בקע לגולגלת (ש"ס) כד

היכא דאפשר כלומר אני מתיר לך בבה"ש לעשר את הדמאי ולערב ולהטמין את החמין אם היה אפשר אבל לא יועיל לך היתר זה מפני שהזמן הוא קצר מאד שהוא כהרף עין אבל אם היה אפשר הוא מותר גמור. וכיוצא בזה מצינו במס' גטין דף מ"ה ע"א בהא בעיא דמי שחציו עבד וחציו ב"ח שקדש בת חורין מהו וקאמר הש"ס ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנא ליה ואסיק הש"ס לדחות פשוט זה אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו כלומר לעולם אימא לך דקידושיו לאו קידושין ואין לו יורשים ומאי דקאמרה הברייתא שיתנו חצי כופר ליורשיו דינא דוקא קאמר שמן הראוי הוא מה"ד שיטלו יורשיו חצי כופר אם היו לו יורשים אבל זה אין לו יורשים שאפילו היה מקדש בת חורין ומוליד ממנה בנים אינם מתייחסים אחריו והרי התם דהברייתא קא פסיק ותני שיתנו חצי כופר ליורשיו ורבא אפקה מפשטה לגמרי ופירש דכוונת הברייתא דדינא דוקא קאמר שראוי ליתנו ליורשיו אם היו לו אבל זה שאין לו יורשים ולא שייך שיהיו לו אין לו דין זה אף אנן נמי נימא דלסברת ר' יוסי דבה"ש הוא הרף עין דוקא תתפרש משנתינו דדינא דוקא קאמר אם היה אפשר. ובההיא ראיה שהביאו התוס' מההיא דמס' זבים יכילנא למשדי בה נרגא דלעולם אימא לך דר' יוסי ס"ל דלית זמן ביום שהוא ספק יום ספק לילה אלא ודאי יום ודאי לילה ואפי"ה באותו הרף עין שהוא בה"ש לר' יוסי כיון שהוא זמן קצר כ"ש שא"א לעמוד עליו אית ביה השלשה ספקות ספק שהראיה היתה בתחלתו שהוא ודאי יום והרי יום מפסיק ספק שהיתה בסופו שהוא ודאי לילה והרי הם שני ימים רצופים ספק שהראיה היתה בכל ההרף עין שתחלתו ודאי יום וסופו ודאי לילה והוי שלשה ימים רצופים ודו"ק: מסכת

כתובות

(דף ב') תוספת בד"ה בתולה וז"ל והא דלא תנן בפ"ק דקידושין העבד עברי אע"פ דכתיב בקרא כי תקנה עבד עברי משום דא"כ הו"ל למתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך וכו' עכ"ל. לכאורה דכוונת התוס' במ"ש שאינו דבוק היא דאי הוה תני העבד עברי הוה משמע דבוק העבד של עברי ולפיכך צריך להוסיף ה' על עברי ולכתוב העברי דלהוי משמעותו העבד שהוא עברי כפי האמת. וכן ראיתי להרב מהרש"א ז"ל שפירש כן וז"ל ר"ל דבוק עבד של עברי אלא אינו דבוק דהיינו עבד שהוא עברי ואלו הוה כתוב העבד עברי הוה משמע דבוק והוה הוצרך להוסיף עוד ה' העברי דלישתמע אינו דבוק ואין דרך וכו' עכ"ל. ולענ"ד דברים אלו לא יתכן לאומרם בשום אופן ואין להם קיום בעולם ומעולם לא ראינו ולא שמענו שיהיה דרך הלשון כן לא בלשון מקרא ולא בלשון חכמים ולא בלשון ב"א הנוכל לומר על עבד של ראובן העבד ראובן או על כסף שמעון הכסף שמעון או על בית לוי הבית לוי. ואדרבא עבד עברי שכתב התנא יש לטעות ולפרשו דבוק עבד של עברי שעבד עברי סובל שני פירושים עבד שהוא עברי או עבד של עברי וכמ"ש רש"י בפירושו על החומש אלא דהתנא לא חש ונקט לשון המקרא וכמו שיתפרש לשון. המקרא יתפרש לשונו וליכא למטעי שכבר ידוע הדין שדבר הכתוב בעבד שהוא עברי. אבל העבד עברי אין לו שום משמעות כי אם עבד שהוא עברי. לכן נלע"ד דמטעמא אחרינא כתבו התוס' שהיה צריך התנא להוסיף ה' גם על עברי ולכתוב העבד העברי והוא שבכל דבר שיש בו שני חלקים כמו הכא עבד ועברי אם יוסיף ה' על החלק הראשון שהוא עבד ולכתוב העבד היה צריך להוסיף ה' גם על החלק השני שהוא עברי ולכתוב העברי שכן דרך הלשון הן בלשון המקרא הן בלשון חכמים הן בלשון ב"א והכא בעבד עברי מצינו מקרא מפורש בפרשת וישב בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו. וכמו הכבש האחד. הכבש השני. הכתם הטוב. ביום השני. ביום השלישי. (בהיום השני בהיום השלישי) המלך הטוב. המלך החכם שכותבים על שהע"ה וכאלה רבות ומשום זה כתבו התוס' דאי הוה התנא כותב העבד בה"א הידיעה משום דקאי אקרא היה צריך להוסיף ה"א הידיעה גם בחלק השני שהוא עברי ולכתוב העברי שכן הוא דרך הלשון. ומ"ש התוס' שאינו דבוק לאו למימרא שאי היה כותב העבד עברי הוה משתמע דבוק העבד של עברי שזה לא יתכן וכמ"ש אלא הכוונה היא כאלו במקום הזה מודיעים לנו התוס' קושט דברי אמת שכוונת נותן