בקע לגולגלת (ש"ס) לב

דקרא לא נפיק עבד לכך איצטריך ק"ו מגר. וצריכים אנו לדעת באיזה אופן תמצא לומר דמגופא דקרא לא נפיק דהא לקושטא דמלתא גם העבד אין לן חייס אבות וא"כ נפיק ונפיק. ומה שנוכל לומר הוא דע"כ מאי דכתיב ובנים לא יומקו על אבות על בנים שאין להם חייס אבות לא מיירי אלא בגר דאי מיירי גם בעבד וכי העבד חייס אבות הוא דלית ליה הא חייס בנים אית ליה והרי לית ליה לא חייס אבות ולא חייס בנים אלא ודאי לא מיירי אלא בגר והעבד אתי בק"ו מגר וא"כ קשה בדברי התוס' דמאי קאמרי דלרווחא דמלתא נקיט ק"ו כיון דקושטא דמילתא לא נוכל לומר דאיירי בעבד מכח מ"ש וא"כ לאו לרווחא דמילתא לבד נקטיה אלא מוכרח הוא הק"ו וצ"ע: מסכת בבא

מציעא

(דף ט"ז ע"ב) אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים וכו' ואי משום פרעון לא חיישינן לפרעון דאי איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה וכו' אמר רב עמרם אף אנן תנינא כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר אלמא לא חיישינן לפרעון א"ל ר"ז מתניתין בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו אמר רבא והא לאו בני פרעון נינהו והא אמרי נהרדעי שומא הדר עד תריסר ירחי שתא ואמר אמימר וכו' אלא אמר רבא התם היינו טעמא דאמרי איהו הוא דאפסיד אנפשיה דבעידנא דפרעיה איבעי ליה למקרעיה לשטריה א"נ למכתב שטרא אחרינא עלויה דמדינא ארעא לא בעיא למהדר וכו' גבי שט"ח מאי איכא למימר אם איתא דפרעיה אבעי ליה למקרעיה לשטריה אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה דא"ל למחר יהיבנא לך דהשתא ליתיה גבאי א"נ אפשיטי דספרא זייר ליה עכ"ל הש"ס. וז"ל רש"י ז"ל מרישא דקא זבין כלומר אין זה פדיון וכו' והיה לו לזה לתבוע שטר מכירה הואיל ודחהו מלהחזיר לו שטר של ב"ד עכ"ל. וכתב מהרש"ל ז"ל בספרו חכמת שלמה וז"ל. גמרא אימור אשתמוטי קא משתמיט וכו' וקשה לי א"כ לעיל נמי נימא אשתמוטי קא משתמיט ויש מפרשים משום דסמך אאי נמי דקאמר למכתב ליה שטרא אחרינא ואומרים. שכך פרש"י ואני אומר אי דייקת ברש"י לא משמע הכי שהרי כתב ואם דחהו לומר אבד הי"ל לכתוב שטרא אחרינא ולא כתב אשתמוטי והאמת באשתמוטי לא שייך לומר כתוב לי שטר אחרינא שהרי אומר לו היום אחזיר שטרך ונראה דלק"מ דלא שייך לומר אשתמוטי אלא בסתם לוה ומלוה שהאמינו זל"ז ושלם לו קדם שמחזיר לו השטר אבל היכא שהזקיק לדין ולא היה רוצה לשלם עד שכתבו שטר חלטאתא פשיטא שאינו משלם לו עד שיחזיר לו השטר ואם אבד יכתוב לו שטר אחר ודו"ק עכ"ל. ואחר המח"ר מכבוד הגאון מהרש"ל ז"ל נ"ל איש צעיר שדברי המפרשים צדקו ולזה נתכוון רש"י ז"ל וארחיב הדברים כדי שיובנו היטב והוא דבשלמא בשט"ח אמרינן דלא יחזיר לבעליו שמא פרעו מאי אמרת אם איתא דפרעיה אבע"ל למקרעיה לשטריה אמור שהמלוה רמהו וכשאמר לו הלוה החזיר לי שטרי שכבר פרעתיהו לך אשתמיט מניה המלוה בדברי שקר ואומר לו אמת שפרעתני ואחזיר לך השטר אבל עכשיו אין אני מוצא אותו ולמחר או ליומא אוחרא יהיבנא ליה לך כשאמצא אותו וא"כ הלוה אף שאינו מאמין אותו מה יש לו לעשות ומה תיקון יש בידו היחלוק אותו עד שיחזיר לו שטרו ? והלא הוא אומר לו שאינו בידו ואין לו לעשות אלא שיניחנו וילך לו בפחי נפש. אבל בההיא דשטרי חלטאתא הלוה איהו הוא דאפסיד אנפשיה דאבעי ליה למקרעיה כשפרעו ואם תאמר שהמלוה אמר לו דהשתא ליתיה גביה ולמחר יהיבנא לך הי"ל ללוה לחוש לעצמו ולא יאמין למלוה שאומר לו דליתיה גביה ואם תאמר מה יש לו לעשות כיון שאומר לו דליתיה גביה הרי כיון שאין מאמין אותו יש לו תיקון שיאמר למלוה אתה אומר דשטר ב"ד ליתיה גבך א"כ עשה לי שטר מכירה על הקרקע שהחליטו לך הב"ד בחובי כיון שכבר פרעתי לך החוב ושומא הדרא והיא כוונת הש"ס שאמר איבעי ליה למקרעיה לשטריה א"נ למכתב שטרא אחרינא עלויה כלומר אבעי ליה למקרעיה לשטריה ואם תאמר שאמר לו המלוה ליתיה גבי יאמר לו הלוה כתוב לי שטרא אחרינא והוא ממש מה שכתב רש"י "והיה לו לזה לתבוע שטר מכירה הואיל ודחהו מלהחזיר לו שטר של ב"ד" כלומר שדחהו ואמר לו דליתיה גביה ודו"ק בדברים שהם כנים ואמתיים. ומ"ש מהרש"ל "ואני אומר אי דייקת ברש"י לא משמע הכי שהרי כתב