בקע לגולגלת (ש"ס) נא

הברייתא אלא בדרך זה תהוי תיובתיה של האמורא שכך דרכו של הש"ס בכ"מ ואין אחריות האמורא על הש"ס לקיים דבריו אלא אם ימצא איזה דרך לקיים דבריו המ"ט ואם לאו ידחו דבריו וכמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס תיובתא דר' פלוני תיובתא ולעיל הבאתי ראיה לדבר זה. אף שאין צריך ראיה מדברי התוס' שלא נתקשו באוקמתא זו אלא מפני שהיא סותרת לברייתא מפורשת לפי שטתם שירידה שהיא צורך עליה חייב עליה ויהיו הברייתות סתראי נינהו אבל מר"י לא אכפת להו אם הש"ס יבחה דבריו ואף לפי דבריו שחשב זאת לקושיא למה לא שלטו עיניו בדברי התוס' הנ"ל שהקשו על סתירת הברייתות ותירצו ובמה שתרצו קושייתם תתורץ גם קושייתו מסתירת דברי ר"י ועוד אף לפי דבריו שרצה להביא סייעתא לפירוש הרמב"ם מאוקמתא זו דר"י פשיט לפטורא דאי לחיובא נסתרו דברי ר"י לא הועיל בזה כלום דאם באוקמתא זו נשארו דברי ר"י חזקים וקימים באו ונלך לאוקמתא בתרייתא ונראה שדברי ר"י הן נסתרו מחמתה דאוקמתא בתרייתא היא ואבע"א הא והא לגלות והא דאתליע וכו' והא דמהדק וכו' וכל מעיין בדברי הש"ס בלבבו יבין דאף מאן דמחייב בירידה שהיא צורך עליה הוא דוקא במתלע או בלא מהדק אבל בלא מתלע וגם מהדק ליכא מאן דס"ל דחייב וא"כ ר"י דפשט לשטת הרמב"ם דפטר הוא אף במתלע ואף בדלא מהדק וא"כ אוקמתא בתרייתא הא במתלע פירוש הברייתא שחייבה הוא במתלע וכן מ"ש הא דמהדק וכו' פירוש הברייתא שחייבה הוא בדלא מהדק אוקמתא זו בלי ספק הפך דברי ר"י דהוא פטר לשטת הרמב"ם אף במתלע ואף בדלא מהדק וא"כ נצלנו מן הפח וכו' ועוד הדברים שכתב הרב ז"ל דליכא למימר דר"א מיירי לנזקין והאריך בלשונו להכריח דר"א לא מיירי לנזקין דלא היה לבעל הגמרא קובע בעיא זו כאן וכו' וכו' תמהה רבתי על רב שכמותו שיאמר כדברים הללו וכי ס"ד למימר שבנזקין יש חילוק בין דרך ירידה לדרך עליה עד שבא הרב ז"ל להוציא הטעות מלבנו והלא ידוע הוא שבנזקין לא יש חילוק כלל מהסילוקים הללו שנאמרו בגלות. ועוד מ"ש הרב ז"ל האמני קשה לי אפי' אי מפרשינן לה לפטורא כדברי רבינו כ"מ לדעת רבינו הרמב"ם זיל מאי קבעי ר"א ברייתא ערוכה היא דפטור עכ"ל מהי היא הברייתא הערוכה הזאת וכי בשביל שדחה הש"ס לא דכ"ע עליה היא ול"ק כאן לגלות כאן לנזקין בתורת דחיה בעלמא יקרא אותה הוא ברייתא ערוכה. ועוד במאי דהקשה הרב ז"ל וכתב וז"ל אבל איני יכול להלום איך אפשר לפרשה לפטור דא"כ מאי מקשינן איתיביה וכו'. וכתב לתרץ קושייא זו וכתב וצ"ל דכוונת הקושייא היא ומאי קמבעיא ליה לר"א וכו' תמהא לי טובא דבשלמא אם היה אומר הש"ס מיתיבי ניחא תירוצו דסתמא דש"ס מקשה לר"א מאי קמבעיא ליה אבל השתא דאמר הש"ס איתיביה הוא שר"א מקשה לר"י דפשיט ליה לפטורא מן הש"ס וא"כ תימא על עצמך שר"א יקשה על עצמו דמאי קמבעיא ליה וליכא למימר שהרב ז"ל היה גורם מיתיבי שבכל הספרים הוא כתוב איתיביה ואי כוונתו שהרמב"ם יגרוס מיתיבי כל כי הא הו"ל לפרש ובר מן דין לשון מיתיבי או איתיביה לא מצינו אותו על זה האופן שפירשו הוא בשום מקום בש"ס שיהיה פירושו ומאי קמבעיא ליה

צעדתי עוד צעדים אחדים בדברי הרב ז"ל ופגעתי עוד בתוך דבריו דברים אחרים שנראים קשי ההבנה ביותר שכתב וז"ל. מעו"מ סוגיית הגמ' מתפרשת יפה לפי דעת רבינו ז"ל כבר כתבתי בשם רבינו כ"מ ז"ל שהוא מפרש ברייתא דאו השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה דלפטורא קאמר והגיעו לזה שלא יחלקו שתי הברייתות וכמו שכתבו התוס' וכמ"ש למעלה ואע"ג דלשוני האוקמתות האחרות מצינן למימר לכ"ע ירידה היא וכמו שכתבו התוס' ולפי הנך תרי אוקמתי צ"ל דכי קאמר בברייתא לעיל להביא ירידה שהיא צורך עליה לחיובא קאמר דאי לפטורא פליגא אהך ברייתות אי בעית אימא דאפילו לפי הנך אוקמתי לא פליגא אברייתא דלעיל דברייתא דלעיל מצינן לאוקומה בדלא אתלע ומהדק ואבע"א אפילו תימא דפליגי תפס רבינו ז"ל תירוץ ראשון עיקר משום דגלות דמי למיתה וכיון דלא אפסיקא הלכתא כמאן הולכין להקל ולפיכך פסק דירידה שהיא צורך עליה פטור מגלות וזהו שרבינו ז"ל לא חלק בין אתלע ולא אתלע ובין מהדק ולא מהדק מפני שסובר ז"ל דלאוקמתא שהיא עיקר אין לחלק בכך וכל שהיא ירידה שהיא צורך עליה פטור בכל גוונא. עכ"ל הרב ז"ל חכם מהו אומר ? חדא מ"ש אבע"א דאפילו לפי הנך אוקמתי לא פליגא אברייתא דלעיל דברייתא דלעיל מצינן למי' לאוקומה