בקע לגולגלת (ש"ס) לג

ואם דחהו לומר אבד הי"ל לכתוב שטרא אחרינא ולא כתב אשתמוטי תמהני אם הדברים הללו יצאו מפי קדוש דמהו ואם דחהו לומר אבד ומהו אשתמוטי שהכל דבר שוה שההשמטה היא שאומר לו שעכשיו אינו בידי שאבד ממני ומה שכתב עוד "והאמת באשתמוטי לא שייך לומר כתוב לי שטרא אחרינא שהרי אומר לו היום אחזיר שטרך" הם דברים תמוהים שהרי מה שאנו אומרים הוא שהלוה לא היה לו להאמין למלוה שאומר דלית גביה השטר והיה לו לחוש לעצמו שהמלוה משקר וכיון שיש בידו לתקן שיכתוב לו שטר מכירה על קרקע זה ולא תיקן איהו הוא דאפסיד אנפשיה ולכך יחזירו לבעליו ודו"ק. ושמא תאמר הלא גם בשט"ח יש תיקון בידו שיכריחנו לכתוב לו שובר. וי"ל דהש"ס הרגיש בקושיא זו ותירצה והוא בשנדקדק דלמה הוצרך הש"ס לומר אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה דא"ל למחר יהיבנא לך דהשתא ליתיה גבאי ? שהיה יכול לומר בקיצור אימור דא"ל נאבד לי השטר אלא דאם היה אומר כך לא היה מועיל כלום דסוף סוף נאמר איהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא בקש מהמלוה לכתוב לו שובר כיון שהחליט ואמר שנאבד ממנו השטר לפיכך הוצרך הש"ס לומר דהחששא היא שמא המלוה לא החליט שנאבד ממנו השטר אלא שהמלוה אומר עכשיו אינו בידי שהוא אבוד ממני בעת ובעונה הזאת ולמחר יהיבנא ליה לך ומפני זה הלוה לא ביקש שיכתוב לו שובר כיון שהמלוה נתן תקוה בלבו שיחזיר לו השטר אף שאינו מאמין אותו עכ"פ אומר אמתין זמן מועט אולי יאמנו דבריו ויחזיר לי שטרי ואקרענו והוא טוב לי מן השובר שצריך לשמרו כל ימי חיי מן העכברים שמא המלוה שקר בפיו ועדין השטר קיים בידו לפיכך טוב לי שיחזיר לי שטרי ואיני צריך לשמרו שמירה מעילה כמו השובר כיון שאני יודע שהשטר אין בידו עוד שכבר החזירו לי וקרעתי אותו והרי הוא בידי קרוע ואף אם יאכלוהו העכברים אין לי חששא ואף אם תהיה שום חששא היא רחוקה ולפיכך לא בקש שובר. אבל בשטרי חלטאתה אף שהמלוה אומר לו למחר יהיבנא ליה לך איהו דאפסיד אנפשיה שלא בקש ממנו לכתוב לו שטר מכר על הקרקע שהחליטו לו הב"ד בחובו כיון שאמר לו השתא ליתיה גבאי לא היה לו להאמין אותו במאי דאמר ליה דליתיה גביה ולא ירף ממנו עד שיכתוב לו שטר מכר והוא טוב לו משיחזיר לו שטר חלטאתה בעצמו לפי שהקול כבר נשמע שהב"ד החליטו קרקע זה למלוה זה בחובו ולא ימצא קונים לקרקע זה ואף שיראה להם שטר חלטאתה שהחזירו לו המלוה לא יאמינו שיאמרו שמא מן המלוה נפל ומצאו הוא וא"כ טוב לו שיבקש מן המלוה שיכתוב לו שטר מכר על קרקע זה ואף שגם שטר מכר צריך לשמרו לעולם עכ"פ הוא טוב משיחזיר לו שטר חלטאתה בעצמו שגם הוא צריך לשמרו לעולם ולפיכך הוא דאפסיד אנפשיה ויחזירנו המוצא אותו לבעליו

שם בתוספות כתבו וז"ל בשטרי חלטאתא ואדרכתא. תימא שטרי אדרכתא אמאי לאו בני פרעון נינהו כיון דעדין לא זכה בקרקע עד שכתבו לו שטרי חלטאתה וכן בסמוך דקאמר איהו דאפסיד אנפשיה דבעי ליה למקרעיה או אבעי ליה למכתב שטר מכירה בשטרי אדרכתא שעדין הקרקע היא בידו במה אפסיד אנפשיה והלא יכול לטעון פרעתי וי"ל דשטרי אדרכתא נקט אלבא דרבה דאית ליה פרק המפקיד דאכיל פירי מכי מטא אדרכתא לידיה א"כ לא יוכל לומר עוד פרעתי כיון שכבר זכה בקרקע ורבא דאית ליה מכי שלמי יומי דאכרזתא לדבריו יעמיד מתניתין בחלטאתה גרידא ויש ספרים דל"ג אדרכתא עכ"ל. הנה כוונת התוספות היא פשוטה שהקשו שתי קושייות חדא במ"ש הש"ס דלאו בני פרעון נינהו דבשלמא בשטרי חלטאהא הוה ס"ד למימר דלאו בני פרעון נינהו אי לאו דקי"ל דשומא הדרא וכמ"ש הש"ס אלא בשטרי אדרכתא למה הוה ס"ד למימר דלאו בני פרעון נינהו כיון שעדיין לא זכה בקרקע הרי הוא כשאר שטרי חובות דעלמא ועוד במאי דקאמר הש"ס על שטרי חלטאתא ואדרכתא איהו דאפסיד אנפשיה דמלשון זה משמע שהלוה אינו יכול לטעון פרעתי והוא מפסיד שישלם בע"כ ובשלמא בחלטאתא ניחא שלא יוכל לטעון פרעתי ומפסיד אבל באדרכתא אינו מפסיד כלום שיוכל לטעון פרעתי כיון שעדין הקרקע בידו ולא הוחלטה למלוה ותירצו דאדרכתא נקט אליבא דרבה דאית ליה דאכיל פירי וכו' וא"כ הוה ס"ד למימר דלאו בני פרעון נינהו אי לאו משום דשומא הדרא וניחא נמי מ"ש הש"ס איהו דאפסיד אנפשיה שלא יוכל לטעון פרעתי ורבא דאית ליה מכי שלמי וכו' יעמיד מתניתין דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר בחלטאתא גרידא התם הוא דיחזיר משום דאף דחיישינן