בקע לגולגלת (ש"ס) מח

רבא מדי דכיון דג"ע היא אפי' מתכוון להג"ע יהרג עכ"ל מר"ן בב"מ. ולפי דברי מר"ן ז"ל רש"י סבר בשיטת הרמב"ן דהכא פליג על אביי וסבר. דלא מהני ק"ע בג"ע אלא טעמא דאסתר דלאו בכלל ג"ע גוי הבא עליה ואהני הנאת עצמן לשאר עבירות בפרהסייא ומאחר שכן ודאי דקי"ל כרבא. והרי רש"י כתב ביומא דף פ"ב ע"א במ"ש אף נערה מאורסה יהרג ואל יעבור אבל היא אינה מצווה למסור נפשה דהיא אינה עושה כלום דק"ע בעלמא היא וראיה לדבר אסתר עכ"ל ואי רש"י סבר כהרמב"ן גם היא מציוה למסור נפשה כדעת רבא ואין ראיה מאסתר דלא היתה א"א דאמאי רש"י פירש דלא כהלכתא דקי"ל כרבא אלא מוכח דרש"י סבר דגם רבא סבר כאביי דטעם ק"ע אהני דלא להוי ג"ע אפי' א"א ובפרהסייא אלא דרבא אשמועינן חידושא דהנאת עצמן שרי בשאר עבירות אף אם עושה מעשה והכי מוכח מדברי התוס' שם ביומא שכתבו פירש"י דל"ג תהרג דאיהי לא מחייבא וכו' וכו' עכ"ל בקיצור הרי שכתבו לפי דברי רש"י דק"ע מהני לרבא לג"ע וזה הפך דברי מר"ן בעד רש"י ותו דבמ"ש רש"י אין רמז מפי' מר"ן עכ"ל מהר"ר חיד"א זלה"ה בספרו הנז' ועוד האריך הרחיב

וכשאני לעצמי דברי הרב שגבו ממני ולא יכולתי להולמם דמי זה אמר של שיטת הרמב"ן ז"ל רבא פליג על אביי וסבר דלא מהני ק"ע בג"ע ולא מצינו בדברי הרמב"ן ז"ל שהביא לנו הרב חיד"א ז"ל רמז מזה ומה שמצינו לו הוא דהרמב"ן ז"ל מכריח מן הש"ס דגוי הבא על בת ישראל לאו בכלל ג"ע הוא דאם הוא בכלל ג"ע מה תירץ רבא הנאת עצמן שאני כלומר אף אי עביד מעשה והרי קי"ל דבג' עבירות יהרג ואל יעבור אפי' מתכוון להנאת עצמו אלא ודאי דרבא ס"ל דגוי הבא עב"י לאו ג"ע הוא לכן אהני ליה מתכוון להג"ע אף אי אסתר הות עבדא מעשה ולאו ק"ע היא. ושמא תאמר אי אסתר הות א"א כמו הדרשא דאל תקרי לבת אלא לבית הא הויא ג"ע ואי הות עבדא מעשה לא מהני מתכוון להג"ע לזה תירץ הרמב"ן דרבא לא ס"ל ההיא דרשא ולא הות א"א ומהני לה מתכוון להג"ע אף אי הות עבדא מעשה (ונ"מ אם הנכרים אמרו לאיש שיבעול פנויה וכיוצא שלאו ג"ע הוא ומתכוון הגוי להג"ע שמותר אף שהאיש הוא עביד מעשה) אבל לעולם אימא לך דרבא ס"ל כאביי דק"ע מהני בג"ע אלא דבא להוסיף לנו היתר אחר בשאר עבירות דאינם ג"ע. אף אי עביד מעשה והוא אם הגוי מתכוון להג"ע ובכן דברי מר"ן ז"ל עלו כהוגן דלזה נתכוון רש"י ז"ל שכתב והא אסתר פרהסייא ונבעלה לגוי דנשמר דלא תימא דפריך דא"א הואי דא"כ לא הוה מתרץ רבא מדי דאם היתה א"א לא מהני מתכוון להג"ע אלא ודאי דקושיית הש"ס היא דוקא משום דנבעלה לגוי דלאו ג"ע הוא ולכן מהני מתכוון להג"ע אף אם עביד מעשה. אבל תירוצו דאביי דק"ע היתה אף אי אמרינן דאסתר היתה א"א דהוא ג"ע מהני לה ק"ע להתירה. ודו"ק. במ"ס וראיה לזה שהרמב"ן לא אמר סברא זו דגוי הבא על בת ישראל לאו בכלל ג"ע אלא לסברת רבא שכתב דא"כ לרבא דאמר הנאת עצמן שאני וכו' הא אמרינן דבג"ע יהרג וכו' אפילו מתכוין להניע וכו'. ואי איתא לדברי הרב חיד"א ז"ל היה לו להרמב"ן לומר מכח זה אף לאביי דאמר ק"ע היתה ולומר איך מתרץ ק"ע היתה והרי בג"ע ל"מ ק"ע אלא ודאי ס"ל להרמב"ן דק"ע אף בג"ע מהני וא"כ לאביי נוכל לומר דאסתר א"א היתה דהוי ג"ע ואפי"ה מהני לה ק"ע להתירה ורבא לא פליג עליה אלא שהוסיף לנו היתר אחר בשאר עבירות שאינן ג"ע אם הגוי מתכוון להג"ע וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל לס' רש"י לפי סברתו דפליגי הרמב"ן ורש"י: מסכת סנהדרין

איתא בפ' הגולין ד' ז' ע"א. אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגלה וכו' היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו ה"ז אינו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה ושלא בדרך ירידתו אינו גולה עכ"ל המשנה. ובגמ' שם ע"ב בעא מניה ר' אבהו מר"י היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה מהו כה"ג עליה היא או ירידה היא א"ל כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה. איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה שלא בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג וליטעמיך כל שבדרך ירידתו לאתויי מאי אלא לאתויי קצב ה"נ לאתויי קצב דתניא קצב שהיה מקצב תני חדא לפניו חייב לאחריו פטור ותניא אידך לאחריו חייב לפניו פטור ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו חייב ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו פטור ול"ק כאן