישול ונאכל העירוב הוא שיכול להניח מה שאפה או מה שבשל לשבת ויאפה או יבשל מחדש ליו"ט אבל אם עשה כל צרכי יו"ט באפיה או בבישול אין לו רשות להניחם לשבת ולעשות מחדש כל צרכי יו"ט והטעם לחלק ביניהם הוא דבשלמא אם לא עשה לצורך יו"ט אלא האפיה או הבישול כיון דסוף סוף יש לו לטרוח לצורך יו"ט באפיה או בבישול אגב האפיה שטורח בה לצורך יו"ט יכול לטרוח ג"ך בבישול שכבר עשה וכן בהפך אבל אם עשה כל צרכי יו"ט באפיה ובבישול כיון דאין לו כמה לטרוח לצורך יו"ט אינו יכול להניח מה שעשה לצורך יו"ט לשבת ויטרח מחדש לצורך יו"ט שזה נראה הערמה. האמנם אם היה החילוק זה אמת הו"ל לפוסקים להשמיענו כזאת ולא היו סותמים דבריהם אלא ודאי נראה שבכל ענין מותר. וצ"ע והפירוש שפירש בדברי אביי הוא מגומגם בתכלית הגמגום כאשר יראה המעיין עוד בה שדין זה שהביאו הפוסקים במי שנאכל עירובו אחר שהתחיל צרכי שבת דיכול לגמור מה, שהתחיל בהיתר הוא חסר מן הש"ס דמקור דין זה הוא מדברי אביי דאמר התחיל בעיסתו גומר ולפי דברי הט"ז ופירושו לדעתו הראב"ד אביי לא איירי כלל בדין זה דלפי פירושו אביי איירי במי שאפה לצורך יו"ט שיכול להניח מה שאפה ליו"ט לשבת וא"כ דין זה של מי שנאכל עירובו אחר שהתחיל צרכי שבת שיכול לגמור מה שהתחיל בעוד העירוב קיים מהיכן מקורו חוצב ולא נוכל לומר שהראב"ד שעשה הפירוש הזה בדברי אביי לפי דברי הט"ז מכחיש דין זה חלילה לנו לומר כך דא"כ לא הוה שתיק מניה והיה מגלה לנו דעתו. והיותר תמהה על הרב ט"ז ז"ל ששפך כאש חמתו על הרב הלבוש וכתב עליו שדבריו סותרים זא"ז דברישא לא התיר אלא לאותה עסה ובסיפא התיר לאפות מחדש ליו"ט וכו' זהו הפלא ופלא וירד פלאים דמה ענין מ"ש הרב הלבוש ברישא עם מה שכתב בסיפא דברישא מיירי שעדין לא עשה שום דבר לצורך יו"ט והתחיל בצרכי שבת בעוד שהעירוב קיים שיכול לגמור אותה עסה שהתחיל דוקא ולא יותר שזה אין לו תיקון לפי שעדיין לא עשה, שום דבר לצורך יו"ט שנאמר שיניחהו לשבת. ובסיפא מיירי שכבר עשה צרכי יו"ט ובזה מצינו לו תיקון שיניח מה שהכין ליו"ט לשבת ולעשות מחדש לצרכי יו"ט ומה ענין רישא לסיפא עד שכתב שדבריו סותרים זא"ז ועוד כתב שערבב וכו' ואחר המח"ר מכבוד תורתו הנפלאה הוא הוא שערבב ודברי מר"ן בש"ע ודברי הלבוש במאזנים ישאו יחד ושקולים הם אלא שבמקום מ"ש הש"ע אפה ולא בשל הרב הלבוש תיקן לנו הלשון וכתב ואם אפה או בשל וכו' ומה לו להרב ט"ז כי יזעק על הלבוש ולא על הש"ע. וכד ניים ושכב אמרה הרב ט"ז להאי, מלתא ואפשר שאיזה תלמיד טועה כתב דברים אלו בספרו אחר שכתבתי חפשתי בספרי האחרונים ומצאתי להרב מאמ"ר ז"ל שהביא דברי הט"ז הללו וכתב סתמא שלא נתחוורו דבריו אלה ה בעיניו והקשה מה שהקשיתי עליו שדברי הרב הלבוש הם הם דברי מר"ן בש"ע ועמ"ש שדברי הלבוש סותרים זא"ז כתב דברישא מיירי שכבר סער סעודת יו"ט ואין לו מה לעשות עוד לצורך יו"ט ואני עני כתבתי שעדין לא עשה שום דבר לצורך יו"ט ונאכל העירוב דאז אין לו שום תיקון ושני הדברים הם אמת ותל"מ

ראיתי בספר פתחי תשובה ביוד"ע סי' ק"ס ס"ק א' דברים שאינם אלא מן המתמיהין וז"ל הרב ז"ל הנז' שם. הלוה הנותנו וכו' עד אבל ברבית דרבנן וכו' עיין במשנה למלך פ"ד מהלכות מלוה דין ב' שכתב בשם הרב פ"מ דהיכא דלוה חזי