בקע לגולגלת (ש"ס) לז

דשם שפיר קמבעיא דילמא דוקא על קב אינו מקפיד בטרחת ארבע אמות אבל קביים שהם חשובים ודאי קפיד ויהדר אחריהן וכיון דיהדר על מקצתן יהדר על כלן) וי"ל דכיון דליכא אלא חצי קב ילקוט כיון שאין לו טורח לגמור אבל קב בד"א יש לו טורח ללקוט הכל ואין מלקט כלל א"כ קב בד"א מרובעים הוי חצי קב בב' אמות רוחב וד' אמות אורך והכא בעי חצי קב בב' אמות על ב' אמות עכ"ל וס"ל לרבנו דבהאי א"נ לא באו התוס' לחדש אלא דהאי חצי קב דקמבעיא ליה ר"ל ב' על ב' משא"כ לשנוייא קמא אבל מה שכתבו קב בד' אמות מרובעים הוא פשיטא גם לשנויא קמא גם מה שמסיק הגמ' וקאמר חצי קב בב' ר"ל בחצי שיעור הנ"ל דהיינו ב' על ד' ומ"ה כתב רבינו ברישא ד' על ד' ואח"ך באבעיא סתם וכתב וחצי קב בב' אמות ולא כתב ב' על ב' משום דס"ל כשנויא קמא דתו' ולפי אותו שנויא ר"ל ב' על ד' דלשנויא בתרא הוא דוחק דא"כ למה קמבעיא בע"ב ולא קמבעיא בשנים רוחב על ג' אמות אורך ועוד לא ה"ל להגמ' לסתום אלא לפרש האבעיא ואי משום דסתם שנים ר"ל ב' על ב' כמ"ש קב בד' דר"ל ד' על ד' ז"א דהא ודאי מאי דקמבעיא ליה קביים בח' אינו ר"ל ח' על ח' אלא ח' על ד' כמ"ש לעיל דעל אותה אבעיא לא מקשה מדי ולמה ליה למבעי בח' על ח' ולא בח' על ד' ואי משום רבותא א"כ ה"ל למבעיא נמי בח' על י' או בע"א ומ"ה תפס רבינו שנויא קמא דתו' לעיקר וגם משום דלשנויא קמא יהיו בשניהם לחומרא דבקב בד"א הוא של המוצא וה"ל לחומרא דאינו שלו אם לא כשהוא מפוזר בד' על ד' ובחצי קב בשני אמות דלא נפשטה האבעיא וקי"ל דאסור לקחתו וכמש"ר הוה נמי חומרתו דאפי' בשני אמות על ד"א אסור להמוצאו לקחתו וק"ל עכ"ל הרב דרישה ז"ל. גם בפרישה כתב וז"ל ומ"ש מפוזר בארבע אמות על ד"א הוא מדברי התו' וממילא מה שסיים וכתב האבעיא בחצי קב בב"א ר"ל בב' על ד' ואפ"ה אינו של המוצאו ועבד"ר שם ביארתי עכ"ל. ולפי דעתי ואם דל הוא שכל דברי הגאון ז"ל מראשן לסופן אינן אלא מן המתמיהין תחלה וראש מ"ש בתחלת דבריו מש"ר מפוזר בד' על ד' ליתא בגמ' גם לא ברי"פ והרמב"ם אבל רבינו למדו מהתו' וכו'. ואני אשאל את הגאון ז"ל והתוס' ממי למדו לומר כן ומן המקום שלמדו התוס' למד גם רבינו בעה"ט ז"ל ועוד היעלה על השכל דהאי ארבע אמות דקאמר הש"ס אינו ד' על ד' ואלא מאי הנוכל לומר שהוא ד' על ג' או ד' על ב' א"כ נאמר ג"ך שהוא ד' אמות אורך על חצי אמה רוחב או על טפח או חצי טפח רוחב אלא ודאי דסתמו כפירושו דבכל מקום שנזכרו ד' אמות בש"ם הם ד' על ד' דוק ותשכח בכל המקומות שנזכרו ד' אמות ותמצא בבירור שהם ד' על ד' ואין צריך לזה לימוד מהתוס' ותמהני על הגאון ז"ל איך חשב כזאת על רבינו בעה"ט ז"ל דהוו נהירין ליה שבילי דתלמודא שיצטרך ללמוד איזה דבר מדברי התוס'. ועוד מאי דפשיטא ליה להגאון מרדו"ך ז"ל דמאי דכתב רבינו בעה"ט וחצי קב מפוזר בשתי אמות מבעיא ר"ל בשתי אמות על ארבעה וכתב ע"ז וז"ל ומ"ה כתב רבינו ברישא ד' על ד' ואח"ך באבעיא סתם וכתב וחצי קב בשתי אמות ולא כתב שתים על שתים משום דס"ל כשנויא קמא דתוס' וכו' עכ"ל הם דברים תמוהים דמלבד שהם הפך דברי הרא"ש אביו ז"ל דכתב בפירוש שהבעיא היא בשתי אמות על שתי אמות והריב"ה בנו ז"ל הוא הולך בשיטתו לעולם אלא דהסברא היא כלפי לייא דאדרבא מדסתם וכתב וחצי קב מפוזר בשתי אמות סתמו כפירושו דר"ל שתי אמות על שתי אמות דאי כוונתו היא שתים על ארבע הו"ל לכתוב כן בפירוש ולא לסתום. וכזה וכזו יש לתמוה עליו במאי דפירש בדברי הש"ס וכתב וז"ל ולפי אותו שנויא ר"ל ב' על ארבעה דלשנויא בתרא הוא דוחק וכו' ועוד לא ה"ל להגמ' לסתום אלא לפרש האבעיא וכו' עכ"ל. דאדרבא מדסתם ולא פירש סתמו כפירושו דר"ל ב' על ב' דאי ר"ל ב' על ארבעה הו"ל לפרש ולא לסתום. ועוד מאי דכתב וז"ל ואי משום דסתם שנים ר"ל ב' על ב' כמ"ש קב בד' דר"ל ד' על ד' ז"א דהא ודאי מאי דקמבעיא ליה קבים בח' אינו ר"ל ח' על ח' אלא ח' על ד' כמ"ש לעיל וכו' עכ"ל. הרי דהגאון ז"ל מביא ראיה דהאי חצי קב בשתי אמות ר"ל ב' על ד' ולא ב' על ב' מקבים בח' דודאי ר"ל ח' על ד' ולא ח' על ח' אף חצי קב בשתי אמות ר"ל ב' על ד' ולא ב' על ב' ואחר המח"ר ערבך ערבא צריך דהא הרא"ש כתב בפירוש דהאי קבים בח' אמות דבעי הש"ס הוא ז' על ח' כמ"ש בדבריו שהבאתי לעיל. ומאי דהכריח הגאון ז"ל דהאי ח' אמות ר"ל ח' על ד' ולא ח' על ח' דא"כ למה ליה למבעי בח' על ח' ולא בח'