בקע לגולגלת (ש"ס) מב

למימר דלוקח זה שאמר למוכר מכור לי צמדך שלא קנה ממנו אלא הצמד לבדו שהוא מאותם הקורים לצמד צמד ואינם קורים לבקר צמד ויטעון עליו המוכר שלא קנה ממנו אלא הצמד לבדו שכך אמר לו מכור לי למדך ומה שנתן לו יותר מדמי הצמד נתנו לו במתנה שהוא בכדי שאין הדעת טועה לפי שאין לו שום הוכחה שהוא מאותם הקורים לבקר צמד. אבל כאן יש הוכחה ללוקח ששור זה לקחו לרדיא שהרי הוא רגיל לקנות גם לרדיא וגם לשחיטה וכשנסתפק לנו אם השור הזה לקחו לרדיא או לשחיטה אמרינן דהדמים ראיה שקנאו לרדיא שהרי נתן לי דמי רדיא ולכך הקשה הש"ס וליחזי וכו' דכאן דיש לו הוכחה אפילו חכמים יודו שהדמים ראיה. ותירץ הש"ס דאיירינן בשדמי שחיטה ורדיא שוין שאין הוכחה מהדמים ונ"מ לטרחא וכו' רב סבר ה"ז מקח טעות בתר רובא אזלינן ורובא לרדיא זבני ושמואל סבר דלא אזלינן בתר רובא ויכול לומר לו לשחיטה. מכרתיו לך כיון שאין כאן הוכחת דמים ששוים בדמיהם לרדיא ולשחיטה. והתוס' תירצו קושייא זו מהכא להתם דיש חילוק בין הכא להתם דהתם דכיון דאיכא רובא דקרו לצמד צמד ואפי' אי לא גרסי' התם רובא אלא מחצה ומחצה עכ"פ איכא חזקה למוכר שהוא מוחזק במעותיו והחזקה מסייעתו ולהכי אין הדמים ראיה ואפי' נתן הלוקח למוכר דמי הצמד והבקר יכול לומר המוכר לא מכרתי לך אלא הצמד לבדו ומה שנתתה לי יותר מדמי הצמד במתנה יהבתיה נהלי. אבל הכא איכא רובא דזבני לרדיא והרוב מסייע ללוקח שקנהו לרדיא והמוכר יש לי חזקה דמסייעתו ויכול לומר לו לשחיטה מכרתי לך ושקולים הם הלוקח יש לו רוב המסייעו והמוכר יש לו חזקה שהוא מוחזק בדמים בזה יודו חכמים שהדמים ראיה ואם נתן לו עשרים בדמיו אמרינן דמק"ט הוא זה שהוא לא קנה אלא לרדיא שהרוב מסייעו ללוקח שלא קנה אלא לרדיא ואם נתן לו עשרה בדמיו הדמים מוכיחים שהמוכר לא מכר לו אלא לשחיטה ואפילו ימצא נגחן לא מצי למטען עליה שיחזיר לו דמיו והוא יטפל בשורו. ולא פליגי רב ושמואל אלא בהיו דמי רדיא ושחיטה שוין רב סבר הוי מק"ט שאין מן הדמים הוכחה לפי שהם שוים ויכול לטעון עליו הלוקח שלרדיא זבן החזיר לו מעותיו והוא יטפל בשורו לפי דאזלינן בתר רובא ורובא לרדיא זבני ושמואל סבר שיכול המוכר לומר לו לשחיטה מכרתי לך ולא אזלינן בתר רובא אלא באיסורא ולא בממונא. ונלע"ד דנ"מ טובא בין שני התירוצים הללו דלתירוץ רשב"ם אם איזה לוקח לא ידענו מה היה לו אם לוקח לשחיטה או לרדיא או לשניהם בזה יאמרו חכמים ג"ך שאין הדמים ראיה ואפילו לקח בעשרים יכול לומר לו המוכר לשחיטה מכרתי לך ומה שנתת לי יותר במתנה יהבתיה נהלי לפי דהרשב"ם ז"ל תלה הטעם דחכמים יודו בזה שהדמים ראיה הוא מפני שהלוקח הזה קונה לשחיטה וגם לרדיא אז הדמים מוכיחים משום דאתי עליה בממ"ן וכמש"ל אבל לוקח זה הסתום בזה אזלי חכמים לשטתייהו שאין הדמים ראיה ולתירוץ התוס' דתלו הדבר ברובא דמסייע ללוקח גם בזה הלוקח הסתום יודו דהדמים ראיה דזבניה לרדיא והוי מק"ט. ודע דהא דכתבי התוס' אבל הכא דרובא לרדיא זבני ואיכא חזקה נגד אותו רוב שהמוכר מוחזק אפילו רבנן יודו דיש מן הדמים ראיה לסייע לרוב או לחזקה עכ"ל ורצונם לומר שאם נתן לו עשרה בדמיו שהוא דמי שחיטה ונמצא נגחן שאין הלוקח יכול לטעון על המוכר שהוא לקח אותו לרדיא וכשנמצא נגחן לא חזי לרדיא ורוצה להחזיר לו השור ולהחזיר לו דמיו ואינו רוצה לטרוח בו מפני שהדמים שהם עשרה מסייעים לחזקה של המוכר שלא מכר אותו אלא לשחיטה. האי דכתבו כן הוא לרוחא דמילתא דוקא שאין אנו צריכים שיהיו הדמים מסייעים לחזקת המוכר ודי לנו החזקה שהוא מוחזק בדמים כל שאין הדמים מסייעים לרובא של הלוקח דהא בההיא דצמד באתרא דקרו לצמדא צמדא ולבקר בקר ואיכא נמי דקרו לבקר צמדא אמור רבנן דאין הדמים ראיה ואע"פ שנתן לו הלוקח כפלי כפלים בדמי הצמד יכול לו' המוכר ללוקח אייתי לי ראיה שאתה מן הקורים לבקר צמד והמוציא מחברו עליו הראיה והא התם שאין הדמים מסייעים לחזקת המוכר ואדרבא הם לנגדו ונראה שמכר לו הצמד והבקר ואפי"ה אמרינן דדי לו בחזקה והמוציא וכו' אלא ודאי האי דכתבו כן כאן הוא לרוחא דמלתא דוקא לפי שבדין זה נמצאת סברא זו שהדמים מסייעים לחזקתו וה"ה אם היה במציאות שאין הדמים מסייעין לחזקתו כמו התם הוי דינא הכי ודו"ק. והרשב"ם ז"ל כתב להביא ראיה לסברתו דהיכא דיש הוכחה ללוקח כמו כאן שהוא רגיל לקנות גם לרדיא אז אפי' רבנן יודו שהדמים ראיה מההיא דאמרינן לעיל היכי דמי וכו' אלא דקנו ליה