בקע לגולגלת (ש"ס) מז

הנז' נראה שהרש"ך ז"ל ס"ל דבההיא דאלמנה אין שום חילוק בין אונס לפשיעה כי אם דוקא בין אין לה קצבה ליש לה כאשר יראה המעיין בדבריו הפך ממ"ש הרב"ח ז"ל דבאלמנה אינה נזונת אלא בחלתה באונס והביא ראיה מדברי הפוסקים שכתבו סתם דאל"כ היה להם לפרש אפילו דפשיעה כאשר הבאתי דבריו לעיל ואני אומר דאי מהא לא אירייא ואדרבא זיל לאידך גיסא דמדלא כתבו אלא החילוק דיש לה קצבה לאין לה ש"מ דבאלמנה לא יש חילוק אחר אלא זה. ודוק בכל זה שהכל אמת ויציב ונכון וקיים

(דף קמ"ד ע"ב) חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו שלח רבין משמיה דרבי אלעאי לא שנו אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע היכי דמי בפשיעה כדרב חנינה וכו'

תוספות. חלה ונתרפא וכו'. ותני בתוספתא בד"א ברפואה שיש לה קצבה אבל רפואה שאין לה קצבה הרי היא בכלל מזונות וירפא מן האמצע וכן בכתובות גבי אלמנה אומר רפואה שי"ל קצבה הרי היא בכלל כתובה ושאין לה קצבה הרי היא כמזונות ובאונס דהכא אין חילוק בין אין לה קצבה ליש לה קצבה כן תירץ הר"י עכ"ל התוס'

מהרש"א. בד"ה חלה ונתרפא וכו' ותני בתוס' וכו' עכ"ל. לכאורה דהאי בד"א דקתני בתוספתא אמתניתין קאי דאיירי דחלה בפשיעה כדמוקמינן לה הכא אבל באונס אין חילוק אבל הטור ח"מ סי' קע"ז לא הבין השמועה כך אלא דבאונס יש חילוק בין י"ל קצבה לאין לו קצבה אבל בפשיעה אין חילוק ובכל גוונא נתרפא משל עצמו והב"י תמה עליו דלא משמע כן מדברי התוס' דהכא גם מחידושי הרמב"ן ומדברי הרא"ש דמדבריהם משמע דאפשיעה קאי ושמיעתי ליישב דברי התוס' דהכא ע"פ דעת הטור ושיעור דבריהם כן הוא ובאונס יש לחלק כן דהכא ברישא ברישא דמוקי לה אין חילוק וכו' ובכל גוונא משל עצמו וצ"ל לפי זה דמתניתין בין בפשיעה בין באונס קתני נתרפא משל עצמו ומיהו אינן שוין דבפשיעה בכל גוונא משל עצמו ובאונס יש חילוק וכו' וה"ק בתוספתא בד"א דאפילו באונס משל עצמו ברפואה שי"ל קצבה ובשמעתין ה"ק הא דסתם תנא לומר משל עצמו אפי' באין לו קצבה ל"ש אלא בפשיעה אבל באונס יש חילוק דבאין לו קצבה נתרפא משל עצמו ותו לא מדי כן נראה ליישב דברי הטור ודו"ק. עכ"ל הרב מהרש"א ז"ל

ואחר המחילה מכבוד תורתו הנפלאה קיוהא תא חזינא הכא שקשיא כוונת דברי התוס' לכוונה אחרת ופסקינהו בסכינא חריפא ועשה נקודה בין תיבת ובאונס לתיבת דהכא ופירש מ"ש התוס' ובאונס דרצונם לומר שהחילוק בין י"ל קצבה לאין לה הוא דוקא באונס ומ"ש אח"כ דהכא אין חילוק בין וכו' כאלו אמרו ובפשיעה אין חילוק כאלו התוספות קצרה לשונם ולא יכלו לדבר צחות ולפרש דבריהם היטב. ועוד דלא נוכל לבנות סברא זו להתוספות שהרי הרא"ש שפתיו ברור מללו הפך כוונה זו כאשר יראה המעיין ובכל הש"ס התוס' והרא"ש אזלי כחדא שטה כידוע. ועוד מה רפואה העלה לסברת הטור אף אי יריבנא ליה דיליה שכוונת התוס' כמו שפירש הוא עכ"פ דברי הטור הם הפך דברי הרא"ש ורבינו הטור לעולם הולך בשיטת אביו הרא"ש כידוע. אלא כוונת התוס' כפשוטם דבפשיעה יש חילוק ובאונס אין חילוק כסברת הרא"ש והרמב"ן וקושיית הרב"י על רבינו הטור לית נו"ן דיפריקינה ודו"ק. ופשוט דמ"ש התוס' ובאונס דהכא אין חילוק וכו' הוא לאפוקי ההיא דכתובות גבי אלמנה דהתם גם באונס יש חילוק ודו"ק

מדי עוברי בספר כסא. דוד דרושים להרב הגדול מהר"ר חיד"א ז"ל ראיתי לו ז"ל בדרוש כ"א לשבת זכור דף צ"א ע"א שכתב וז"ל א"נ אפשר לרמוז, ונקדים מ"ש בסנהדרן דף ע' כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ואמרו שם דה"ד בצנעא אבל בפרהסייא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור ופריך והאי אסתר פרהסייא הואי אמר אביי אסתר ק"ע היתה רבא אמר הנאת עצמן שאני ופירש"י והא אסתר פרהסייא הואי ונבעלה לנכרי ולא מסרה נפשה לקטלא וכתב מר"ן בב"מ פ"ה דיסודי התורה דהרמב"ן סבר דגוי הבא על בת ישראל לאו בכלל ג"ע הוא דא"כ לרבא דאמר הנאת עצמן שאני כלומר אפי' עבדא מעשה הא אמרי' דבג"ע יהרג ואל יעבור אפי' מתכוון להנאת עצמו וכו' ולית ליה דרשא דאל תקרי לבת. ואפשר דלזה כוון רש"י שכתב והא אסתר פרהסייא ונבעלה לגוי ולא מסרה נפשה נשמר דלא יתימא דפריך דא"א הואי ולא מסרה נפשה דא"כ לא הוה מתרץ