בקע לגולגלת (ש"ס) מט

בירידה שלפניו ועליה שלאחריו וכו' לימא כתנאי היה עולה בסולם ונשמט שליבה מתחתיו תניא אידך חייב ותניא אידך פטור מאי לאו בהא קמפלגי דמ"ס ירידה היא ומ"ס עליה היא לא דכ"ע עליה היא ול"ק כאן לניזקין כאן לגלות אבע"א הא והא לגלות ול"ק הא דאתליע והא דלא אתליע ואבע"א הא והא דלא אתליע ול"ק הא דמהדק והא דלא מהדק עכ"ל הש"ס. ופירש"י עליה היא וכו' בתר דידיה אזלינן והיא היה עסוק בעליה או בתר שליבה אזלינן והעולה עליה היה דוחקה ומשפילה כלפי מטה. כבר נגעת וכו' הרי נגעת כאן בירידה שהיא צורך עליה והא רבינן לה לעיל לחיובא (פי' בברייתא שהביא. הש"ס לעיל מזה דקאמר או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה) לפניו חייב הרג לפניו חייב ה"ג כאן בירידה וכו' וכו'. הא דאתליע. שכל שליבה שהתליע כשדורסין עליה נכפפת היא למטה וירידה היא ואם לא התליעה אין כאן ירידה. הא דמהדק. אם היתה השליבה מלא הנקב שהוא תחובה בו ואחוזה בו יפה יפה אין כאן דרך ירידה ופטור לא מהדק ירידה יש כאן וחייב עכ"ל. והתוס' כתבו בד"ה אבע"א וז"ל ולפי האי אבע"א כ"ע סברי ירידה היא וקשה א"כ אמאי לא קאמר דכ"ע ירידה היא הא דאתלע וכו' ועוד קשה כי קאמר מעיקרא דכ"ע עליה היא קשה ברייתא זו לברייתא דלעיל או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע עליה הוי ומיירי במהדק ובדלא מתלע ולא מיירי בירידה שהיא צורך עליה דבהא לא פליגי ברייתות והכא הכי קאמר אבע"א הא והא לגלות ומיירי הברייתא שמחייבה בירידה שהיא צורך עליה עכ"ל התוס' ז"ל. הרי שרש"י והתוס' אזלי בחדא שטה שפירוש הברייתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה פירושו הוא וחייב וכן מ"ש ר"י לר"א כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה פירושו שפשט לו לחיוב. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל ואמרו כל שדרך ירידתו ואפי' ירידה שהיא צורך עליה כמו שנאמר ויפל עליו וימת עכ"ל אלא שהרמב"ם בפ"ו מהלכות רוצח וש"ן ה' י"ג כתב וז"ל קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ לאחריו והחזירו לשבר העצם כדרך שעושים הקצבים כל שימות בהולכה שהיא ההגבהה מלפניו וירידה מאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בחזרה שהיא עליה מאחריו וירידה מלפניו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה ואפי' בירידה שהיא צורך עליה אינו גולה כיצד היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות עכ"ל. הרי שפסק שירידה שהיא צורך עליה פטור עליה. וכתב שם הרב כ"מ ז"ל וז"ל ואפי' בירידה וכו' שם בברייתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ופרש"י דמרבה לה לחייב גלות עליה וכן משמע לישנא דברייתא דבהא קאמר להביא ובהנך דמתנייתא התם קאמר פרט לזה ומדברי רבינו ז"ל נראה שהוא מפרש דלפטורא מייתי לה ומ"מ צריך לישב לדעת רבינו הא דכתבתי בסמוך וכו' עכ"ל הרב כ"מ ז"ל. ומ"ש הרב כ"מ ז"ל לסייע לס' רש"י. דכן משמע לישנא דברייתא דבהא קאמר להביא וכו' אינו רחוק שהרמב"ם היה גורס גם בהך פרט לירידה שהיא צורך עליה כמו באידך דמתנייא ברבה שכמה חילופי גרסאות יש ומ"מ צריכים אנו לומר שהרמב"ם חזר בו בחיבורו ממה שפי' בפה"מ וכמה פעמים מצינו זה. גם קושיית ר' אבהו שהקשה לר"י מן המשנה שלא בדרך ירידתו אינו גולה לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג (ירידה שהיא צורך עליה) ולפי פירוש הרמב"ם דר"י פשיט ליה לר"א לפטורא ואמר ליה כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה דפטרה בה הברייתא לסברת הרמב"ם מהו זה שמקשה הא לר"י והרי ר"י ג"כ לפטורא פשיט ליה גם בזה יכולים אנו לומר דהרמב"ם הוה גריס בש"ס כך איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה כל שבדרך ירידתו גולה לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג (דחייב ואיך פשטת לי לפטור) וליטעמך שלא בדרך. ירידתו אינו גילה לאתויי מאי אלא לאתויי קצב וכו' ויבא הכל ע"ן. גם צריכים אנו לומר שאע"פ שהברייתא או השליך עליו וכו' מפורשת לחיוב לשטת רש"י והתוס' ולשיטת הרמב"ם מפורשת לפטור עכ"ז נסתפק ר"א בהיה עולה לסולם ונשמטה שליבה אם עליה היא או ירידה היא לפירוש רש"י שהברייתא לחיוב נסתפק ר"א אם זה שנשמטה שליבה נכלל בירידה שהיא צורך עליה וחייב או גרוע ממנו ופטור ופשיט ליה ר"י כבר נגעת וכו' כלומר דליכא ספקא שנכלל בירידה שהיא צורך עליה וחייב. ולשטת הרמב"ם אף שהברייתא מפורשת לפטורא בירידה שהיא צורך עליה נסתפק ר"א אי האי דנשמטה וכו' נכלל