בקע לגולגלת (ש"ס) לא

עבד שאין לו חייס לא למעלה וכו' אבל גר כיון די"ל חייס למטה כשר לעדות וכ"ת לכתוב רחמנא ובנים לא יומתו על אבותיהם למה לי דכתב ובנים לא יומתו על אבות דמשמע לא יומתו ע"פ בנים שאין להם חייס אבות איידי דכתב לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות עכ"ל הש"ס

פשוט דהאי דקאמר הש"ס איידי דכתב לא יומתו אבות על בנים וכו' פירושו הוא דלעולם אימא לך דגר כשר לעדות וקרא דכתב ובנים לא יומתו על אבות אתא לומר לא יומתו בעדות אבות ולא איירי כלל בחייס ומאי דכתיב לא יומתו על אבות ולא על אבותיהם איידי דכתב ברישא דקרא לא יומתו אבות על בנים ולא על בניהם כדי ללמד לנו שהעבד פסול לעדות כתב נמי בסיפא דקרא ובנים לא יומתו על אבות אבל לעולם סיפא דקרא לא איירי כלל בחייס ולא אתא אלא לעדות קרובים כאלו אמר ובנים לא יומתו על אבותיהם שהוא בעדות אבותיהם וזה פשוט וברור בפשט הש"ס. ועד"ז יתפרש מאי דהוקשה לו להרב מהרש"א ז"ל ובא לתרץ שכתב וז"ל איידי וכו' ואפכא לא בעי למימר איידי מרישא דקרא לסיפא דקרא ועוד נראה וכו' עכ"ל. דרצונו לומר דהוק"ל אמאי לא נימא דלעולם אימא לך דגר פסול לעדות מדכתיב ובנים לא יומתו על אבות ולא על אבותיהם לומר לנו שהגר שאין לו חייס אבות פסול לעדות וכי תימא א"כ למה כתב ברישא דקרא לא יומתו אבות על בנים ולא על בניהם לומר לנו שהעבד שאין לו חייס בנים פסול לעדות הא מסיפא נפקא דכתיב ובנים לא יומתו על אבות ולא על אבותיהם ללמד על הגר שאין לו חייס אבות שפסול לעדות והעבד אתי בק"ו מניה או שגם העבד נכלל בפסוק זה שגם הוא אין לו חייס אבות אלא ודאי מדכתיב לא יומתו אבות על בנים ללמד על העבד נידוק מנה הא גר כשר לעדות. לזה נתרץ דלעולם הגר פסול ומאי דכתיב ברישא לא יומתו אבות על בנים אע"ג דלא איצטריך הוא אגב סיפא דכתיב ובנים לא יומתו על אבות ולא כתב על אבותיהם כדי ללמד לנו על הגר שהוא פסול כתב נמי ברישא דקרא לא יומתו אבות על בנים אע"ג דלא איצטריך והיה לו לכתוב על בניהם אלא איידי דסיפא ורישא דקרא לא איירי כלל בחיים ולא מיירי אלא בעדות קרובים כאלו כתיב לא יומתו אבות על בניהם. ולזה תירץ מהרש"א ז"ל דלא נכון לעשות כן לומר איידי מרישא דקרא לסיפא דקרא כלומר איידי דרישא תני סיפא אמרינן אגב סיפא תני רישא לא אמרינן. ותירוצו זה הוא פשוט ומה שהוק"ל בדברי מהרש"א ז"ל הוא מה שכתב בתירוצו השני שכתב וז"ל ועוד נראה דאי מיירי קרא דוקא בעבד ודייק ליה אבות על בנים דאין לו יחוס בנים שפיר דכתב נמי בנים על אבות דהא קושטא הוא דאין לו נמי יחוס אבות ואעג"ב דלא איצטריך ליה מ"מ איידי דכתב שאין לו יחוס למטה כתב נמי שאין לו יחוס למעלה אבל אי הוה איירי קרא בגר ודייק ליה בנים על אבות שאין לו יחוס אבות משום איידי לא ה"ל למכתב אבות על בנים כיון דקושטא הוא דיש לו יחוס בנים ודו"ק עכ"ל מהרש"א ז"ל. ודבריו שגבו ממני דהא מאי דקאמר הש"ס איידי דכתב לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות הוא כמו שכתבנו דסיפא דקרא לא איירי כלל בחייס כדי שנאמר לא יומתו ע"פ בנים שאין להם חייס אבות שהוא הגר ולא איירי אלא בעדות קרובים כאלו כתיב ובנים לא יומתו על אבותיהם ומהו זה שכתב מהרש"א ז"ל דאי מיירי קרא דוקא בעבד וכו' שפיר דכתב נמי וכו' דהא קושטא הוא דאין לו נמי יחוס אבות וכו' דהא משמעות הש"ס הוא דסיפא דקרא לא איירי כלל בחייס ולא איירי אלא בעדות קרובים. וכן מ"ש אבל אי הוה איירי קרא בגר ודייק ליה בנים על אבות וכו' משום איידי לא הו"ל למכתב אבות על בנים כיון דקושטא הוא דיש לו יחוס בנים עכ"ל. דהא סגנון הקושייא שבא לתרץ הוא כמו שכתבנו דלעולם אימא לך דהגר פסול מסיפא דקרא ומאי דכתב ברישא לא יומתו אבות על בנים לא איירי לא בעבד ולא בגר ולא מיירי אלא בעדות קרובים כאלו כתיב לא יומתו אבות על בניהם אלא איידי דכתב בסיפא ובנים לא יומתו על אבות לפסול הגר כתב נמי ברישא לא יומתו אבות על בנים וצ"ע. ודע שהתוס' כתבו וז"ל. ועבד נפקא לן מק"ו. נראה דלרוחא דמילתא נקטיה כלומר דאפילו תמצא לומר דלא נפיק מגופא דקרא מ"מ אתי בק"ו עכ"ל. רצונם לומר דלמאי איצטריך הש"ס לומר דעבד נפקא בק"ו מגר דהא מגופא דקרא נפיק העבד מסיפא דקרא ובנים לא יומתו על אבות על בנים שאין להם חייס אבות ובין גר ובין עבד אין להם חייס אבות אלא דלרווחא דמלתא נקטיה אפילו תמצא לומר דמגופא