בקע לגולגלת (ש"ס) כט

היטב אם לא שנאמר שיש איזה דבר שעומד ואנחנו לא ידענוהו. והתמיהא על הרב לחם אבירים ז"ל שנתקשה בדברי רש"י הללו והלך לו לדברים רחוקים כאשר יראה המעיין בספרו ע"ש

(דף ק"ג ע"ב) שמעון בני חכם מאי קאמר ה"ק אע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא אמר לוי צריכא למימר אר"ש בר רבי צריכא לך ולמטלעתך מאי קשיא ליה הא קרא קאמר ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ההוא ממלא מקום אבותיו הוה ור"ג אינו ממלא מקום אבותיו הוה ורבי מ"ט עבד הכי וכו'. פירש"י ז"ל מאי קשיא ליה. לר"ש ברבי דאמר צריכא למימר אמאי צרי כא הא קרא כתיב עכ"ל. הוקשה לי בפירוש רש"י דא"כ ר' שמעון בר רבי סתם דבריו ולא פירש למה צריכא לך ולמטלעתך. ולולא פירוש רש"י יש לפרש דהאי מאי קשיא ליה הא קרא כתיב הכל הוא מדברי ר"ש דמתמה על לוי שהקשה צריכא למימר ואתא ר' שמעון ברבי ואמר ליה צריכא לך וכו' דמה הוקשה לך עד שתמהת צריכא למימר דאי הוקשה לך שהוא מקרא כתוב שהבכור זוכה אין ראיה משם דהתם ממלא וכו': מסכת

גיטין

(דף מ"ג ע"א) איבעיא להו מי שחציו עבד וחציו ב"ח שקידש בת חורין מהו את"ל בן בן ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לחציי מקודשת דחזיא לכוליה הא לא חזיא לכוליה ואת"ל בן ישראל המקדש חצי אשה אינה מקודשת דשייר בקניינו והא עבד לא שייר בקניינו מאי ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשין ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנא ליה אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טרפה ומאי יורשיו נפשיה אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני ועוד כופר הוא ואר"ל כופר אין משתלם אלא לאחר מיתה אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו עכ"ל הש"ס. וכתבו התוס' וז"ל. את"ל התקדשי לחציי מקודשת וגבי אשה קאמר את"ל חצייך מקודשת לי אינה מקודשת והוה מצי למימר אפכא אלא האמת נקט דהכי מסיק בפ"ק דקידושין דף ז' עכ"ל כוונת התוס' פשוטה דהומ"ל אפכא וכה יאמר את"ל בן ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לחציי אינה מקודשת דשיור בקניינו והא עבד לא שייר בקניינו ואת"ל בן ישראל המקדש חצי אשה המקודשת דחזיא ליה כולה הא לא חזייא לכוליה אלא האמת נקט וכו'. וכתב מהרש"ל על דברי התוס' הללו וז"ל והוה מ"ל אפכא וכו' נ"ב פי' ואז כשיאמר את"ל חצייך מקודשת לי מקודשת הוי כאלו אמר וכל שכן כשאומר התקדשי לחציי דאז מקודשת וכן כשיאמר את"ל התקדשי לחציי אינה מקודשת, הוי כאלו אמר וכ"ש כשאמר חצייך מקודשת לי כו' ודו"ק עכ"ל. וצריך להבין דמה הוקשה למהרש"ל ז"ל בדברי התוס' שהוצרך לכתוב הדברים הללו ונלע"ד שהוקשה לו דבשלמא למ"ש הש"ס את"ל בן ישראל וכו' התקדשי לחציי מקודשת וכו' ואת"ל בן ישראל המקדש חצי אשה אינה מקודשת וכו' שני הדינים הללו צדקו יחדיו וכך היא המדה דבהתקדשי לחציי מקודשת דהוי כאלו אמר לה אי בעינא למנסב אתתא אחריתי יכילנא דאיש אחד יכול ליקח כמה נשים אבל המקדש חצי אשה אינה מקודשת דאתתא לבי תרי לא חזיא וכן היא מסקנת הש"ס בקידושין אבל למ"ש התוס' דהוה מצי למימר אפכא את"ל בן ישראל וכו' התקדשי לחציי אינה מקודשת וכו' ואת"ל בן ישראל המקדש חצי אשה מקודשת וכו' שני הדינים הללו לא יצדקו יחדיו דבהתקדשי לחציי אינה מקודשת והמקדש חצי אשה מקודשת לכן בא מהרש"ל ויישב דברי התוס' דכוונתם היא דכשיאמר את"ל חצייך מקודשת לי מקודשת הוי כאלו אמר וכ"ש כשאמר התקדשי לחציי דמקודשת וכן כשאמר וכו' ואין כוונתם ששני הדינים יהיה קיום לשניהם אלא שכל אחד מהם סותר האחר. והרב מהרש"א ז"ל כתב וז"ל מדברי מהרש"ל שהבין המ"ל אפכא היינו דגבי מקודשת המ"ל חצייך וגבי אינה מקודשת לחציי וא"א לומר כן כפי שפירש"י הא דחזיא לכוליה דה"ק לה אי בעינא נסיבנא אחריתי כו' דזה ודאי לא שייך באשה וק"ק דטפי ה"ל לתוס' לאקשויי דה"מ למנקט כולה בחדא מילתא דהיינו באינה מקודשת נמי לחציי וע"כ הנראה דאפכא דאמרי קושטא דהכי הוא דגבי לחציי המ"ל אפכא דהיינו את"ל אינה מקודשת דבהכי הוה ניחא טפי למנקט כולה מילתא בלחציי אלא דהאמת כו' וק"ל עכ"ל. ודבריו מובנים אף שהם קצת מגומגמים ומאי