בקע לגולגלת (ש"ס) מד

וז"ל בפרק מי שמת חלה אחד מן האחים בפשיעה ונתרפא נתרפא משל עצמו בין יש לו קצבה בין אין לו קצבה עכ"ל וכך הם דברי רבינו אבל הב"י הבין איפכא דמתניתין דמיירי בפשיעה דרבין מחלק בה רשב"ג בין יש לה וכו' אבל חלה באונס וכו', וכ"כ התוס' בהדייא וכ"כ ה"ר ירוחם ויש לתמוה על רבינו וכו' עכ"ל ב"י נראה שהבין מדברי התוס' דהכי קאמרי דלמאי דתני בתוספתא דמתניתין ברפואה שיש לה קצבה דוקא קתני לעצמו א"כ לרבין דמפ' למתניתין דוקא בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע השתא הך אונס דהכא דנתרפא מן האמצע אין חילוק בין אין לה קצבה וכו' והא ודאי ליתא אלא דעת התוס' בדעת רבינו וכדפרישית מכמה טעמים חדא דהלשון ובאונס דהכא אין חילוק וכו' הוא לשון זה לומר ובאונס דהכא ותו דלרבין לא מיירי מתניתין אלא בפשיעה ולא מיירי באונס כלל וא"כ מאי קאמר ובאונס דהכא וכו' ותו דבאלמנה דקי"ל כרשב"ג דרפואה שאין לה קצבה חייבים לרפאותה אינו אלא דוקא בחלתה באונס וכדמשמע מדברי הפוסקים שכתבו בסתם דאם לא כן הי"ל לפרש אפילו בפשיעה חייבים לרפאותה וכאן באחים קאמר נמי רשב"ג בסתם לחלק בין יש לו קצבה וכו' ויהיה פירושו משתנה דאפי' בפשיעה נתרפא מן האמצע דאין לו קצבה ותו שהרי בפסקי תוס' כתוב להדייא איפכא ממ"ש ב"י לדעת התוס' ותו קשה לפי דעת זו וכו' והכי נקיטינן כדברי רבינו ע"פ דברי ר"י בתוספות שהוא עיקר ודלא כמו שפירש בנימוקי יוסף לשם דאזיל בשיטת הה"ר ירוחם וכמו שהבין ב"י דליתא כנ"ל. עכ"ל הרב ב"ח ז"ל. וכל דבריו אחר המח"ר אינן אלא מן המתמיהים חדא במ"ש חדא דהלשון ובאונס דהכא אין חילוק וכו' הוא לשון זה לומר ובאונס דהכא דמה שמץ זרות נמצא בלשון זה והרי הדברים בפשטן דכוונתם לומר שהאונס דהכא כלומר בדין זה של השותפים אין חילוק בין יש לה קצבה לאין לה דבכל גווני מן האמצע לאפוקי ההיא דאלמנה שאפילו באונס יש חילוק דיש לה קצבה היא בכתובה ואין לה קצבה היא במזונות והפירוש שפירש הוא ז"ל הוא באמת זר עד מאד דפסקינהו לדברי התוספות וכתב דתיבת ובאונס קאי למעלה ותיבת דהכא קאי למטה ופירש דתיבת דהכא כאלו אמרו התוס' דבפשיעה וזה דוחק גדול כאשר יראה המעיין כאשר כתבתי למעלה. ועוד במאי דכתב הרב ב"ח ז"ל ותו דלרבין לא מיירי מתניתין אלא בפשיעה ולא מיירי באונס כלל וא"כ מאי קאמר ובאונס דהכא וכו' עכ"ל הרב ב"ח ז"ל אזיל לשיטתיה ונקבע בדעתו שלשון דהכא לא יוצדק כי אם על המתניתין או על המימרא ומשום זה הקשה מה שהקשה אבל האמת שלשון דהכא שכתבו התוס' הוא כאלו אמרו ובדינא דהכא כלומר בדין השותפים שחלה אחד מהם ולא הוו יכלי התוס' למכתב ובאונס אין חילוק ולא יכתבו דהכא דכוונתם לשלול ההיא דאלמנה דדוקא בדינא דשותפי אין חילוק באונס בין יש לו קצבה אבל בההוא דינא אחרינא דאלמנה גם באונס יש חילוק וכמ"ש. ועוד במאי דכתב ותו באלמנה דקי"ל כרשב"ג דרפואה שאין לה קצבה וכו' אינו אלא דוקא בחלתה באונס וכדמשמע מדברי הפוס' וכו' ויהיב פירושו משתנה וכו' עכ"ל. פליאה נשגבה היא בעיני על הרב ב"ח ז"ל דמה בכך שיהיה הפירוש משתנה וכי בהכרח שיהיו כל אפייא שוין והלא הם שני דינים נפרדים והרשב"ג חלק שם וכאן וכל חד כדאיתיה דהתם באלמנה שאינם חייבים לזונה כי אם בחלתה באונס וכמ"ש הרב"ח דמשמע כן מדברי הפוס' חלק רשב"ג בין יש לה קצבה לאין לה וכאן חלק בפשיעה בין יש לה קצבה וכו' ורשב"ג היה יודע טעם כל דבר ודבר ואין להקשות מזה לזה. וז"ל הסמ"ע בסי' קע"ו סק"ג. חלה אחד מהם אם בפשיעה וכו' כדברי המחבר כ"כ הב"י בפני' והביא ראיה מתוס' והרא"ש ורי"ו ורמב"ן ותמה על הטור שכתב הדעת רי"א שהביא מור"ם והוא הפך דבריהן ובדרשה כתבתי פי' דברי התוס' והרא"ש והוכחתי שדעתם כדעת הטור ושם הארכתי וכאן אכתוב בקיצור והוא דבפ' מי שמת במשנה גרסי' ז"ל האחים השותפים שנפל א' מהם לאומנות הכל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא לעצמו עכ"ל וז"ל הגמ' שם עלה שלח רבין משמיה דר' אלעאי ל"ש אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מאמצע ה"ד בפשיעה כו' וכתב כ"ז הרא"ש שם בפסקיו ואח"ך כתב תוספתא ארשב"ג בד"א ברפואה שי"ל קצבה אבל ברפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע עכ"ל וכתב ב"י וז"ל מלישנא דהתוספתא משמע דלא קאי רשב"ג אלא אחלה דפשיעה אבל חלה באונס אפי' יש לה קצבה הוא משל אמצע דהא אמתני' קאי ומתני' הא אוקימנא בחלה בפשיעה וכ"כ בתוס' בהדייא ויש לתמוה על רבינו שכתב היפך דבריהם עכ"ל ב"י הנה תמיהת הב"י