בקע לגולגולת (שו"ת) קיח

הספק כמו שעשו הפוסקים בעניינים אחרים. סו"ד שדברי הרט"ז ז"ל הללו בפומבי ובפרהסייה אוכל לומר שכתבם בלי השגחה. שוב אח"ך מצאתי להרב מאמ"ר שהביא דברי הרט"ז הללי ותמה עליו ע"ש. והסברא שכתב הרט"ז ז"ל מחו לה אמוחא הרב מג"א ז"ל ואחרונים אחרים יעויין בספריהם

כתב הרב כנה"ג באור"ח סי' רצ"ב וז"ל, ונוהגים באשכנז וכו' נ"ב אמר המאסף לכאורה נראה דכ"ש כשחל שבת ביום שאלו היה חול לא היו אומרים תחנה שאין אומרים צדקתך וכ"כ הרי"ץ בן גיאת הביאו רבינו בעה"ט בי"ד סי' ת"א וצריך לחקור למה לא ביארו כאן רבינו ב"ה ז"ל ועוד צריך לחקור שרבינו אז ז"ל כתב בספרו הקצר כלשון הזה אם חל יום שאלו היה חול לא היו אומרים במנחה נפ"א אין אומרים צדקתך ע"כ ויראה מדבריו שאם חל ביום שאלו היה חול לא היו אומרים במנחה נפ"א אע"פ שביום א' למחרתו א"א נפ"א אומרים צדקתך עד כאן (תי' עד כאן ט"ס) ונמצא שדעת רבינו ב"ה ז"ל ודעת רבינו ב"י ז"ל מחולקים מן הקצה אל הקצה. ואומר אל שמחלוקתם תלוי באמירת צדקתך שלטעם שכתב הרב שר שלם ז"ל והוא טעם הרי"ץ ן' גיאת ז"ל שתקנו לומר צדקתך מפני שמת משה רבינו באותה שעה והוא צדוק הדין אם השבת הוא מהימים שאם חל בחול אין אומרים תחנה ה"ה שאין אומרים צדקתך שהוא צ"ה אבל מפני שאין אומרים תחנה ביום ראשן אין להניח מלאומרו ולאותם מדרשים שמוכיחים שלא מת משה בשבת ומה שאומרים צדקתך הוא מפני הרשעים שחוזרים לגהנם במוצאי שבת אין ראוי למנוע שלא לאמרו אלא בחל יום ראשון ביום שאין בו תחנה אבל אם השבת הוא מאותם ימים שאם חל בחול אין אומרים תחנה מאיזה טעם נמנע עצמנו מלאמרו והרב בספרו הקצר תפס סברת וטעם רב שר שלם ז"ל עיקר ומ"ש, ריב"ה ז"ל ונוהגים באשכנז כשאין תחנה ביום ראשון שאין אומרים צדקתך נמשך למה שכתב למעלה מזה ומה' שאומרים צדקתך בשביל הרשעים שחוזרים לגהנם במ"ש וע"ז כתב ונוהגים באשכנז וכו' כאלו אמר ועפ"ז נהגו באשכנז וכו' ולפי זה מנהג אשכנז דוקא כשחל ביום שביום א' שלאחריו הוא שאין אומרים אותו אבל אם השבת הוא מאותם הימים שאין אומרים אותו (יש כאן חיסור לשון) ולפי"ז מה שכתב ריב"ה ז"ל בהלכות ר"ח ובהלכות אבלות דברי הרי"ץ ן' גיאת ז"ל משמיה דהרי"ץ אמר כן וליה לא ס"ל ולזה נראה שכיון במחזור רומניא וז"ל אם היה ר"ח ביום א' נהגו שאין אומרים צדקתך לפי דעת האומר שהוא צ"ה בעבור הרשעים שחוזרים לגהנם ובר"ח אין חוזרים אבל אם אין ר"ח ביום א' אומרים צדקתך ע"כ והחר"ד אבודרהם שסתר טעמו של רב שר שלם גאון וכתב שאין אומרים אותו בשבת שאם חל ביום שאם היה חול לא היו אומרים תאנה רצה לחוש לדברי רב שר שלם אע"פ שסתר את טעמו וכו'. עכ"ל הרב כנה"ג ז"ל. ושותא דמר לא ידענא ודבריו נפלאו ממני דהיכא רמיזא בלשון הש"ע שאם חל ביום שאלו היה חול היו אומרים נפ"א אע"פ שביום א' למחרתו אין אומרים נפ"א אומרים צדקתך שהרי לשון הש"ע הוא כך אם חל ביום שאלו היה חול וכו' וזה הלשון הוא כולל בין אם היה מצד עצומו של יום בין אם היה מצד שהוא ערב של יום שאין בו נפ"א ומאן שם ליה ומאן פלג ליה להרב כנה"ג ז"ל לומר דלא איירי הש"ע אלא ביום שמצד עצומו של יום אין בו נפ"א. ולא עוד אלא שעשה מחלוקת בין רבינו בעה"ט ובין מר"ן בש"ע מן הקצה אל הקצה וחזר מדבריו הראשונים שכתב שמ"ש רבינו בעה"ט אם היה ערב יום שאין בו תחנה אין אומרים צו"ץ אתי בק"ו מניה דכ"ש אם היה מחמת עצומו של יום ולמה חזר מסברא זו בלי הכרח ועשה מחלוקת מן הקצה אל הקצה בין בעה"ט ובין מר"ן בש"ע והיה לו לעמוד בסברתו ויאמר (לפי הבנתו בש"ע) אבל מדברי הש"ע נראה דדוקא אם הוא מחמת עצומו של יום וכו' ולא יהיו חלוקים מן הקצה אל הקצה. ועוד מ"ש דלטעם שמת משה באותה שעה והוא צדוק הדין אין להניח מלאמרו אלא ביום שאין בו תחנה מחמת עצומו של יום אבל מפני שהוא ערב יום שאין בו תחנה אין להניח מלאמרו הוא דגזרה בלי טעם דמאי שלא והרי נפ"א אין אומרים בערב יום שאין בו תחנה וא"כ ה"ה צדוק הדין. ומ"ש בפירוש אחרון בדברי בעה"ט הרב ד"מ הוי תיובתיה שהרי עמ"ש הטור ונוהגין באשכנז וכו' כתב הרב ד"מ וז"ל כ"ה במרדכי דף ר"ס ע"ד ובמנהגים שלנו בכל יום שאם אירע בחול לא היה בו תחנון אם אירע בשבת א"א צו"ץ וה"ה אם אירע ביום א' וכן הול בהג"מ פ"ב (ט"ס וצ"ל פ"ה) דתפלה עכ"ל הרי דהרב ד"מ עמ"ש הטור דבערב