בקע לגולגלת (ש"ס) ל

דאסיק בפירוש דברי התוס' דכוונתם במ"ש והוה מ"ל אפכא קאי דוקא על התקדשי לחציי דבמקום מ"ש הש"ס מקודשת הוה מצי למימר אינה מקודשת וכה יאמר את"ל בן ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לחציי אינה מקודשת דשייר בקניינו הא עבד לא שייר בקניינו ואת"ל בן ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לחציי מקודשת דחזיא לכוליה הא לא חזיא לכוליה והוי כולה מילתא בלחציי והמקדש חצי אשה לא יזכר ולא יפקד. ונוראות נפלאתי על הרב מהרש"א ז"ל איך מלאו לבו לפרש פירוש כזה בדברי התוס' שאין דבריהם סובלים אותו כלל דכתבו את"ל התקדשי לחציי מקודשת וגבי אשה קאמר את"ל חצייך מקודשת לי אינה מקודשת והומ"ל אפכא וכו' דמדכתבו והקדימו וגבי אשה וכו' ואח"כ כתבו והומ"ל אפכא משמעות ופשט הדברים הללו אינם אלא כמו שפירשנו אותם וכמו שפירשם הרב מהרש"ל ז"ל ליתן את האמור של זה בזה דבחצי אשה מקודשת ובלחציי אינה מקודשת ולשון אפכא לא משתמע אלא כן דאם היתה כונתם כמו שפירשה הרב מהרש"א ז"ל לא הו"ל לתוספות למימר אפכא אלא הו"ל למימר וגם בלחציי הו"מ למימר אינה מקודשת ותו לא ואם באנו לידי מדה זו ולפרש דברי התוס' כמו שפירשם הרב מהרש"א יותר קרוב לפרשם על מקדש חצי אשה שהוא סמוך ונראה למ"ש וגבי אשה קאמר את"ל חצייך מקודשת לי אינה מקודשת ונאמר דהכוונה היא דהוה מצי הש"ס למנקט מילתיה הכל בחצי אשה וכה יאמר את"ל המקדש חצי אשה מקודשת התם חזיא לכוליה וכו' ואת"ל המקדש חצי אשה אינה מקודשת התם שייר בקניינו וכו' סו"ד יכילנא למימר על הרב מהרש"א ז"ל שיצאה שגגה מלפניו כשגגה היוצאה מלפני השליט וא"ש את"ס

(דף נ"ז ע"ב) תנא מעשה בת' ילדים וכו' עד ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה אתיוהו לקמא לקמיה דקיסר וכו' עד אם הבנים שמחה ריב"ל אמר זו מילה שניתנה בשמיני. ופי' רש"י. זו אשה. הורגנו כל היום פירוש שהכתוב שהביא הש"ס כי עליך הורגנו וגו' ודרשו על ת' ילדים רב יהודה דרש אותו על אשה ושבעה בניה וריב"ל דרש אותו על המילה שניתנה בשמיני דזימנין דמייתי כמו שפירש רש"י, וצריך לדעת למה הוצרך הש"ס לומר שניתנה בשמיני ומאן דכר שמיה דשמיני ועוד היכא רמיזא בכתוב הזה אשה ושבעה בניה ומילה ורש"י לא פירש כלום ונ"ל אני הצעיר שדרשת רב יהודה וריב"ל מחשבון התיבות שיש בכתוב הזה שהם שמנה תיבות ורב יהודה דרש אותו על אשה ושבעה בניה הרי שמנה וריב"ל דרש אותו על המילה שנתנה בשמינ"י. ונ"ל שבלי ספק לכך נתכוון הש"ס ואפשר שימצאו דברי אלה באיזה מפרש ודו"ק

ומצינו בכמה מקומות בש"ס שדורש איזה דרשה מענין התיבות ואחד מהם אני זוכר עכשיו והוא בהגדה של פסח ד"א ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים באותות וכו' אלו עשר מכות וכו' הרי לפניך שדרש דרשנו ממנין התיבות ומביד חזקה שהם שתי תיבות דרש שתים כלומר שתי מכות וכן ובזרוע נטויה וכן ובמורא גדול ובאותות מיעוט רבים שנים: מסכת בבא

קמא

(דף פ"ח ע"א) בענין פסול העבד לעדות. מר בריה דרבינא אמר אמר קרא לא יומתו אבות על בנים לא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים (חייס בנים. יחס בנים. לא יומתו אבות על בנים. לא יומת שום אדם ע"פ מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו והיינו עבד. רש"י) דאי ס"ד כדאמרי' לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם מאי בנים ש"מ דלא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים אלא מעתה ובנים לא יומתו על אבות ה"נ לא יומתו על בנים שאין להם חייס אבות ה"נ גר פסול לעדות אמרי הכי השתא גר נהי דאין לו חייס למעלה למטה יש לו חייס לאפוקי עבד וכו דאי ס"ד גר פסול לעדות לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם לכדאמרינן לא יומתו בעדות בנים ונכתוב ובנים לא יומתו על אבות דשמעת מנה תרי חדא לא יומתו בנים בעדות אבות ואידך לא יומתו ע"פ בנים שאין להם חייס אבות ועבד נפקא ליה בק"ו מגר ומה גר דלמעלה וכו' אלא מדכתב רחמנא לא יומתו אבות על בנים דמשמע לא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים ש"מ