בקע לגולגלת (ש"ס) יט

ספק אין חשכה מערב אמר רבי אבא אר"ח בר אשי א"ר לא קשיא כאן בעירובי תחומין כאן בערובי חצרות עכ"ל הש"ס. קושיית הש"ס הלה שגבה ממני דמאי קושייא היא זו דאנה"ן שאם נתרשלו בני הבית ולא ערבו מבע"י דיכולין לערב בין השמשות אבל עכ"פ לכתחלה צריך לערב מבע"י דמהיות טוב וגו' דעכ"פ יש נדנוד איסור בעשיית העירוב וא"כ למה יניח אותו לכתחלה עד בין השמשות ולדידי צע"ג

(שם ע"ב) ת"ר בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים ואיזהו בה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל ר' יוסי אומר בה"ש כהרף עין זה נכנס וזה יוצא וא"א לעמוד עליו. אמר מר מטילין אותו לחומר ב' ימים למאי הלכתא אמר רב הונא בריה דרב יהושע לענין טומאה כדתנן ראה ב' ימים בה"ש ספק לטומאה ולקרבן ראה יום אחד בה"ש ספק לטומאה הא גופא קשיא אמרת איזהו בה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לילה הוא והדר תני הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בה"ש אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל כרוך ותני איזהו בה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ורב יוסף אר"י אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ואזדו לטעמייהו וכו' עכ"ל הש"ס. ופירש"י וז"ל ספק לטומאה ולקרבן. ספק טמא ספק טהור ספק חייב קרבן עם הטומאה ספק אינו חייב קרבן אבל טמא שבעה דזב בעל שתי ראיות או ב' ימים כל תורת טומאת זבין עליו ושלישית מביאתו לידי קרבן וזה שראה ב' בה"ש ספק יום אחד הוא וטמא בשני ראיות או שני ימים רצופין וטמא נמי בתורת ימים ספק ב' ימים שאין רצופין הן וטהור מטומאת ז' אלא כבעל קרי בעלמא דלאו שתי ראיות ביום אחד איכא ולא ב' ימים רצופין איכא ספק שהן שלשה ימים רצופין דזב גמור הוא אף לקרבן כיצד שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ובה"ש השני כולו מן הלילה ונמצא יום אחד הפסק בינתים וטהור או שניהם מן היום דהוו להו ב' ימים רצופין וכן אם שניהם מן הלילה הוו להו נמי ב' ימים רצופין או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום הוו להו נמי שתי ראיות ביום אחד וטמא ז' בכל אלו ואין כאן קרבן או שמא שתיהן הראיות היו מקצתן ביום ומקצתן בלילה ויש כאן שלשה ימים רצופין וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והשניה כולה מן הלילה או הראשונה כולה מן היום והשניה מקצתה ביום ומקצתה בלילה הוו להו ג' ימים רצופין וטעון קרבן הילכך ספק אף לקרבן ומביא חטאת העוף הבאה על הספק ואין נאכלת דשמא לאו בר קרבן הוא ומליקת חולין נבלה. ראה אחת בה"ש ספק לטומאה שמא מקצתה ביום ומקצתה בלילה והיינו חומר ב' ימים וטמא שבעה או שמא כולה או מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא אחת. עכ"ל רש"י ז"ל

והנה מ"ש רש"י ז"ל כיצד שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ובה"ש השני כולו מן הלילה ונמצא יום אחד וכו'. וכן מ"ש או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום הוו להו נמי שתי ראיות ביום אחד וטמא שבעה וכו'. אין כוונת רש"י ח"ו לומר שיש להסתפק שבה"ש של יום שבת יהיה נחשב יום ובה"ש של יום אחד בשבת יהי' נחשב לילה שזה הוא דבר שאין השכל מקבלו שיהיה חילוק בין הימים שבה"ש של יום זה הוא יום ובה"ש של יום אחר יהיה לילה וטעות כזה לא יטעו בו אפילו התינוקות וכ"ש רש"י ז"ל ועוד דאי הכי גם מ"ש רש"י ז"ל וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והשניה כולה מן הלילה או הראשונה כולה מן היום וכו' עד"ז סובב הולך שיש להסתפק שבה"ש של יום שבת מחציתו יום ומחציתו לילה ובה"ש של יום אחד בשבת יהיה כולו לילה או בהפך שכל זה נראה כחוכא ואטלולה ח"ו. אלא האמת יורה דרכו שמ"ש רש"י ז"ל כיצד שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ובה"ש השני כולו מן הלילה לא קאי על בה"ש אלא קאי על הראיה (אלא שלא דקדק בלשונו) ור"ל שלא ראה כל בה"ש (דאי הכי תקשי ליה מה שהקשו התוס' על פירוש רשב"ם מההיא דפרק ד' מיתות ראה אחת מרובה וכו') אלא שעה מועטת בבה"ש של יום סבת ושעה מועטת בבה"ש של יום אחד בשבת ויש להסתפק