בקע לגולגלת (ש"ס) נ

בירידה שהיא צורך עליה ופטור או יותר וחייב ופשיט ליה ר"י כבר נגעת וכו' כלומר היא היא ופטור. גם מ"ש הש"ס לימא בתנאי היה עולה בסולם ונשמטה וכו' תני חדא חייב וכו' מאי לאו בהא קמפליגי וכו' הוא כדרך הש"ס בכ"ע לראות אם מה שהוא פשיט לר"י הוא מוסכם או הוא פלוגתא דתנאי. ודחי ליה הש"ס דלאו פלוגתא דתנאי אלא דכ"ע עליה היה (ירידה שהיא צורך עליה) ול"ק כאן לניזקין וכאן לגלות ושני הברייתות ס"ל דלגלות פטור דירידה שהיא צורך עליה פטור עליה ולסברת הרמב"ם דר"י פשיט לפטור דחיה זאת אתייא כוותיה ולשטת רש"י והתוס' דחיה זאת היא הפך סברת ר"י דהוא פשט לחיוב והש"ס קאמר שנוכל לומר דשני הברייתות ס"ל דפטור ולא אכפת לן בזה אם הש"ס יאמר דחיה שסותרת דברי האמורא כי כן דרכי להיות שקיל וטרי וזיל הכא קצו מדחי ליה וכו' ואף שדבר זה הוא פשוט בכל הש"ס וא"ץ שום ראיה אביא ראיה מן התוס' שהעתקתי דחזינן דהתוס' לא נתקשו במאי דדחי תלמודא לא דכ"ע עליה היא ופטור אלא מכח הברייתא שהיא מפורשת לשטתם לחיובא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ואיך קאמר הש"ס לא דכ"ע עליה היא ופטור דא"כ יהיו הברייתות סתראי וישבו מה שישבו אבל מר"י לא אכפת להו אם הש"ס יאמר דחיה לסתור דבריו שזה הוא דבר פשוט בכל הש"ס. ולפי הוא בע"א הא והא לגלות והא דאתלע וכו' דכ"ע סברי דלגלות חייב בנשמטה שליבה הוא כסברת ר"י דאף ר"י לא אמרה למלתיה אלא באתלע או לא מהדק אבל בלא אתלע וגם מהדק לית מאן דסבר דחייב. ולשיטת הרמב"ם הוא בהפך שהדחייה הראשונה אתייא כס' ר"י והשניה לסתור ר"י ודו"ק. גם כל יודע דרך הש"ס יודע שכשאומר הש"ס מיתיבי סתם סתמא דתלמודא קאמר לה וכשאומר איתיביה האמורא מקשה לאמורא שכנגדו וכאן דקאמר איתיביה הוא בודאי שר"א מקשה לר"י מן המשנה שהיא הפך סברתו לכל מה כדאית ליה

כל זה כתבתי כמערכה למה שראיתי להרב הגאון המפורסם הרב החבי"ב זלה"ה בספרו כנה"ג על אור"ח בלוקוטיו על הרמב"ם הכתובים בסוף הספר דף קל"ה ע"ב שהביא דברי הרמב"ם הללו שהבאתי למעלה ואחר שהקשה מה שהקשה הביא דברי הגמ' ודברי התוס' הנ"ל ובתוך דבריו כתב וז"ל ולענין פשיטות הבעיא רש"י ז"ל מפרש דפשיט לחיובא על דרך שפירש בבריתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה שמרבה ירידה שהיא צורך עליה לגלות ועפ"ז פירש דמאי דמשנינן בגמ' כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה והא רבינן לה לעיל לחיובא ורבינו כסף משנה כתב שרבינו הרמב"ם ז"ל מפרש לה לפטורא אברא דהכי מוכח ממאי דמשנינן בגמ' לא דכ"ע עליה היא ול"ק כאן לניזקין כאן לגלות פירוש ברייתא דמחייבת מיירי בנזקין וברייתא דפוטרת מיירי לגלות ואי ר"י פשיט ליה לחיובא תקשי ליה ברייתא דפוטרת לגלות דליכא למימר דר' אבהו מיירי לנזקין דלא היה בעל הגמרא קובע בעיא זו כאן גבי גלות ועוד מאי קמבעיא ליה בגלות דמחלקינן בין דרך עליה לדרך עליה אבל לנזקין אין לחלק בכך אבל אי מפרשינן ליה לפטורא ניחא דלגלות פשיט ר"י דפטור וברייתא בפוטרת האמנם קשה לי אפי' אי מפרשי ליה לפטורא כדברי רבינו כ"מ לדעת רבינו הרמב"ם ז"ל מאי קבעי ר' אבהו ברייתא ערוכה הא דפטור וכן ברייתא דאו השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה דלפטורא מתנייא לפי דעת רבינו הרמב"ם ז"ל ויראה לפרש וכו' עכ"ל. עוד כתב שם וז"ל אבל איני יכול להלום איך אפשר לפרשה לפטור דאם כן מאי מקשינן איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה שלא בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג ואי לפטורא קאמר לה קשייא ממתניתין דאי מתניתין פוטרת אפי' ר"י לפטורא קאמר (קושייא זו שהקשה הרב ז"ל אף שהלשון מגומגם כמו שיראה הרואה על קושיא זו כתבתי למעלה שהרמב"ם נוכל לומר דגריס בהפך והקושיא היא מן הרישא כל שבדרך ירידתו גולה לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג דחייב ואיך ר"י פשיט לפטורא ויבא ע"ן) וצ"ל דכוונת הקושייא היא ומאי קמבעיא ליה לר' אבהו הרי מתניתין בפירושא קתני דפטור. עכ"ל הרב כנה"ג ז"ל. והתפלאתי הפלא ופלא על הרב זלה"ה איך פלט קולמוסו דברים הללו. חדא מה שרצה הרב ז"ל להוכיח מהש"ס כשיטת הרמב"ם דר"י פשיט לר"א לפטורא ממאי דמשנינן בגמ' לא דכ"ע עליה היא וכו' ואי ר"י פשיט ליה לר"א לחיובא בשיטת רש"י תקשי ליה ברייתא דפוטרת לגלות הפך מאי דפשיט ר"י ומאי אכפת בזה שהש"ס יאמר דחיה לסתור דברי האמורא ואם לא יהיה דרך אחרת לפרש