בקע לגולגלת (ש"ס) כז

ועל מהרל"ח שהביאם בהגהותיו דאפילו דרדקי דבי רב לא יאמרו כדברים הללו שהרי דברי הרא"ש ז"ל הם פשוטים ובמקום שכתב הוא "מלשון זה נראה דס"ל להרא"ש ז"ל דב"ח גובה מן הראוי" דרדקי דבי רב יכתבו "מלשון זה נראה דס"ל להרא"ש ז"ל דב"ח אינו גובה מן הראוי" שהרי הש"ס אמר דנ"מ אי הויא הבת ב"ח דאביה או דאחי למגבא בבינונית ושלא בשבועה וכו' והרא"ש ז"ל כתב דמלבד הנ"מ שאמר הש"ס יש עוד נ"מ דאם היא ב"ח דאביה אינה גובה מן הראוי כדין ב"ח של האב שגובה מן היתומים שאינו גובה מן הראוי אלא מן המוחזק ואם היא ב"ח דאחי גובה מהם אף מן הראוי שירשו מאביהם ואף מגלימא דעל כתפייהו שהרי הם חייבים לה וחייבים לפרוע אותה מכל מה שימצא ברשותם. ואף שזה בעצמו הוא מה שכתב הרב כנה"ג לא אמרו אלא בדרך אפשר והאמת הוא שכל מי שלא יפרש כך לא יצא י"ח ולא מצא ידיו ורגליו בבה"מ

ראיתי למהר"מ שי"ף ז"ל שכתב על בירור רש"י ז"ל בכתובות דף ע"ג ע"ב שכתב רש"י ז"ל וז"ל במאי קמפלגי לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי במאי פליגי גבי פחות משו"פ מ"ט דר"ש. עכ"ל רש"י ז"ל. וכתב עליו הרב מהר"ם שיף ז"ל וז"ל יש לראות לקושרו היטב כמו שפירש"י לדידך דאמרת וכו'. עכ"ל הרב מהר"ם שיף ז"ל. הנה שהרב ז"ל צוה עלינו לראות לקושרו היטב אבל הוא ז"ל לא פירש לנו שום דבר. לכן לקיים מצות הרב ז"ל נביא הסוגיא ונפרש אותה ויתבררו הדברים ויהיה הענין מקושר היטב בע"ה. והכי איתא התם. איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה ממנו גט. אמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו ב"ז וכו'. ובתר הכי איתא בש"ס אמר רבה מחלוקת בטעות שתי נשים וכו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אבל בטעות אשה אחת גרידתא ד"ה א"צ הימנו גט. איתיביה אביי קדשה בטעות ופחות מש"פ וכן קטן שקדש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכן אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שלח ואם בעלו קנו ר"ש בן יהודה משום ר' ישמעאל אמר אם בעלו לא קנו והא הכא דטעות אשה אחת הוא ופליגי מאי לאו טעות נדרים לא טעות פחות משו"פ. פחות משו"פ בהדיא קא תני לה קדשה בטעות ופחות משו"פ פרושי קא מפרש קדשה בטעות כיצד כגון שקדשה בפחות משו"פ. במאי קמפלגי מ"ס אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משו"פ וגמר ובעל לשם קדושין ומ"ס אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וכי קא בעל לשם קדושין הראשונים בעל. עכ"ל הש"ס. והכי פירושא דהאי מילתא. דרב ושמואל נחלקו אם קדש על תנאי (שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים) וכנס סתם דרב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"צ הימנו גט. ואביי אמר דמחלוקתם היא אם אדם עושה בעילתו ב"ז או לא דרב ס"ל דאין אדם עושה וכו' וכשקדש ע"ת ואח"ך כנס סתם ובעל ודאי דבעל לשם קדושין ומקדשה בביאה זו מפני שחושש שמא התנאי לא נתקיים (ויש עליה נדרים) ואינה מקודשת שהקדושין נתבטלו ואם יבעול שלא לשם קדושין הוייא בעילתו ב"ז ולפיכך חוזר ומקדשה עכשיו בביאה זו ולפיכך צריכה הימנו גט. ושמואל ס"ל דאדם עושה בעי' ב"ז ולא איכפת ליה ואינו חוזר ומקדשה עכשיו והקדושין הראשונים כבר נתבטלו כשנמצאו עליה נדרים ולפיכך א"צ הימנו גט. ואח"ך אמר הש"ס במסקנא דמלתא אמר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים. פירוש שקדש אשה ע"ת שאין עליה נדרים ואח"ך גרשה מן האירוסין וחזר וכנסה סתם ובעלה דרב ס"ל צריכה הימנו גט והטעם שהקדושין הראשונים שהיו על תנאי כבר נתגרשה מהם ועכשיו שחזר וכנסה סתם ובעלה הוא מקדש בביאה זו בלי שום תנאי ולפיכך צריכה הימנו גט. ושמואל סבר דאפילו שאחר הגירושין כנסה ומקדשה בביאה הא גלי דעתיה בקדושין הראשונים שאינו רוצה באשה נדרנית וע"ת כן חזר וקדשה בביאה זו ועכשיו שנמצאת נדרנית נתבטלו קדושין אלו ולפיכך א"צ ממנו גט. אבל בטעות אשה אחת כלומר שלא היו גירושין בינתים אלא קדש ע"ת וכנס ובעל ד"ה א"צ ממנו גט. שביאה זו לאו לשם קדושין היתה אלא שהוא בועל מפני שסבור שודאי האשה הזאת אין עליה נדרים שסומך בדעתו לומר שכיון שקדשה ע"ת שאין עליה נדרים אי לאו שאין עליה נדרים לא היתה נכנסת עמו לחופה וא"כ כשבועל על סמך הקדושין הראשונים בועל והרי נתבטלו כשנמצאת נדרנית ולפיכך לכ"ע א"צ ממנו גט. והשתא רבה לא