בקע לגולגלת (ש"ס) כג

יום ס' לילה לאפוקי ר' יוסי דס"ל דבה"ש דר' יהודה הוא ודאי יום ומצי טביל. וא"כ אחר האמת והצדק הזה מה נשאר להרב בעל ספר לוית חן ואור יקרות להתלונן על הרב מהרש"א ז"ל ולומר שהוא נתכוון בדברי התוס' אמת לאמתו ושנעלם מהרב מהרש"א כוונתם והלא הדברים הם פשוטים לכל מי שיעיין בסוגייא הנז', והדברים בעצמם שכתב הרב הנז' לכאורה הם מגומגמים דמהו זה שכתב שר' יהודה מאריך זמן השבת יותר מר' יוסי שהרי מה שהאריך אותו בע"ש קצר אותו במוצאי שבת וחשיב בה"ש דידיה ס' יום ס' לילה ואלו ר' יוסי חשיב ליה יום ודאי הרי שבמוצאי שבת ר' יהודה מקצר ור' יוסי מאריך ואף אי יהיבנא ליה דיליה מה ענין זה לדברי מהרש"א מי לא מודית לי שגם ר' יהודה הוא מקיל במוצאי שבת וס"ל שמותר לעשות מלאכה בבה"ש של ר' יוסי לפי דלדידיה הוא ודאי לילה. סוף דבר שדברי הרב הנז' שגבו ממני ולא יכולתי להולמם

תוס' ד"ה ור' יוסי. וז"ל ור' יוסי אומר בה"ש כהרף עין. פירש רשב"א דאין להסתפק בו אלא כשהוא כהרף עין ולא בזמן גדול כמו שמסתפק בו ת"ק אבל אין לפרש ר' יוסי אין מסתפק בבה"ש כלל והכי קאמר כהרף עין אני מכיר ובקי בו מתי זה נכנס וזה יוצא ויודע אני מתי הוא יום ומתי הוא לילה דהא בתוספתא דמס' זבים בפ"ק קתני וכן היה ר' יוסי אימר ראה אחת בה"ש ואחת ודאי ספק לטומאה ולקרבן פירוש שראה במוצאי שבת בה"ש וביום שני ראה ביום ס' לטומאה דשמא בה"ש כולו מן היום והוי יום מפסיק וטהור או שמא כולו מן הלילה והוו שני ימים רצופים וטמא ושמא מן היום ומן הלילה ואיכא ג' ימים רצופין וחייב קרבן אלמא דר' יוסי נמי מספקא ליה בההוא כהרף עין. עכ"ל התוס'

נראה לי איש צעיר דבלאו ראיית התוס' מההיא דתוספתא דמס' זבים סוגייא דשמעתא דהכא במס' שבת הכי רהטא דגם ר' יוסי אית ליה שיש זמן ביום שהוא ספק יום ספק לילה ומשנתינו תוכיח דקתני ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין ומשנה זו היא שנויה אליבא דכ"ע ולא מצינו מי שיחלוק עליה ואי אמרת דר' יוסי לית ליה דאית זמן ביום שיש להסתפק בו אם הוא יום או לילה היכי מתוקמה האי מתניתין אליביה דלית ליה כלל שיש בעולם זמן שהוא ספק חשכה ספק אינה חשכה ולדידיה אם כך היא סברתו כל הדינים הללו שנשנו במשנה זו הם בטלים מאליהם כיון דהוא ס"ל דליכא ספק חשכה ספק אינה חשכה בעולם אלא ודאי יום וודאי לילה וא"כ אין חילוק לדידיה בין מעשר ודאי וטבילת כלים והדלקת הנרות למעשר דמאי ועירובין והטמנת חמין אלא כל אפייא שוין ובחציו הראשון של הרף עין שהוא ודאי יום מותר לעשות כל אותם הדברים ובחציו השני שהוא ודאי לילה אסור לעשות כלום. ועוד דדברי הברייתא כן מוכיחין שכל התנאים ס"ל שיש זמן ביום שהוא ספק יום ספק לילה דקתני הברייתא ת"ר בה"ש ספק מן היום ס' מן הלילה וכו' ועלה קתני ואיזהו בה"ש כלומר איזהו בה"ש שאמרנו שהוא ס' יום ס' לילה ות"ק פירש שבה"ש הוא משתשקע החמה כל זמן וכו' ור' נחמיה פירש שבה"ש הוא כדי שיהלך אדם חצי מיל ור' יוסי פירש שבה"ש הוא כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו הרי לפניך שגם ר' יוסי ס"ל שיש בה"ש בעולם שהוא ספק יום ספק לילה ספק מן היום ומן הלילה ושיעורו הוא כהרף עין ואותו הרף עין יש בו השלשה ספקות שאמרה הברייתא ס' מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה א"כ סוגייא זו מוכחת שגם ר' יוסי ס"ל שיש זמן ביום שהוא ס' יום ס' לילה ס' מן היום ומן הלילה ולא הוו צריכים התוס' להביא מההיא דמס' זבים. הן אמת דמשנתינו דשלשה דברים צריך אדם וכו' אפילו אחר האמת שר' יוסי אית ליה שיש זמן ביום שהוא ס' יום וכו' והוא נקרא בה"ש משנה זו אליביה לכאורה היא קשה כיון דר' יוסי ס"ל דזמן בה"ש הוא כהרף עין דוקא וא"א לעמוד עליו א"כ מהו זה דקאמר המשנה שבה"ש אין מעשרין את הודאי וכו' אבל מעשרין את הדמאי וכו' דעד שיניף ידו לעשות המעשר ולהטביל הכלים ולהטמין את החמין וכו' יעבור ההרף עין והנה איננו ונמצא שלא עשה כלום אבל כד דייקינן לאו קושייא היא דהמשנה דינא קאמרה שבה"ש מן הדין הגמור אין מעשרין את הודאי וכו' אבל מעשרין את הדמאי וכו' אבל