בקע לגולגלת (ש"ס) כה

התורה באמרו כי תקנה עבד עברי אינו דבוק שהוא עבד של עברי אלא אינו דבוק והכוונה היא עבד שהוא עברי. ואם היתה כוונת הכתוב בעבד עברי עבד של עברי אז לא היה יכול התנא לומר העבד עברי כקושייתם משום דהעבד עברי אין משמעותו אלא העבד שהוא עברי וכ"ש שלא היה יכול לכתוב העברי שאז הוא בגלוי העבד שהוא עברי הפך הכוונה. אבל השתא שכוונת הכתוב בעבד עברי היא עבד שהוא עברי תבא הקושייא דלכתוב העבד עברי שמשמעותו הוא העבד שהוא עברי כפי כוונת הכתוב וע"ז תירצו שאם היה מוסיף ה"א הידיעה על עבד ולכתוב העבד היה צריך להוסיף ה"א הידיעה גם על עברי ויכתוב העברי שכן דרך הלשון. ובחון בדברים הללו ותמצאם שהם כנים ואמתיים והרב מהרש"א ז"ל אחר המח"ר לא דק כל הצורך בדברי התוס' ודו"ק

(ד' ז' ע"ב) בתוספות ד"ה שנאמר וז"ל ובמסכת כלה דמייתי קרא דויברכו את רבקה איכא למימר דהתם ברכת אירוסין והכא ברכת נישואין ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת ע"י שליח שהרי אליעזר שליח היה ונראה דאסמכתא בעלמא היא דעשרה לא משתמע מהתם ולא איירי פשטיה דקרא בברכת אירוסין עכ"ל. וכונתם פשוטה דאחר שכתבו דיש ללמוד מהתם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת עי"ש שוב חזרו מדבריהם וכתבו ונראה דאסמכתא בעלמא היא וכו' ולא איירי פשטיה דקרא וכו' כלומר ואין ללמוד משם לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת עי"ש וזה פשוט וברור בכונתם. וא"כ יש לתמוה על מהרש"א ז"ל שכתב על דברי התוס' הללו וז"ל וכ"כ הרמב"ם והטור אה"ע סי' ל"ד דשליח מברך וכתב הב"י שלמדו לומר כן מדסתם והני מברכין ברכת אירוסין וכו' ע"ש ובחנם דחק ונעלם ממנו דברי התוס' דמוכח ממס' כלה וק"ל. עכ"ל הרב מהרש"א ז"ל. ואחר המחילה מכביד תורתו הוא שנעלם ממנו פירוש דברי התוס' ובחנם השיג על הרב"י ז"ל וכתב שנעלם ממנו דברי התוס' שהתו' סתרו הראיה שהביאו מההיא דמסכת כלה ודו"ק. שוב ראיתי בפסקי תוספות שכתבו וז"ל ברכת אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח יש לספק בו עכ"ל. הרי כמ"ש שהראיה שהביאו היא אין ולא ונעלם זה מהרב מהרש"א ז"ל ודו"ק

(דף ס"ד ע"ב) ונותן לה חצי קב קטנית אלו יין לא קתני מסייעא ליה לר"א דאמר ר"א אין פוסקין יינות לאשה וכו' דרש ר"י איש כפר גביריא ואמרי לה איש גבור חיל מנין שאין פוסקין יינות לאשה שנאמר ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה שתה ולא שתת אלא מעתה אכלה ולא אכל ה"נ אנן מדשני קרא בדיבוריה קאמרינן מכדי בגוה קא עסיק ואתי מ"ט שני ש"מ שתה ולא שתת. וכתבו התוס'. אחרי אכלה כמו אחרי אכלה מפיק ה' משמע ואע"פ שלא אכלה כדכתיב ותבכה ולא תאכל מ"מ אית לן למדרש הכי ותקם חנה אחרי שעת אכילתה שהי"ל לאכול ואחרי שתה אלקנה וביתו חוץ ממנה שלא היה לה לשתות ולכך ויחשבה עלי לשכורה עכ"ל. וכתב הרב מהרש"א ז"ל וז"ל. ולכך ויחשבה עלי לשכורה עכ"ל דאי לאו שאחרי שטת אכילה התפללה לא היה חושבה לשכורה אבל קרא אשמועינן דהיה אחר זמן אכילה ושתיה ואין דרך להתפלל אז ולכך חשב שאכלה ושתת והיתה לשכורה ועוד נראה דודאי אלו אכלה ושתת אפשר שהיו פניה צהובים וחשב על ידי זה שהיתה שכורה אבל כיון שלא אכלה ושתת כלום במה ראה לחושבה שכורה אי לאו שהיה אחר זמן אכילה ושתייה שאין דרך להתפלל אז ודו"ק עכ"ל. ואחר המחי"ר מכבוד תורתו, הנפלאה הביא לחמו ממרחק ונכנס בדוחקים והבין שמ"ש התוס' ולכך ויחשבה עלי לשכורה דקאי אשלפני פניו אמאי דכתבו מקודם מ"מ אית לן למדרש הכי ותקם חנה אחרי שעת אכילתה ואינו כן דלא קאי אלא אשלפניו אדסמיך ליה שכתבו חוץ ממנה שלא היה לה לשתות וע"ז כתבו ולכך ויחשבה עלי לשכורה וכוונתם פשוטה דאתו לחזק ראית הש"ס מן הכתוב הזה שאון פוסקין יינות לאשה דלאו אורח ארעא שהאשה תשתה יין ולכך עלי גנה אותה בחשבו ששתת יין עד שנשתכרה ומפני זה רק שפתיה נעות וגו' ואם באמת שהאשה יכולה לשתות יין כמו האיש מה גנות היא זו כיון שי"ל רשות לשתות אין להתלונן עליה לשנשתכרה שכן הוא הדרך כשהאדם יושב בסעודתו ואוכל ושותה יין לפעמים משתכר לאנסו אלא ודאי שלא היה לה לשתות והיא ששתת