בקע לגולגלת (ש"ס) כ

בראיה ראשונה של יום שבת שהיתה כולה ביום שאותה שעה מועטת שראה בה היה עדין יום והשעה מועטת שראה בה ביום אחד בשבת בה"ש כבר נכנס הלילה של יום שני או שניהם היו מן היום או שניהם היו מן הלילה ומ"ש שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ר"ל הראיה שראה בבה"ש הראשון היתה כולה ביום וכו' ויתפרשו היטב דברי רש"י ז"ל בסגנון זה מתחלתם ועד סופם ואין בהם נפתל ועקש זולת שלא דקדק כל כך בתחלת דבריו וסמך על המבין. ופירוש זה שפירשתי דברי רש"י ז"ל הוא הוא הפירוש ר"ת ז"ל שהביאו התוס' ז"ל. וזאת חובתנו וכך יפה לנו להליץ בעד רש"י ז"ל דלא לשווייה טועה ח"ו בטעות כזה שאינו טעות באיזה דין או איזה סברא שזה יכול להיות שאפילו הגאונים הר ראשונים ימצא טעות בדבריהם כי שגיאות מי יבין ולא היו מלאכים ממש אבל שיטעה טעות כזה שהוא במלי דעלמא שיהיה בה"ש של יום זה יום ובה"ש של היום שאחריו לילה זה לא יאמן כי יסופר שיטעה בו שום נברא בעולם וכ"ש רש"י ז"ל דכל רז לא אניס ליה אלא ודאי שאמתות כוונת רש"י ז"ל הוא כדכתיבנא. אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל לבבם לא כן ידמה והבינו דברי רש"י ז"ל כפשטם שמ"ש רש"י ז"ל שמא בה"ש הראשון כולו מן היום וכו' הוא כפשטם לגמרי וז"ל התוס' ז"ל ספק לטומאה ולקרבן. פירש בקונט' דשמא בה"ש ראשון כולו מן היום ושני, כולו מן הלילה ול"נ דאין ראשון כולו מן היום שני נמי כולו מן היום ותו דאמר לקמן בשמעתין העושה מלאכה בשני בה"ש חייב חטאת ממ"נ ולפי' הקונ' הא איכא למימר שמא בה"ש דע"ש כולו יום ומוצאי שבת כולו לילה ולא יתחייב חטאת אלא אשם ומפרש רשב"ם ספק לטומאה ולקרבן שראה בה"ש במוצאי שבת ובה"ש דמוצאי יום שני דשמא בה"ש שניהם כולו חן היום או כולו מן הלילה ומפסיק יום א' בנתיים ואין כאן טומאה או שמא חציו מן היום וחציו מן הלילה והוי רצופין וטמא טומאת ז' ומתחייב קרבן וקשה לפירושו חדא דשני ימים בה"ש משמע רצופין ועוד דלפי זה לא משכחת טומאת ז' בלא קרבן ולישנא משמע ספק טומאה לחוד ולקרבן לחוד ועוד קשה לר"י דאם מיירי כשראה כל בה"ש כמו העושה מלאכה שני בה"ש כדמפרש רשב"ם א"כ בראייה אחת חיב קרבן דהא בכ"ש הוי לכל הפחות חצי מיל דהוי אלף אמה דשיעור מיל הוי אלפים אמה כדפי' רש"י בפ' שני שעירי ואמר בפ' ד' מיתות ראה אחת מרובה כשלש שהיא כמגדיון לשילה שהם שני טבילות ושני סיפיגין הרי זה זב גמור ובתוספתא בריש מסכת זבין משמע היינו שיעור ק' אמה לכך מפרש ר"ת דמיירי שלא ראה כל בה"ש אלא שעה א' מועטת דבה"ש זה ושעה אחרת בבה"ש אחר ובכל שהוא שבין השמשות יש להסתפק שמא כולו מן היום או כולו מן הלילה או חציו יום וחציו לילה והשתא א"ש דספק לטומאה דשמא הראשון כולו מן היום והשני כולו מן הלילה ומפסיק יום בנתיים או שמא תרוויהו יום או תרוויהו לילה ואיכא ב' ימים רצופין וספק לקרבן שמא הראשון מן היום ומן הלילה והשני לילה או הראשון יום והשני חציו יום וחציו לילה ואיכא ג' רצופין וההיא דהעושה מלאכה וכו' עכ"ל התוס'. הרי דהתוס' ז"ל הבינו דברי רש"י ז"ל כפשטם ככתבם וכלשונם. ואנא זעירא קיוהה קא חזינא הכא ותמיהא רבתי על התוס' ז"ל איך עלה במחשבתם אפילו במחשבה בעלמא לחשוב כזאת וליחס טעות כזה למאור הגולה רש"י ז"ל ולא עוד אלא שהקשו עליו מההיא דהעושה מלאכה בשני בה"ש וכו' וכתבו ולפי' הקו' הא איכא למי' שמא בה"ש דע"ש כולו יום וכו' כאלו דאי לאו האי קושייא היה קיום והעמדה לסברא זו ויכול להיות שבה"ש של יום זה יהיה כולו יום ובה"ש של היום שאחריו יהיה כולו לילה והלא דבר זה הוא נמנע והוא נגד הטבע כמוחש. ועוד וכי קושיא זו נעלמה מעיני רש"י ז"ל והלא בההיא דעשה מלאכה בשני בה"ש פירש"י ז"ל ממ"נ אי ליליא הוא חייב על של ערב שבת ושל מוצאי שבת אינו כלום ואי יממא הוא חייב על מוצאי שבת ואין של ע"ש כלום וכגון דעבד ליה כל בה"ש דליכא לספוקי להאי בתחלתו ולהאי בסופו עכ"ל. ואי כדברי התוס' בהבנת דברי רש"י מה הועיל רש"י במאי דכתב וכגון דעבד ליה כל בה"ש דסוף סוף איכא לספוקי שמא בה"ש של ע"ש היה יום ושל מוצאי שבת היה לילה ולא יתחייב אלא אשם תלוי אלא ודאי דזהו דבר נמנע וליכא לספוקי ביה בשום אופן ולפי הבנת התוס' בדברי רש"י היה להם להקשות עליו קושיית הסתירה שדברי רש"י סתרי אהדדי מכאן לשם כמובן אלא מחוורתא כדכתיבנא שאין כוונת רש"י כאן לומר שיש להסתפק שמא בה"ש של יום זה הוא יום ובה"ש של היום שאחריו הוא