בקע לגולגלת (ש"ס) לד

לפרעון איהו הוא דאפסיד אנפשיה דהיה לו לבקש שטר מכר מן המלוה וכמש"ל אבל בשטרי אדרכתא לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון והתם לא שייך איהו דאפסיד אנפשיה דמה שטר מכר היה לו לבקש מן המלוה כיון שעדיין לא זכה בקרקע ואף שהלוה יכול לטעון פרעתי וא"כ אף אם יחזיר אינו מפסיד שיטעון פרעתי עכ"פ אנן לכתחלה נאמר לו שלא יחזיר שמא כבר פרע ולמה יכנס בדינא ודייני. ואלו הם דברים פשוטים ולא כתבתים אלא מפני שראיתי למהר"ם ז"ל דברים תמוהים שכתב וז"ל בתוס' ד"ה בשטרי וכו' כן צ"ל ומשמע דלרבא אם מצא שטר אדרכתא לא יחזיר וקשה אדרבה למה לא יחזיר מה יפסיד בזה מאחר דאית ליה לרבא דיכול לטעון פרעתי אשטרי אדרכתא ונראה דמשום הכי לא יעמיד מתני' באדרכתא דלית בהו שום רבותא דפשיטא דיחזיר כיון דיכול לטעון עליהם פרעתי וק"ל עכ"ל מהר"ם ז"ל. והם דברים תמוהים לגמרי ומעייל פילא וכו' ומי יאבה ומי ישמע לפרש פירוש זה בדברי התוס' שדברי התוס' הם פשוטים. מלפניהם ומלאחריהם וכמ"ש. ולפע"ד היא כשגגה היוצאת מלפני השליט ותל"מ.וא"ש את"ם

(דף ל' ע"א) ת"ר המוצא כלי עץ משתמש בהם בשביל שלא ירקבו וכלי נחשת משתמש בהם בחמין אבל לא ע"י האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהם בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן מגרפות וקרדומות משתמש בהם ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהם עד שיבא אליהו כדרך שאמרו באבדה כך אמרו בפקדון פקדון מאי עבידתיה גביה אמר רב אדא בר חמא אר"ש בפקדון שהלכו בעליהן למדינת הים עכ"ל הש"ס. והתוס' בד"ה לצרכו כתבו וז"ל וכלי נחשת דתניא לקמן דמשתמש אפי' בחמין וכלי כסף בצונן אפילו לצרכו מותר כיון שע"י אותו תשמיש אינו יכול לבא לידי קלקול ותדע דאי דוקא לצורך הכלי מאי פריך פקדון מאי עבידתיה גביה כיון שהוא שומר יש לו לעיין שלא יתקלקל אע"פ שהבעלים אינם אומרים לו להשתמש עכ"ל. דברי התוס' הללו שגבו ממני דלפי דבריהם נמי במאי ניחא לנו קושייתם מאי פריך מאי עבידתיה גביה כיון שהוא שומר וכו' דהשתא נמי אדמשני הש"ס שהלכו בעליהם למדינת הים היה יכול לתרץ דהכא במאי עסקינן כשהוא לצורך הכלי אע"פ שהבעלים עמו במדינה יכול להשתמש בו אע"פ שלא נתנו לו רשות ואמאי דחיק לאוקמה שהלכו בעליו למ"ה אלא ודאי דפקדון אע"פ שהוא לצורך הכלי אם הבעלים עמו במדינה אינו יכול להשתמש בו בלי רשותם שהם יבאו ויטפלו בשלהם וכמו שפירש הרא"ש ע"ש וא"כ האי "ותדע" שכתבו התוס' לכאורה נראה דלאו שמה מתייא וראיתי למהרמשי"פ ז"ל שכתב על דברי התוס' הללו וז"ל בא"ד ותדע דאי דוקא וכו' דהאשר"י פירש ג"כ כוותייהו אבל מפרש בסמוך בע"א פקדון מאי עבידתיה הא אינו חייב לטפל בו מאחר שהמפקיד יכול לשמור חפציו שלא יתקלקלו ועיין. עכ"ל. והא דסיים בלשונו ועיין אולי נתכוון למה שהקשתי על דברי התוס' דבמאי ניחא להו קושייתם על הש"ס דמאי פריך וכו' וכמש"ל ומה שכתב שהרא"ש כתב ג"ך כוותייהו חפשתי שם בהרא"ש ולא מצאתי שפירש בדברי התוס' וצ"ע בכל זה

(דף ס"ה ע"א) אמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דרביתא בחבריה וקא אזלי חטי ארבעה גריוי בזוזא בשוקא ויהב ליה איהו חמשא כי מפקינן מניה ארבעה מפקינן מיניה אידך אוזולי הוא דקא מוזיל גביה רבא אמר חמשא מפקינן מני דמעיקרא בתורת רביתא אתא לידיה ואמר אביי האי מאן דמסיק ארבעה זוזי דרביתא בחבריה ויהב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מניה ארבעה מפקינן מניה גלימא לא מפקינן מניה רבא אמר גלימא מפקינן מניה מ"ט כי היכי דלא לימרו גלימא דמכסי וקאי גלימא דרביתא הוא אמר רבא האי מאן דמסיק תריסר זוזי דרביתא בחבריה ואגר ליה חצר דמתגרא בעשרה ואוגריה נהלי בתריסר כי מפקינן מניה תריסר מפקינן מניה אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אגרא הכי דהוה קא משתרשי לי השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא משום דאמר ליה סברת וקבלת. עכ"ל הש"ס

והרא"ש כתב בההיא דגלימא וז"ל. וכן מאן דמסיק בחבריה זוזי ברביתא ויהב ליה גלימא כי מפקינן מניה גלימא מפקינן מניה דלא לימא קא מכסי בגלימא דרביתא משמע דוקא משום דלא לימא מכסי בגלימא דרביתא הוא דמהדרינן ליה הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון דנעשה באיסור נתבטל המקח וכן בעובדא קמא דיהיב ליה חמשא וכן