בקע לגולגלת (ש"ס) מה

הוא לסברתו דס"ל דאוקימתא דהתוספתא דמחלק בין יש קצבה לאין קצבה קאי אאוקימתא דרבין ר"ל דמוקי למתניתין כחלה בפשיעה וזה לא נראה לי אלא תרי אוקימתא הן דרבין הנ"ל דמוקי למתניתין בחלה בפשיעה אליביה מיירי מתניתין אפי' באין לו קצבא והתוספתא דמוקי למתניתין ביש לה קצבה אליבייהו מיירי מתניתין בחלה באונס וכן מוכח לשון התוספות דז"ל שם חלה ונתרפא וכו' ותניא בתוספתא בד"א ברפואה שיש לה קצבה וכו' עד ובאונס דהכא אין חילוק בין אין לה קצבה ליש לה קצבה כן הירץ ר"י עכ"ל התוס' הנה מדסתמו וכתבו כן תירץ ר"י מוכח דס"ל דהתוספתא אוקימתא בפ"ע היא דאל"כ ק' מאי זה שכתבו וכן תירץ ר"י ועוד דכתבו התוס' ובאונס דהכא וכו' וקשה דהא לפי אוקימתא דרבין הנ"ל המשנה דהכא לאו באונס מיירי אלא בפשיעה וכנ"ל אבל לפי מ"ש א"ש דהתו' דכתבו כן תי' ר"י ר"ל דמוקי למתני' ע"פ התוספתא דמיירי באונס וז"ש ובאונס וקאי אדלעיל מניה ומה שמסיק וכתב דהכא ה"פ דלאוקימתא דרבין הנ"ל דהכא דמוקי למתני' בפשיעה אין חילוק בין אין לו קצבה ליש לו קצבה דאינו מתרפא מן האמצע והוא ממש כדברי הטור והיא מילתא דמסתברא ועיין בפסקי התו' וברמזים שמשמע בהדייא כן וכו' עכ"ל הרב הסמ"ע ז"ל. הרי דגם הרב מהרו"ך ז"ל נדחק בהני מלי דכתבו התוספות. ובאונס דהכא. והוא פלא מן העצומים שבפלאים ששני גאוני עולם הרב ב"ח והרב מהרו"ך ז"ל שלא בא לדעתם הפירוש הפשוט דבאו לשלול ההיא דאלמנה וכמש"ל. ולא עוד אלא דבפשיטות כתב הרב מהרו"ך ז"ל וכן מוכח לשון התוספות והוכח יוכיח מהם שדעתם כדעת הטור כל בתר איפכא. ומ"ש הרב ז"ל הנה מדסתמו וכתבו כן תירץ ר"י מוכח דס"ל דהתוספתא וכו' דאל"כ קשה מאי זה שכתבו וכן תירץ ר"י וכו' אבל לפי מ"ש א"ש דהתוס' דכתבו וכו' וכו' דברי הללו כאן בסמ"ע סתומים דמה הוקשה לו בהא דכתבו התוס' וכן תירץ ר"י לפי הפירוש הפשוט שפירש הרב"י ולפי פירושו אתי שפיר. והנה בדרישה יש תוספת דברים שכתב בזה"ל ולהבנת הב"י קשה מאי זה שכתבו וסיימו כן תירץ הר"י מהו קשה ליה שעליה תירץ כן אלא ודאי בא לומר וכו'. ע"כ נמ"ך בדרישה אבל לא זכינו לסיום דבריו שהדרישה שיש לנו היא מודפסת עם פירוש הב"ח מלמעלה והפרישה ודרישה למטה ובספר אחר היא מודפסת עם הב"י למעלה והפרו"ד למטה ופירוש הב"ח בסוף הספר והמדפיס במקום זה הדפיס ריש מלין של הדרישה ובשאר סמך על הב"ח וכתב עיין בב"ח שהגאונים מהרו"ך והב"ח כוונו בפי' התו' לדבר אחד. האמנם הוכחה זו שהוכיח הרב מהרו"ך ז"ל מהא דכתבו התו' וכן תירץ ר"י לא נזכרה בדברי הב"ח. ובכן צריכין אנו להבין דברי הדרישה ובודאי שכן כוונתו כאן בסמ"ע וכיצד הוא שלפי פירושו שפירש בתוספות יש קושייא שבא לתרצה ר"י ולפי פירוש הפשוט כמו שהבין הרב ב"י אין קושייא שיצטרך הר"י לתרצה. ואם נאמר שהכוונה היא שלפי פירושו של הרב מהרו"ך ז"ל דפלגינהו לדברי התוס' דמ"ש ובאונס קאי אדלעיל מניה שהחילוק בין יש לה קצבה לאין לה הוא באונס אבל בפשיעה אין חילוק ובכל גוונא משל עצמי תיקשי עלך שהרי דבין אוקי למתניתין דאיירי בפשיעה ועליה קאי התוספתא שעשה חילוק בין יש לה קצבה לאין לה דוק מנה שבאונס אין חילוק ובכל גוונא מן האמצע הפך מה שאמרנו שבאונס הוא שיש חילוק אבל בפשיעה אין חילוק. ולזה בא ר"י לתרץ שאינן אוקמתא אחת אלא שני אוקמתות ורבין דאוקמה למתניתין בפשיעה איירי מתניתין בין יש לו קצבה בין אין לו והתוספתא דאוקי למתניתין ביש לו קצבה הוא דמתרפא בשל עצמו אבל באין לו קצבה מן האמצע איירי מתניתין באונס דוקא. אבל לפי הפירוש הפשוט כמו שהבינו הרב"י אין כאן קושייא שיצטרך הר"י לתרצה דזו היא דרך ישרה דמתניתין איירי בפשיעה כמו דאוקמה רבין ועל המתניתין דאיירי בפשיעה דמתרפא משל עצמו אמרה התוספתא בד"א שיש לה קצבה וכו'. וזה כולו הוא דחיק ורחיק דמי הכריחם לתוספות לומר ובאונס עד שיקשה עליהם ויבא הר"י לתרץ ובמקום שיאמרו ובאונס יאמרו ובפשיעה ולא תהיה עליהם שום קושייא שיצטרך הר"י לתרצה. ועוד שאין דרך התוספות לדבר כן ואם יש איזה קושייא כותבים אותה בפירוש ואומרים ואם תאמר ויכתבו ומתרץ ר"י בדרכם בכל המקומות ולדעתי האי כן תירץ הר"י שכתבו התוס' אינו שיש קושייא ובא ר"י לתרצה אלא רצונם בהאי דכתבו כן תירץ ר"י הוא לשון ישוב כמו פתגמין תריצין כלומר כך יישב הר"י הלכה זו כי כן נראה לו ליישבה דבאונס דהכא בשותפים שחלה אחד מהם אין חילוק בין יש לו קצבה