בקע לגולגלת (ש"ס) כא

לילה או בהפך אלא מ"ש דשמא בה"ש ראשון כולו מן היום יכו' על זמן הראיה שהוא שהראיה בשעה מועטת בבה"ש ראשון וכו' וכמש"ל והוא פירוש ר"ת בעצמו ואתה תחזה כי דברי רש"י ודברי ר"ת במאזנים ישאו יחד ולשון נופל על לשון אלא שרש"י ז"ל סתם בתחלת דבריו וסמך על המבין וכמש"ל ויכילנא למימר שהתוס' ז"ל הניחו לי מקום להתגדר בו ותל"מ

אמר רבב"ח א"ר יוחנן הלכה כר' יאודה לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא אבל לענין תרומה מאי היא אילימא לטבילה ספקא הוא אלא לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בה"ש דר' יוסי עכ"ל הש"ס (דף ל"ה ע"ב) ופירש רש"י ז"ל וז"ל בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא כלומר מדקאמר ר"י הלכה כר"י להכי והלכה כר"י להכי ש"מ מספקא ליה הילכך על כרחיך לחומרא בעי למיזל ובשלמא כי אמר הלכה כר"י לענין שבת איכא למימר לחומרא אמרה ובע"ש אמר שאם עשה בו מלאכה מביא אשם תלוי אבל במוצאי שבת לא עבדינן כוותיה למימרא דבה"ש דידיה ליליא הוא. אילימא לטבילה. דס"ל דכהנים טובלים בדר' יהודה כדקאמר ר' יוסי והא לר' יוחנן דר' יהודה ספקא הוא מדלענין שבת קאי כוותיה לחומרא. אלא לאכילה. וכולה מלתא דר' יוחנן לחומרא דלא תימא כי שלים בה"ש דר' יהודה ליליא הוא וניכול וממילא נמי לענין מוצאי שבת לא אמרינן כר' יהודה דנימא דר' יוסי ליליא הוא ושרי. עכ"ל רש"י ז"ל. דברי רש"י הללו תמוהים בעיני הרבה מ"ש לחומרא אמרה ובע"ש אמר שאם עשה בו מלאכה מביא אשם תלוי דמי הכריחו לרש"י לומר שהחומרא הוא לענין שמביא אשם תלוי ולא פירש בפשיטות שהחומרא היא שאסור לעשות בו מלאכה שהוא לר' יהודה ספק יום ספק לילה ולר' יוסי בה"ש דר' יהודה הוא יום גמור ומותר לעשות בו מלאכה לכתחלה ולמה הלך לדרך רחוק לענין אשם תלוי ולא עוד אלא שמה שפירש דהחומרא היא לענין שמביא אשם תלוי הוא מלתא דתמיה טובא כיון שר' יוחנן הוא מסופק אם הלכה כר' יהודה או כר' יוסי ולכך הולך לחומרא בע"ש כר' יהודה היאך יביא אשם תלוי אם עשה מלאכה בבה"ש דר' יהודה דהא לצד שנאמר שהלכה כר' יוסי שבה"ש של ר' יהודה הוא יום גמור ומותר לעשות בו מלאכה לכתחלה היאך יביא אשם תלוי על שעשה בו מלאכה דהוי מביא חולין לעזרה. ועוד שזה הוא הלכתא למשיחא ואדם זה שעשה מלאכה בבה"ש דר' יהודה מה שיש לעשות הוא שיכתוב על פנקסו שעשה בו מלאכה ולכשיבנה בית המקדש יתבררו הספקות ואם יתברר שבה"ש של ר' יהודה הוא יום גמור כר' יוסי פטור מכלום ואם יתברר שהוא לילה יביא חטאת לא אשם תלוי. ולדידי אנא זעירא קושיא זו על רש"י היא קושיא גדולה וצע"ג לישבה. ומ"ש אבל במוצא שבתו לא עבדינן כוותיה למימרא דבה"ש דידיה ליליא הוא מ"ש דבה"ש דידיה נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל למימרא דבה"ש דר' יוסי ליליא הוא או פירוש דבה"ש דידיה ר"ל אחר דשלים בה"ש דידיה ודו"ק

תוספות הקשה הר"ר פורת דבשבת גופיה הוה מצי למנקט הלכה כר' יהודה בע"ש וכר' יוסי במוצאי שבת וכן לענין תרומה הו"מ למימר הלכה כר' יהודה לענין טבילה וכר' יוסי לענין אכילה ונראה לר"י דניחא ליה לאשמועינן רבותא דאפילו בשבת דחמיר מקיל ר' יוסי ושרי לעשות מלאכה בבה"ש דר' יהודה ואפילו בתרומה דקיל משבת או בתרומה דרבנן מחמיר ר' יוסי דלא אכלי כהנים עד דשלים בה"ש דידיה עכ"ל. וכתב מהרש"א וז"ל דקשה וכו' לאשמועינן רבותא עכ"ל וה"ה דהוה מצי למנקט בהיפך לרבותא דר' יהודה דאפילו בשבת דחמיר מקיל ר' יהודה במ"ש ואפילו בתרומה דקיל מחמיר ר' יהודה. לענין טבילה ולא טביל בבה"ש דר"י וק"ל עכ"ל מהרש"א ז"ל

וראיתי בספר אחד הנק' לוית חן ואור יקרות והוא חיבור על סדר הפרשיות ודרכו בקדש להביא איזה סוגיא מעין הפרשה ולפלפל בה כיד ה' הטובה עליו ובסדר יתרו כ' על דברי מהרש"א הנז' וז"ל. אציגה נא כאן דבור תוספות מענין שבת שכוונתי ת"ל אמת לאמתו והוא היה נעלם מעין הבדולח מהרש"א ז"ל בפרק במה מדליקין דף ל"ה ע"ב בתוס' ד"ה הקשה הר"ר פורת כו' כתב מהרש"א וה"ה דהוה מצי למנקט בהפך כו' עכ"ל מהרש"א ולא דק בזה דלפי שטתו דסבר כמו שיש קולא לר' יוסי בע"ש שמאחר הכנסת שבת כן יש קולא לר' יהודה במוצאי שבת שמקדים יציאתו ואין דעתי נוחה בזה דא"כ לא שייך קולא וחומרא לשום א' מהם דהא לפי דעתו זמן שבת שוה לשניהם