בקע לגולגלת (ש"ס) כח

ס"ל כאביי דמחלוקת רב ושמואל היא אם אדם עושה בעילתו וכו' אלא דכ"ע בין רב ובין שמואל ס"ל דאין אדם עושה וכו' דאי איתא דמחלוקתם היא אי אדם עושה וכו' ליפלגו נמי בטעות אשה אחת ויאמר שמואל שא"צ ממנו גט אלא ודאי דגם שמואל ס"ל שאין אדם וכו' וגם אין אנו יכולים לומר דכ"ע ס"ל אדם עושה וכו' ולפיכך בטעות אשה אחת גרידתא ד"ה א"צ ממנו גט דא"ל מאי טעמא דרב בטעות אשה אחת כעין שתי נשים דהיינו שהיו גירושין בין הקידושין והבעילה דאמר רב צריכה הימנו גט הרי יש לנו לומר שהבעילה הזאת היתה כזנות ולא לשם קידושין אלא מוכרחים אנו לומר דלפי אוקמתא זו דרבה כ"ע בין רב ובין שמואל ס"ל דאין אדם עושה וכו' ומחלוקתם היא אם בעילה זו שהיא לשם קידושין על סמך התנאי הראשון היתה וא"כ אין כאן קידושין או לא דרב ס"ל שקידושי ביאה הללו היו לשם קידושין בלי שום תנאי שהתנאי שהתנה עליה בקידושין הראשונים לא נשאר זכר לו לפי שהיו הגירושין בנתים ולפיכך צריכה המנו גט ושמואל ס"ל שגם הקידושין הללו הם על תנאי לפי שכבר גלה דעתו בקידושין ראשונים דאינו רוצה באשה ישיש עליה נדרים ולפיכך כשנמצא שיש עליה נדרים נתבטלו הקידושין הללו ולפיכך א"צ הימנו גט. איתיביה אביי קדשה בטעות וס"ד השתא דהאי טעות הוא טעות נדרים שקדש אשה ע"מ שאין עליה נדרים והטעתו ונמצאו עליה נדרים וקאמר ת"ק אם בעלו קנו והברייתא מיירי באשה אחת גרידתא. פירוש השתא קאמרת דבטעות אשה אחת ליכא מאן דאמר דצריכה הימנו גט והטעם שביאה זו לא עשה אותה לשם קידושין אלא סמך על הקידושין הראשונים וסומך בדעתו שאם אשה זו יש עליה נדרים לא היתה נכנסת עמו לחופה ולפיכך כשנמצא שיש עליה נדרים נתבטלו הקידושין והרי אשכחן לת"ק דאמר שבטעות נדרים אם בעל קנה לפי שהוא חושש שמא יש עליה נדרים ונתבטלו הקידושין ולפיכך בועל עכשיו לשם קידושין ומפני כך קנה וצריכה הימנו גט. והשיב הש"ס דהאי טעות לאו בטעות נדרים מיירי אלא בטעות פחות משו"פ ותני והדר מפרש אבל בטעות נדרים אפי' ת"ק מודה דלא קנה אף אם בעל וחילוק גדול יש ביניהם דבשלמא בפחות משו"פ כ"ע ידעי שאין קידושין בפחות משו"פ ועכשיו כשבועל כדי שלא יעשה ב"ז מקדשה עכשיו בביאה אבל בטעות נדרים אין צורך לו לעשות קידושין אחרים בביאה לפי דסמכה דעתיה דאשה זו לא נכנסה עמו לחופה אם לא דקים לה שאין עליה נדרים ובועל עכשיו שלא לשם קידושין ולפיכך כשנמצאו עליה נדרים והטעתו א"צ גט שהקידושין הראשונים נתבטלו מחמת התנאי שלא נתקיים ועכשיו לא חזר ועשה, שום קידושין והקשה הש"ס בפחות משו"פ במאי פליגי. ופירש רש"י ז"ל לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי במאי פליגי מ"ט דר"ש עכ"ל. פירוש לפירושי דאביי מקשה לרבה בשלמא לדידי דאמינא דמחלוקת רב ושמואל היא גם בטעות אשה אחת ופלוגתתם היא אם אדם עושה בעילתו ב"ז או לא ואם כן גם ת"ק ור' ישמעאל פליגי בטענת אשה אחת אם אדם עושה וכו' וא"כ גם בפחות משו"פ בהא פליגי דת"ק סבר אין אדם עושה וכו' ולפיכך אם בעל קנה לפי שעושה קידושין בביאה זו כדי שלא תהיה ב"ז ור"ש סבר דאדם עושה וכו' ולא אכפת ליה ולפיכך לא קנה וא"צ גט. אבל לדידך דס"ל דכ"ע ס"ל אין אדם עושה וכו' ולא חלקו בטעות נדרים דבטעות נדרים כ"ע מודים דלא קנה לפי שסומך על אשה זו וכו' וא"כ אנו צריכי' טעם לדברי ר"ש בפחות משו"פ דלא קנה דכלום טעמא דטעות נדרים שלא קנה הוא מפני דסמכא דעתיה על האשה אבל בפחות משו"פ מאי איכא למימר דהרי כ"ע ידעי דקידושין לא תפסי בפחות משו"פ וא"כ כשבועל עכשיו הוא בועל לשם קידושין כדי שלא יעשה בעילתו ב"ז לדידך דאמרת דכ"ע אית להו הך סברא דאין אדם וכו' ולמה אמר ר"ש דלא קנה. והשיב הש"ס לעולם אימא לך דכ"ע ס"ל דאין אדם וכו' וטעמא דר"ש בפחות משו"פ דלא קנה לפי דאית ליה דלאו כ"ע ידעי שאין קידושין בפחות חשו"פ וזה סבור שהקידושין שקדש בפחות משו"פ כשרים הם ולפיכך אינו עושה עכשיו קידושין אחרים שאין לו צורך בהם לפי סברתו שהקידושין שקדש כשרים הם ולפיכך אמר ר"ש דלא קנה וא"צ גט ובהא פליגי ת"ק ור"ש אי כ"ע ידעי דאין קידושין בפחות משו"פ או לא. ובכן נתקשרו היטב דברי הש"ס דבר דבור על אופניו. וכל מה שכתבתי לפי דעתי הם דברים. פשוטים בפירוש הסוגייא עד שאני תמה על מהר"ם שי"ף ז"ל מה ראה על ככה לצוות לראות לקושרם